פתיחת התפריט הראשי

פקטה סונט סרבנדהלטינית: Pacta sunt servanda) או "חוזים יש לקיים" הוא כלל בסיסי במשפט המקובל ובמשפט הקונטיננטלי, וכן במשפט הבינלאומי הפומבי והפרטי.

במשפט הפרטיעריכה

המשמעות המקובלת של הכלל היא במשפט הפרטי בדיני חוזים. בתי המשפט אוכפים את הכלל הבסיסי כי חוזה יש לקיים, וכי אי-קיום של החוזה מהווה הפרה של החוזה. במסגרת הכלל על הצדדים להתנהג בתום לב ובדרך מקובלת ולקיים את החוזה.

אי קיום החוזה עשוי לזכות בסעדים במסגרת החוק, גם אם לא נגרם נזק לצד השני. עצם ההפרה יש בה כדי לגרום נזק לפרט ולחברה, כי היא פוגעת בתפיסת החוזה ככלי יעיל להתקשרות בין אנשים ובעסקים. על כן יכול בית המשפט לכפות אכיפת החוזה ואף סעדים אחרים, כגון פיצויים.

במשפט הישראליעריכה

המשפט הישראלי דחה את תורת ההפרה היעילה המקובלת בארצות הברית, וקבע, במסגרת כלל זה, כי יש לקיים את החוזה, או לשלם פיצויי הסתמכות בגין ההפרה, בנוסף לנזק שנגרם בפועל.

במשפט בינלאומיעריכה

אמנת האמנות משנת 1969 קובעת, בהתבסס על כלל זה, כי כל אמנה בינלאומית צריכה להיות מקוימת על ידי הצדדים בתום לב.

ראו גםעריכה