זיכרון הגן באטן

זיכרון הגן באטןהולנדית: Herinnering aan de tuin van Etten) היא יצירה באמצעות צבע שמן משנת 1888 של הצייר ההולנדי וינסנט ואן גוך. הציור נוצר לקישוט חדרו של ואן גוך בארל. כיום, היצירה מוצגת במוזיאון ארמיטאז' שבסנט פטרסבורג.

זיכרון הגן באטן
Herinnering aan de tuin van Etten
זיכרון הגן באטן
צייר וינסנט ואן גוך
תאריך יצירה 1888
טכניקה וחומרים שמן על בד
ממדים בס"מ 73.5 אורך × 92.5 רוחב
מספר יצירה ГЭ-9116 (ארמיטאז') עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום ארמיטאז'
סנט פטרסבורג שברוסיה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אודות היצירהעריכה

הציור מתייחס לגן אטן הנמצא בצפון בראבנט היכן שאביו של ואן גוך, תיאודורס, שירת ככומר בבית כמורה. וינסנט בילה שם בין חג פסחא לחג המולד ב-1881. התקופה של ואן גוך באטן היא ראשיתה של הקריירה שלו כצייר. ואן גוך הצליח מאוד בציורי הרקע שלו, אך התקשה בציורי דמויות, לכן הוא נעזר בצ'ארלס ברגיו.[1] הצייר פגש את אנטון מאופה בהאג, והלה עודד אותו להמשיך ביצירותיו. באותה תקופה ואן גוך לא התפתח כצייר, ובעקבות המפגש עם מאופה, הוא החליט להמשיך לצייר בחזרתו לאטן.[2]

באותו קיץ, וינסנט התאהב באלמנה קי פוס-סטריקר שדחתה אותו כאשר הוא הציע לה נישואים.[3][4] התקרית גרמה לו לריב עם אביו, לעזוב את בית הוריו ולקבוע את מגוריו בהאג.[5] לאחר מכן, ואן גוך צייר בדרנתה, בנונאן ובאנטוורפן. ב-1886 הוא עבר לגור עם אחיו תיאו בפריז, וב-1888 הוא עבר לארל ששם הוא פגש את הצייר פול גוגן.[6]

היצירה מושפעת בבירור מיצירתו של גוגן "Arlésiennes" שנוצרה באותה תקופה.[7] בציורו של גוגן, אחת הנשים המתוארות היא מאדאם ז'ינו, בעלת קפה תחנת הרכבת היכן שואן גוך וגוגן גרו בתקופה מסוימת. הדעות חלוקות מיהן הדמויות בציורו של ואן גוך. חלק סוברים כי הנשים בציור הן אימו ואחותו של ואן גוך, אולם יש מי שסבור כי האישה הצעירה היא קי פוס.[8] במכתב לאחותו, ואן גוך היה עמום בנוגע לזהות הנשים בציור.

בזיכרון הגן באטן ניכר שינוי מיצירותיו הקודמות של ואן גוך. יש הטוענים כי ואן גוך הושפע מסגנון הסימבוליזם, המשלב בין סגנונות שונים כמו נאו-אימפרסיוניזם וג'פוניזם, שנוצר על ידי גוגן ואמיל ברנאר.[9] לאחר מותו של ואן גוך, גוגן טען שהוא לימד אותו על הסגנון החדש ועזר לו להתגבר על עצבותו בשל חוסר הצלחתו. לטענתו של גוגן, עזרתו סייעה לואן גוך להשלים את ציוריי החמניות המפורסמים שלו.[10] אולם, האלסקר סבר כי טענותיו של גוגן לא מדויקות וכי ואן גוך כבר היה בשיאו כשהוא פגש לראשונה את גוגן. ואן גוך אכן הושפע מסגנונו של גוגן, וזה ניכר בזיכרון הגן באטן, אולם הוא חזר לאחר תקופה מסוימת לצייר בסגנון הריאליזם. באשר לציוריי החמניות - אלו הושלמו כחודשיים לפני פגישתו עם גוגן.[11]

היצירה הוחזקה אצל אמיל שאופנקאר מ-1908 ואצל סרגיי שצ'וקין מ-1913. היצירה נרכשה על ידי מוזיאון האמנות המודרנית שבמוסקבה ב-1918. ב-1948, מוזיאון ארמיטאז' רכש את הציור. זיכרון הגן באטן הופיע בתצוגות בפריז ובמוסקבה.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא זיכרון הגן באטן בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Hulsker pp. 13-29
  2. ^ Naifeh and White Smith pp. 230-52
  3. ^ Hulsker p. 22
  4. ^ Tralbaut 1969 pp. 78-80
  5. ^ Tralbaut 1969 pp. 77-9, 84-6
  6. ^ Gayford 2008
  7. ^ De La Faille p. 221
  8. ^ Tralbaut (1962) pp. 16-28, 80-2
  9. ^ Hulsker pp. 374-6
  10. ^ Hulsker pp. 376
  11. ^ Hulsker pp. 374-6