מחלה

פגיעה בגופו של יצור חי
(הופנה מהדף מחלה מידבקת)

ברפואה, מחלה היא מצב של הפרעה או פגיעה בגופו של יצור חי, הגורמת לתסמינים ולעיתים לתפקוד לקוי של הגוף. מחלה, בהגדרתה הביולוגית היא הפרה של תהליך ההומיאוסטזיס. במקרים רבים למחלה יש הן ביטוי פיזי-גופני והן ביטוי נפשי.

"המוות השחור" הוא הכינוי שניתן למחלה קטלנית (דבר) שהביאה למותם של מיליוני בני אדם בימי הביניים

מחלות יכולות להיגרם כתוצאה מגורם פנימי (ומכאן היא נקראת מחלה פנימית), כגון פגם גנטי או שינוי כרוני בגוף, או כתגובה לגורמים חיצוניים, כגון חיידקים, נגיפים, או טפילים אחרים. גורמים חיצוניים אינם בהכרח יצורים חיים; קרינה ותרכובות שונות (כגון עופרת, ציאניד ושלל רעלים אחרים) מהוות דוגמאות לכך, וכן טראומה גופנית העלולה לגרום לפגיעה שעלולה להתפתח למחלה, כגון זיהום. מחלות פנימיות מטופלות בעיקר במחלקות ייעודיות למחלות אלה הנקראות מחלקות פנימיות (internal ward).

חלוקה עיקרית נוספת של מחלות מבחינה בין מחלות גנטיות-תורשתיות ובין מחלות שנגרמו כתוצאה מגורמים סביבתיים. מטא-אנליזה שנערכה לאורך יותר משני עשורים ובחנה את הקשר בין השפעת הגנום האנושי על מחלות, קבעה כי ההשפעה הגנטית נמוכה למדי ומסתכמת ב-5% עד 10% בלבד ברוב המחלות[1]

במחלות אצל בני אדם מטפל רופא או כל בעל מקצוע מתחומי הרפואה השונים, ובמחלות של בעלי חיים מטפל וטרינר. גם צמחים עלולים לסבול ממחלות ואלו נחקרות בתחום הבוטניקה.

מספר ענפים בביולוגיה וברפואה חוקרים את המחלות באדם:

  • פתולוגיה – חוקרת באופן כללי את דרכי פעולתן של המחלות.
  • פתופיזיולוגיה – ענף משנה של הפתולוגיה – חוקרת את השתלשלות האירועים המביאה להופעת תסמיני המחלה, ואת הדרכים בהן משפיעים גורמי מחלה שונים על תפקוד הגוף.
  • אפידמיולוגיה – במובן המקורי שלה – חוקרת את המחלות המידבקות, ברמת האוכלוסייה. אפידמיולוגיה במובן הרחב יותר חוקרת את תפוצת התחלואה בכלל ואת השלכותיה באוכלוסייה מסוימת.

מהלך ומשך המחלה

עריכה

את המחלות ניתן למיין לפי מספר שיטות. אחת האינטואיטיביות שבהן היא מיון לפי משך המחלה:

  • מחלה חריפה (אקוטית): מחלה המתפרצת לפתע, המלווה בסימפטומים בולטים, ובדרך-כלל חולפת מהר. המצב שלאחר תקופת המחלה נקרא החלמה. אם המחלה החריפה בשנית היא קרויה מחלה חוזרת.
  • מחלה כרונית (מִתְמַשֶּׁכֶת[2]): מחלה אותה נושא החולה במשך זמן רב, לעיתים כל חייו. במחלה זו המצב קבוע למדי ברוב הזמן. התפרצות חריפה עלולה להתרחש מדי כמה זמן; תקופות רגיעה נקראות הפוגות. ניתן להבחין בשני סוגים של מחלה כרונית:
  • מחלה פרוגרסיבית (מתקדמת): לאחר ההפוגה עלולים להתפתח סימפטומים חריפים נוספים. חלק מהמחלות הפרוגרסיביות מוגדרות כמחלות סופניות.
  • מחלה מתמידה: מחלה כרונית שאינה מתקדמת.

את מצבי הביניים שבין מחלה חריפה למחלה מתמשכת מגדירים כמחלות תת-חריפות או תת-מתמשכות.

סוגי מחלות אצל האדם

עריכה

מחלות פוגעות בגוף בצורות שונות. במקרים רבים פועלים כמה מנגנונים יחדיו לגרימת תסמיני המחלה. סוגים שונים של מחלות אף מטופלים באופנים שונים. נביא כמה דוגמאות:

סיסטיק פיברוזיס ופנילקטונוריה הן מחלות תורשתיות; בכל תאי גופו של החולה קיים גן פגום בחומר התורשתי, הגורם לייצורו של חלבון פגום. החלבון גורם לפעולה משובשת של התאים, המביאה (בשתי מחלות אלו) להצטברות הרסנית של חומרים מזיקים בגוף וכתוצאה מכך להרס רקמות (בסיסטיק פיברוזיס – בעיקר בריאות, בפנילקטונוריה – במוח). כיום עומד מספר המחלות הגנטיות הידועות על כ-4,000; אולם סביר להניח שמחלות רבות שמקורן ואופן הופעתן טרם ידוע הן למעשה גנטיות.

