תום לב

תום לב או כוונה טובהלטינית: bona fide) הוא מצב רוחני ומוסרי של הגינות ויושר, וכן עקרון בתחום המשפט. אדם הפועל בתום לב מאמין כי אין בפעולותיו משום פגיעה באדם אחר או גוף אחר, דבר המשליך לעיתים על אחריותו לפגיעה לאדם אחר ולצורך לשפותו בגין נזק כלשהו שנגרם לו בכך.

תום לב במשפט העבריעריכה

  ערך מורחב – תום הלב במשפט העברי

מושג תום הלב הוא ערך יסוד במשפט העברי. במשפט העברי נתפס המונח "תום לב" קודם כל כמידה מוסרית, ולא ככלל משפטי שהפרתו מזכה את הצד הנפגע בסעדים משפטיים. המונח השגור לעניין זה, והנוגע לשימוש לרעה בזכות הוא "מידת סדום",[דרוש מקור] ועקרון השימוש בכלל הוא: "כופין על מידת סדום".[דרוש מקור] כלומר, מונעים מן האדם לעשות שימוש לרעה בזכות משפטית שבידו.

תום לב במשפט הישראליעריכה

תחולת העקרוןעריכה

עקרון תום הלב הוא מושג משמעותי ביותר במשפט הישראלי, ופעמים רבות יש בו כדי לזכות אדם מחבות על פי המשפט הפרטי ולעיתים אף ליצור חובות כלפי אדם הנפגע מהתנהגות שנעשתה שלא בתום לב.

חובת תום הלב מופיעה בחוק החוזים (חלק כללי),[1] ביחד עם הדרישה לדרך מקובלת. הדרישה לתום לב ולדרך מקובלת פורשה בפסיקה כדרישה אחת. סעיף 39 לחוק קובע כי "בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב" ואילו סעיף 12(א) לחוק קובע כי "במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב".

אך תחולת העקרון משתרעת מעבר לדיני החוזים. סעיף 61(ב) לחוק החוזים מחיל את העקרון "גם על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה ועל חיובים שאינם נובעים מחוזה". בעקבות סעיף זה קבע השופט אהרן ברק כי תום הלב הוא "אחת מאותן דוקטרינות כלליות, החלות בכל תחומי המשפט, היא עקרון תום הלב. על פיה, כל בעל זכות (במובנה הרחב) צריך להפעיל את זכותו בתום לב. עקרון זה - אשר מקורו הפורמלי הוא בהוראות הסעיפים 39ו-61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 - הוא עקרון "מלכותי"... הוא קובע אמת מידה אובייקטיבית של התנהגות ראויה במכלול היחסים הבינאישיים"[2]

בעקבות פרשנות זו הרואה בעקרון תום הלב עקרון יסוד במשפט האזרחי בישראל, בתזכיר חוק דיני ממונות, המוצע כקודקס של המשפט האזרחי הישראלי, מופיע תום הלב בעקרונות היסוד. בסעיף 2 של ההצעה נאמר: "בשימוש בזכות, בביצוע פעולה משפטית ובקיום חיוב, יש לנהוג בתום לב".

עיקרון תום הלב הוטמע במפורש או במשתמע בחוקים רבים נוספים, גם מעבר לתחולתו על פי סעיף 61 (ב) לחוק החוזים -

  • סעיפים 16 ו-11 לחוק המכר המתייחסים לאי-התאמה בממכר.
  • סעיף 8 לחוק השכירות והשאילה המטיל חובת גילוי על המשכיר של אי התאמות במושכר ביחס לתיאור המושכר בחוזה
  • סעיף 8 לחוק השליחות מחייב את השלוח לגלות את כל הידיעות הקשורות בשליחות
  • סעיף 16 לחוק ניירות ערך המחייב גילוי בתשקיף ומפרט את כל הפעילויות העסקיות של החברה
  • סעיף 2 לחוק מכר דירות המחייב את הקבלן לצרף מפרט ; ס' 8א לחוק המתווכים מחייב את המתווך לגלות ללקוח את כל הפרטים הקשורים לתיווך.
  • סעיף 4 לחוק הגנת הצרכן מחייב לגלות לצרכן פגמים מהותיים.

תום לב בוויקיפדיהעריכה

  ערך מורחב – ויקיפדיה:הנחת כוונה טובה

בוויקיפדיה מקובל להנייח כי העריכות בערכים, בדפי השיחה ובדפי המיזם נעשות כולן בתום לב ומתוך התכוונות לטוב. אפילו כשמתעורר החשש לקיום כוונת זדון, ההנחיה היא להמשיך להתכוון לטוב, מכיווןן שחשוב לשמור על אדיבות ולהקפיד על המנגנונים הנהוגים בוויקיפדיה ליישוב מחלוקות.

פרשנות העקרוןעריכה

הדרישה לתום הלב בסעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים, פורשה כדרישה לתום לב אובייקטיבי. לפיכך, טענתו של אדם שהוא האמין שהתנהגותו היא תקינה לא תהווה הגנה ובמידה ובחינה אובייקטיבית של ההתנהגות תקבע שהיא לא הייתה כזו.

תום הלב מהווה מושג שסתום במשפט הישראלי וככזה פרשנותו גמישה יחסית. בפס"ד רוקר נ' סולומון, הגדיר נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק את עקרון זה כמצב שבו "אדם לאדם - לא זאב, ולא מלאך; אדם לאדם - אדם".[3]

הסוגיות הנובעות מהחלתו של עקרון תום הלבעריכה

אחת הבעיות בהחלה גורפת של עקרון תום הלב במשפט בישראל היא שהעקרון עמום ועלול לפגוע בוודאות המשפטית וברצונם החופשי של צדדים היוצרים ביניהם יחסים משפטיים.

לדוגמה, אדם שמנהל משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה אינו יודע בזמן ניהול המשא ומתן מהן הדרכים הכשרות לביצועו. במצב זה, בית המשפט יתקשה לבחון אם התנהלותו של האיש הייתה נגועה בחוסר תום לב או לא. הסיבה לאי הוודאות נעוצה בהגדרתו הסובייקטיבית של אדם איזה מעשה נעשה בתום לב או בחוסר תום לא. במדיניות משפטית לא רצוי לבחון את תום הלב באופן סובייקטיבי ולכן נקבעים מבחנים אובייקטיבים למרות הקשיים המתעוררים מכך.

דוגמה נוספת - החלתו של עקרון תום הלב בסדר הדין שמשתייך מעצם טיבו וטבעו לפרוצדורה נוקשה, יוצרת מתח ממשי בין עניינים שאמורים להיות חד משמעיים ובין תום הלב שמהווה מושג הפתוח לפרשנות.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, בסעיפים 12 ו-39
  2. ^ ע"א 2643/97 גנז נ' בריטיש וקולוניאל חברה בע"מ ואח', פ"ד נז(2) 385
  3. ^ רע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון, פ"ד נה(1) 279)