זכוכית הסערה או כלי זכוכית מזג האוויר הכימית (באנגלית: Storm glass), היה מכשיר שעזר לחזות מזג אוויר בראשית המאה ה-19. הוא היה מורכב מתערובת נוזלים ומינרלים מיוחדת שהוכנסה לתוך מיכל מזכוכית שקופה ואטומה. הממציא האמין שמצב ההתגבשות בתוך הנוזל קשור למזג האוויר. הממציא אינו ידוע אך המכשיר הפך פופולרי בשנות ה-60 של המאה ה-19, לאחר שפורסם וקודם על ידי אדמירל הצי המלכותירוברט פיצרוי שטען כי:
כלי זכוכית הסערה של פיצרוי
if fixed, undisturbed, in free air, not exposed to radiation, fire, or sun, but in the ordinary light of a well-ventilated room or outer air, the chemical mixture in a so-called storm-glass varies in character with the direction of the wind, not its force, specially (though it may so vary in appearance only) from another cause, electrical tension.
תרגום:- אם הכלי קבוע, ללא הפרעה, באוויר חופשי, לא חשוף לקרינה, אש או שמש, אלא באור רגיל בחדר מאוורר היטב או אוויר חיצוני, התערובת הכימית במה שנקרא כלי זכוכית הסערה משנה את אופייה עם כיוון הרוח, לא עוצמתה, במיוחד (אם כי הוא עשוי להשתנות במראהו בלבד) מסיבה שינוי המתח החשמלי.
הרכב הנוזל בכלי הסערה משתנה, אך בדרך כלל הוא מכיל "קמפור, מינרלים שונים, המומסים בכוהל, המעורב עם מים וקצת אוויר". מכשירים אלה ידועים בימינו כבעלי ערך מועט בחיזוי מזג האוויר אך ממשיכים להיות מסקרנים. [1]
הנוזל בתוך כלי זכוכית הסערה, הוא תערובת של מספר מרכיבים, לרוב מים מזוקקים, אתנול, אשלגן חנקתי, אמוניום כלוריד וקמפור. התערובת הספציפית הזו פורסמה וקודמה על ידי האדמירל רוברט פיצרוי למרות שמכשירים דומים היו קיימים אפילו שני עשורים קודם לכן בגרסאות שונות באיטליה, צרפת וגרמניה. [2][3][4][5]
פיצרוי רשם בקפידה את האופן שבו כלי זכוכית הסערה מציג את מזג האוויר החזוי:[6]
קטלוג של מכשירי זכוכית סערה מ־1863 אם הנוזל בכלי שקוף, מזג האוויר יהיה בהיר וצלול.
אם הנוזל מעונן, מזג האוויר יהיה מעונן גם כן, אולי עם משקעים .
אם יש נקודות קטנות בנוזל, ניתן לצפות למזג אוויר לח או ערפילי.
גרסה של המכשיר הייתה זמינה במאה ה-18 בצרפת והממציא שלה אינו ידוע.[7] בשנת 1859, סופות אלימות תקפו את האי הבריטי. בתגובה, הכתר הבריטי באמצעות הצי המלכותי, חילק את כלי זכוכית הסערה של פיצרוי, שנודעו אז כ"ברומטרי הסערה של פיצרוי", לקהילות דייגים קטנות, רבות, ברחבי האיים הבריטים לצורך קבלת החלטות לפני הפלגת ספינות הדיג לים הפתוח.
בשנת 1863 פרסם המדען צ'ארלס טומלינסון (אנ') ניתוח ב- The Philosophical Magazine שבו כתב את מסקנתו לגבי הדיוק של כלי חיזוי הסערה, "אני חושב שניתן בהחלט להסיק מהניסויים והתצפיות הללו שכלי זכוכית הסערה פועל כסוג גס של תרמוסקופ (אנ'), מדחום נחות, לרוב המטרות של התצפית."[8] ב-2008 מאמר בג'ורנל לגידול קריטאלים Journal of Crystal Growth הגיע למסקנה דומה ששינוי הטמפרטורה הוא הגורם היחיד לצמיחת גבישים בכלי זכוכית הסערה. [9]
^Sutton, Graham (1965). "Admiral Fitzroy and the Storm Glass". Weather. 20 (9): 270–271. Bibcode:1965Wthr...20..270S. doi:10.1002/j.1477-8696.1965.tb02202.x.
How to make a STORM GLASS to predict the weather!, סרטון בערוץ "NightHawkInLight", באתר יוטיוב (אורך: 03:54)