טיפול: רוב המחלות הגנטיות הן חשוכות מרפא, כיוון שהפגם מצוי בכל תאי הגוף, דבר ההופך את תיקונו לכמעט בלתי-אפשרי. הקלה מסוימת ניתן להעניק באמצעות טיפול סימפטומלי (טיפול המתמקד בהקלת תסמיני המחלה, מבלי להילחם בגורם המחלה; חולי סיסטיק פיברוזיס, למשל, נוטלים תרופות הממיסות את הריר שהצטבר ומביאות להקלה בנשימה) או באמצעות הימנעות מגורמים מסוימים (מזונות, למשל) המחמירים את המחלה (חולי פנילקטונוריה, למשל, נמנעים ממאכל מזונות המכילים את חומצת האמינו פנילאלנין; זהו החומר שתאי הגוף אינם מסוגלים לפרק ואשר עקב כך מצטבר במוח). במחלות התורשתיות נכללות גם ההפרעות הגנטיות, מחלות הקשורות לגנים ולכרומוזומים, כגון ההפרעה סינדרום בארס, הקשורה לכרומוזום X.

סרטן הוא למעשה שמן של כמה מחלות שונות; המשותף לכולן: חלוקה מהירה ובלתי-נשלטת של תאים בגוף. התרבות זאת נגרמת עקב שיבוש במנגנון הביוכימי המפקח על חלוקת התא. הגורמים לשיבוש זה מגוונים: לעיתים הוא נגרם על ידי מוטציות (ולפיכך מהווה הסרטן לעיתים מחלה תורשתית), לעיתים על ידי חומרים מזיקים החודרים לגוף (כגון אזבסט וניקוטין הקיים בסיגריות) ולעיתים על ידי טפילים, כגון נגיפים מסוימים.

טיפול: עדיין לא קיים טיפול הגורם לתאים סרטניים להפסיק להתחלק. הטיפולים הקיימים מתמקדים, אם כך, בהרס מוחלט של הרקמה הסרטנית (באמצעות קרינה או תרופות) או בהסרתה (באמצעות ניתוח).

מחלות זיהומיות

עריכה
  ערך מורחב – זיהום (רפואה)
 
חיידקים גורמים לאלפי מחלות. בתמונה: חיידקי כולרה

דיזנטריה ושפעת נגרמות על ידי טפילים: חיידק או פרוטיסט (אמבה) בדיזנטריה ונגיף בשפעת. הטפילים מתרבים בגוף ותוך כדי כך מפרישים רעלנים אשר משבשים בדרכים שונות את פעילותם התקינה של תאים סמוכים. בדיזנטריה הטפילים מתרבים בעיקר במעי; הנזק לתאים מתבטא בשיבושים בעיכול, בהפרשה מוגברת של מים מהתאים (הגורמת לשלשול) ובכאב. בשפעת מתרבים הנגיפים בריאות; שם הם גורמים גם כן להפרשה מוגברת של מים מהתאים, דבר המתבטא בשיעול ובקשיי נשימה. לאחר שהגוף מזהה את הטפילים הזרים הוא מנסה להילחם בהם באמצעות מערכת החיסון. "לחימה" זו גורמת לעייפות ולעליית חום הגוף. מסלול מחלה זה (טפילים המפיצים רעלנים) הוא מהנפוצים ביותר. האופן בו הטפיל מזיק לגוף וגורם לתסמיני המחלה נקרא פתוגניות.

טיפול: רובן המוחלט של התרופות הקיימות כיום מיועדות ללחימה בטפילים. כמה מהתרופות החשובות ביותר ללחימה בחיידקים מיוצרות באופן טבעי על ידי מיקרואורגניזמים מסוימים; תרופות אלו קרויות אנטיביוטיקה. הלחימה בנגיפים קשה יותר, כיוון שהם נוהגים לפלוש אל תאי הגוף ולגדול בתוכם; קשה, לפיכך, לגרום לפגיעה בנגיף תוך הימנעות מפגיעה בתא המאחסן אותו. למרות זאת, קיימות תרופות אנטי-נגיפיות (אנטי-ויראליות) רבות, המתמקדות ברובן בפגיעה ביכולת הנגיף לפלוש אל התא או להתרבות. חיידקים ונגיפים רבים פיתחו במשך השנים עמידות בפני תרופות, דבר המצריך הרכבה תמידית של תרופות חדשות.

מחלות אלו מתחלקות לשני סוגים: מחלות בהן קיים מחסור בחומרים מסוימים, ומחלות בהן הגוף אינו מסוגל לפרק חומרים מסוימים.

