חומרים מסוכנים

חומרים מסוכנים (בראשי תיבות: חוֹמָ"ס) הם מוצקים, נוזלים או גזים אשר עלולים להזיק לאדם, לחי או לצומח, לרכוש, או לסביבה. הסכנה בחומרים אלה נובעת מתכונות כגון דליקוּת, רעילוּת, רדיואקטיביות או השפעה מסרטנת.

כדי לדעת אם חומר מסווג כמסוכן או לא (על פי החוק) יש לפנות לחוק החומרים המסוכנים שבאחריות המשרד להגנת הסביבה. פירוט אפשר למצוא בתקנות סיווג ופטור (ראו קישורים חיצוניים). כל חומר הקיים גם בכמות וגם בריכוז הגדולים מן המפורט בתקנות נחשב למעשה חומר מסוכן.

הקטנת הסיכון מן החומרים דורשת אמצעי זהירות בזמן יצירתם, שינועם, אחסונם, השימוש בהם וסילוקם כפסולת. מרבית המדינות חוקקו חוקים לגבי הטיפול בחומרים מסוכנים, וישנן אמנות בינלאומיות האמונות על אסדרת הטיפול בחומרים הללו.

הובלת חומרים מסוכנים

הספרות בקוד פעולות החירום
בשלט האזהרה
ספרה	חומר כיבוי
1	סילון מים
2	ערפל או ריסוס מים דק
3	קצף
4	חומר כיבוי יבש (כגון אבקה)

תחום שינוע חומרים מסוכנים (חומ"ס) כולל לא רק את השינוע עצמו אלא גם את תהליכי הכנת משלוחי חומ"ס במפעלים ואת האריזות וכלי הקיבול שבהם הם מובלים. הובלת חומ"ס נעשית באמצעי שינוע מגוונים: הובלה בכבישים וברכבות, בים ובאוויר.

התקנות הנפוצות ביותר במדינות העולם בנושא הן המסדירות את הובלת החומרים המסוכנים. מרבית המדינות אימצו את המלצות "ועדת המומחים להובלת חומרים מסוכנים של האומות המאוחדות", המתייחסות להובלה יבשתית של החומרים. תקנות להובלה ימית או אווירית של חומרים מסוכנים נגזרות מהמלצות אלו בהתאמה לייחוד שבכל צורת הובלה. במדינת ישראל החוק הקובע הוא חוק שירותי הובלה, התשנ"ו–1997 ותקנות שירותי הובלה, התשס"א–2001.^[1]

היתר רעלים

לפי חוק חומרים מסוכנים, כל אדם העוסק בחומרים מסוכנים בריכוז או בכמות הגדולים מערך הסף חייב לקבל היתר רעלים מן המשרד להגנת הסביבה. ערך הסף להיתר רעלים מופיע ברשימת הרעלים בתוספת הראשונה לתקנות חומרים מסוכנים (סיווג ופטור) 1996. היתר הרעלים מנחה בנושאים האלה: אחסון, שילוט, חירום, שינוע, פסולת, מניעת דליפות ופליטות, מינוי אחראי רעלים, ניהול פנקס ועוד.

קבוצות הסיווג

להלן קבוצות הסיווג לחומרים מסוכנים על פי המלצות האו"ם. חלק מן הקבוצות חולקו גם לתת-קבוצות.

קבוצה 1 – חומרי נפץ

חומרי הקבוצה מחולקים לחמש תת-קבוצות לפי רמת הסיכון:

- 1.1 פיצוץ המוני
- 1.2 סכנת קרינה
- 1.3 הדף מזערי
- 1.4 לא מהווה סיכון משמעותי
- 1.5 יוצרי הדף
- 1.6 נפץ לא רגיש
קבוצה 2 – גזים. קבוצת הגזים מתחלקת לשלוש תת-קבוצות:
- 2.1 גזים דליקים
  - מיוחד – חמצן (תמונה של קבוצה 5 – גם מחמצן)
- 2.2 גזים דחוסים לא דליקים
- 2.3 גזים רעילים
קבוצה 3 – נוזלים דליקים

בשינוע בינלאומי ימי קבוצת סיווג זו מתחלקת לשלוש תת-קבוצות סיווג, בהתאם לנקודת ההבזקה (flash point) של הנוזל – הטמפרטורה הנמוכה ביותר שבה הוא משחרר אדים בכמות היוצרת תערובת דליקה עם האוויר.

