זיגפריד להמן
זיגפריד להמן (בגרמנית: Siegfried Lehmann; 4 בינואר 1892 – 13 ביוני 1958) היה איש חינוך יהודי-גרמני, מייסד ומנהל כפר הנוער בן שמן.
.jpg) | |
| לידה |
13 ביוני 1892 ברלין, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
13 בפברואר 1958 (בגיל 65) |
| מדינה |
ישראל |
| מקום קבורה |
כפר הנוער בן שמן |
| פרסים והוקרה |
פרס ישראל (1957) |
  | |
ביוגרפיה
עריכהנולד בברלין, בירת הקיסרות הגרמנית, לפאול (פנחס), בעל חנות לספרים עתיקים ולאמה לבית זליג, במשפחה יהודית מתבוללת. בתום לימודי התיכון למד רפואה ושירת כרופא בצבא הגרמני במהלך מלחמת העולם הראשונה. השפעת המלחמה על חיי היהודים הובילה להחלטתו להצטרף לתנועה הציונית ולתנועה הסוציאליסטית.
פעילותו בתנועה הציונית התרכזה בתפיסתו, שעל פיה יש לחזור לשורשים היהודיים וליצור תרבות משותפת עם יהדות מזרח אירופה. בשנת 1916 ייסד בברלין את ה"יידישע פולקסהיים" – מרכז קהילתי יהודי שעסק בשיקום ובחינוך ילדים ובני נוער עזובים מקרב יהודי מזרח אירופה. לאחר מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1920 נענה להזמנת מקס סולובייצ'יק, השר לענייני יהודים בממשלת ליטא, ועבר לקובנה שם הקים "קינדרהאוז" (Kinderhaus) - בית ילדים יהודים, חלקם יתומים, על פי התפיסה החינוכית שגיבש במרכז שהקים בברלין. תפיסתו החינוכית כללה את הקרבה לאדמה ולטבע, טיפוח האמנויות ובמיוחד המוזיקה, הזיקה לאדמת ולמורשת ישראל ושאיפה לחברה המושתתת על שוויון ושיתוף. בקובנה נישא לרופאה רבקה לבית קליבנסקי.
בשנת 1926 עלה להמן ארצה עם מחזור ראשון של ילדים, שכלל 11 מחניכיו, וקיבל לידיו את אדמות בן שמן, שעליהן הקים את כפר הנוער. לאחר הקמתו היה הכפר מקום מגורים ליתומי מלחמת העולם הראשונה מאירופה, בני שכונות עוני מרחבי הארץ ובני נוער אחרים. במשך חמש השנים הראשונות בבן שמן, המשיך להמן את הקשר עם בית הילדים בקובנה, והעלה לארץ עוד שני מחזורים של ילדים, אחד ב-1928 והשני ב-1930 - סך הכל כמאה חניכים[1]. עם תחילת פעילותה של רחה פראייר ב"עליית הנוער" הסדיר להמן את אישורי העלייה עבור העולים ושיכן אותם בכפר.
בין השנים 1927–1957 שימש מנהל כפר הנוער. על פעילותו זכה בשנת תשי"ז בפרס ישראל לחינוך.
בשנת 1940 נשפט ונכלא בידי שלטונות המנדט הבריטי, לאחר שחשפו מחסני נשק בכפר (משפט בן שמן). בתחילה נשפט לשבע שנות מאסר, ועונשו הומתק לקנס של 400 לירה ארץ-ישראלית.[2]
זיגפריד להמן נפטר בשנת 1958 ונקבר בבית העלמין של כפר הנוער בן שמן[3]. הותיר אחריו שתי בנות ובן.
לאחר מותו, ב-1962, יצאה לאור בספר "רעיון והגשמה" אסופת זכרונותיו מברלין, קובנה ובן שמן.
כתביו
עריכה- שרשים: על בעיות היסוד של חנוך הנוער הארצישראלי / ז’ להמן, ירושלים: ר’ מס, תש"ג-1943.
- רעיון והגשמה / ד"ר ז’ להמן, מדבריו ושיחותיו; ליקט והכין לבית הדפוס אברהם יקל; תרגמה מכתב-יד חנה הוכברג; הקדים מבוא אריה סימון, תל אביב: תרבות וחינוך – אורים מדור לספרים פדגוגיים, תשכ"ב-1962. (מהדורה נוספת: תשל"ח-1978.)
בשנת 2010 יצא לאור ספרה של בתו, איה, "חזון והגשמה" – על פעלו של דר להמן ברחבי העולם.
לקריאה נוספת
עריכה- יצחק גולדשלג, אזכרה: מחברים שנפטרו בשנת תשי"ח; ריכרד קבנר, בתוך: ארשת: ספר שנה לחקר הספר העברי, כרך א, עמ' 503–504.
קישורים חיצוניים
עריכה
- דוד תדהר (עורך), "ד"ר זיגפריד להמן", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך י (1959), עמ' 3499
שלושים שנה לבן שמן, עם המנהל זיגפריד להמן, סרטי גבע, ארכיון שפילברג, 1957 (התחלה 2:42)
זיגפריד בן פינחס פאול להמן (1892-1958), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ מתוך ארכיון בן שמן
- ^ הומתק דינם של נידוני בן-שמן, הצופה, 7 במאי 1940
- ^ זיגפריד להמן, באתר BillionGraves