האותיות בקוד פעולות החירום
בשלט האזהרה
אות	סכנת פיצוץ או תגובה אלימה	מיגון אישי	טיפול
P	יש	*	למהול ולשטוף את החומר בכמויות מים גדולות
R	אין	*
S	יש	**
T	אין	**
W	יש	*	מנע כניסת החומר לביוב או למקור מים. אסוף באריזות יחד עם העפר והכן לקבורה
X	אין	*
Y	יש	**
Z	אין	**
E	יש לשקול פינוי אוכלוסייה
* ביגוד מגן וכפפות (לכימיקלים) + מסיכת נשימה ** מסיכת נשימה + כפפות (לכימיקלים)

קבוצה 4 – מוצקים דליקים. בקבוצה זו נכללים גם נוזלים אשר סיווגם לא נקבע על פי נקודת ההבזק. הקבוצה מחולקת לשלוש תת-קבוצות:
- 4.1 חומרים מוצקים הניתנים להתלקחות מהירה בתנאי הובלה.
  - חומרים המתפרקים מעצמם
  - חומרי נפץ אשר עברו תהליך הקטנת רגישות
- 4.2 חומרים המתלקחים מעצמם בתנאי הובלה
  - חומרים פירופורים – נקודת ההתלקחות העצמית שלהם נמוכה מתנאי חדר (25 מעלות, 1 אטמוספירה)
  - חומרים בעלי חימום עצמי
- 4.3 חומרים המסוכנים במגע עם מים (כמו מתכות אלקליות)
קבוצה 5 – חומרים מחמצנים ופרוקסידים (על-תחמוצות) אורגניות. קבוצה זו מתחלקת לשתי תת-קבוצות:
- 5.1 חומרים מחמצנים שאינם פרוקסידים אורגניים
- 5.2 פרוקסידים אורגניים
קבוצה 6 – חומרים רעילים וחומרים מידבקים. קבוצה זו מתחלקת לשתי תת-קבוצות:
- 6.1 חומרים רעילים
  - 6.1.1 רעיל במיוחד – כולל אזהרה למנוע מגע עם מזון
- 6.2 חומרים מידבקים
- מיוחד – ציטוטוקסי (חומר הורג תאים. מדבקה ירוקה שעליה האות C)
קבוצה 7 – חומרים רדיואקטיביים
- 7.2 – חומרים בקיעים
קבוצה 8 – חומרי איכול

במדינות מסוימות (לא בישראל) מחולקת לשתי קבוצות: 8.1 (חומצות); 8.2 (בסיסים).

קבוצה 9 –
- תערובת חומרים (יופיע סימן קריאה אדום)
- חומרים ופריטים מסוכנים אחרים.

בקבוצה זו עשויים להיות חומרים בעלי אזהרות אחרות מקבוצות 1–8: על החומרים עצמם כמו "מגרה" (X שחור על רקע כתום), או מזיק לסביבה, או על הרכב כמו "חומר מותך". אפשרות נוספת היא תערובת של חומרים מקבוצות שונות.

אירועי חומרים מסוכנים

בישראל למעלה מ-150 אירועי חומרים מסוכנים^[2] מדווחים מדי שנה למשרד להגנת הסביבה. אירועים אלה כוללים גם מקרים שכיחים וקלים יחסית של דליפת דלקים או אפילו מפגע ריח חריף, אך גם מקרים חמורים יותר של דליפות חומ"ס אשר גורמות לפצועים ואף לנפגעים בנפש. המקרה האחרון בישראל שבו נהרג אדם כתוצאה מאירוע חומרים מסוכנים התרחש ב-6 בנובמבר 2014. באירוע זה הייתה דליפה של אמוניה במפעל הוד חפר שבעמק חפר,^[3] שגבה את חייו של הכבאי סאמר עסלי, אשר היה חלק מצוות החירום שהגיע למקום לטפל בדליפה. כ־20 איש נוספים נפצעו.

ראו גם

לקריאה נוספת

המלצות האו"ם להובלת חומרים מסוכנים (באנגלית)
על חומרים מסוכנים באתר אוניברסיטת בן-גוריון
זיהוי סימוני אזהרה לחומרים מסוכנים – מדריך לעובד, הוצאת קרוננברג ספרות מקצועית, תל אביב
מתח"ב-חומ"ס (מדריך תגובות חירום בתקריות חומרים מסוכנים), הוצאת קרוננברג ספרות מקצועית, תל אביב