רככת, אנמיה וצפדינה נגרמות מחוסר בחומרים מסוימים בגוף. ברככת מדובר בוויטמין D, אשר תורם לספיגת סידן בעצמות; בהיעדרו מתרככות העצמות ומתעקמות תחת משקל הגוף. בסוגים מסוימים של אנמיה החומר החסר הוא ברזל, המהווה מרכיב עיקרי בהמוגלובין, אשר נמצא בכדוריות הדם האדומות ונושא את החמצן בדם; בהיעדר ברזל לא מיוצר מספיק המוגלובין, ולפיכך – כדוריות אדומות; תאי הגוף לא מקבלים מספיק חמצן והחולה חש חולשה כללית. בצפדינה החומר החסר הוא ויטמין C, התורם לבניית החלבון המבני קולגן; חלבון זה מצוי ברוב רקמות החיבור בגוף: כלי דם, שרירים, שיניים, עצמות ועור; בהיעדרו נהרסות רקמות אלו ומתחילות לדמם ולהתנוון.

טיפול: מחלות מטבוליות של חסר בחומרים בגוף ניתן לרפא בדרך-כלל באופן מהיר על ידי צריכה מוגברת של החומר החסר.

סוכרת ופנילקטונוריה נגרמות עקב הצטברות של תרכובות במקומות שונים בגוף ולעיתים אף בכולו. מחלות אלו נגרמות כתוצאה ממחסור באנזים או הורמון, ורובן תורשתיות. בפנילקטונוריה מדובר על חומצת האמינו פנילאלנין. חומצה זו מצטברת במקומות שונים בגוף ובעיקר במוח, עקב היעדר האנזים פנילאלנין הידרוקסילאז. בסוכרת מדובר על חד-הסוכר גלוקוז. במחלה זו מדובר על הורמון האינסולין, אם כי ברוב המקרים הוא נמצא בגוף של חולי סוכרת.

טיפול: מחלות מטבוליות של חסר באנזימים או הורמונים לא ניתן לרפא, מפני שכמעט לא ידועה כיום על דרך לגרום לגוף לייצר אנזימים או הורמונים. הטיפול מבוסס לרוב על ידי הימנעות מהחומרים אותם הגוף אינו מפרק, או על ידי החדרת האנזים או ההורמון אל הגוף בדרך מלאכותית.

כרסת וטרשת נפוצה הן מחלות חיסון עצמי. במחלות אלו מזהה בטעות מערכת החיסון של הגוף תאים מסוימים בגוף עצמו כגורמים זרים, בהם יש להילחם. בכרסת מדובר בתאי המעי; מערכת החיסון תוקפת אותם וגורמת לבעיות חמורות בעיכול ולכאבי בטן. בטרשת נפוצה מדובר בתאי העצב – הנוירונים; מערכת החיסון תוקפת אותם וגורמת לשיבוש במערכת העצבים, וכתוצאה מכך לקשיים מוטוריים (תנועתיים) ולנכות.

טיפול: מחלות אוטואימוניות הן לרוב חשוכות מרפא, וגם הגורמים להן ברובם אינם ידועים. אסטרטגיית הטיפול דומה לזו שבמחלות הגנטיות. חולי טרשת נפוצה, למשל, עוברים טיפולים תרופתיים בעיקר על ידי אינטרפרון, אימונו-מודולטורים (לעיתים במצבים חריפים גם קורטיקוסטרואידים) העשויים להאט את התקדמות המחלה ולהפחית את תדירות ההתלקחויות (ההחמרות) כמו כן טיפולים פיזיותרפיים, המאטים את התנוונות השרירים ומשפרים את היכולת המוטורית.

המחלה הפנימית מטופלת במחלקה הפנימית בבית החולים. ההפניה אליה נעשית בתהליך המכונה "טריאז'", כלומר מיון על ידי אדם בעל תפקיד ממיין המכוון את המטופל למחלקה המתאימה.

העברה

עריכה
  ערך מורחב – העברה (מחלה)
  ערך מורחב – זיהום (רפואה)
 
מחלת האיידס, הנגרמת על ידי נגיף, הפכה למגפה של ממש באזורים מסוימים בעולם. בתרשים: שיעור חולי האיידס מכלל האוכלוסייה במדינות אפריקה

מאפיין נוסף לפיו ניתן למיין מחלות הוא יכולת ההעברה או ההדבקה שלהן – יכולתן להתפשט בין יצורים שונים. מחלות גנטיות או מחלות שנגרמות משינויים עצמיים-פנימיים בגוף כמעט לעולם אינן מידבקות; מחלות הנגרמות על ידי אורגניזם זר (או נגיף) מידבקות במרבית המקרים; הדבר תלוי בדרך-כלל במיקומו של מוקד המחלה. לדוגמה, זיהום נגיפי בדרכי הנשימה הוא בדרך כלל מידבק מאוד, שכן בתהליך הנשימה החולה פולט אוויר מזוהם בנגיפים, היכולים בקלות לחדור לגופם של אנשים אחרים.

מחלות מידבקות יכולות לעבור מיצור ליצור במגע ישיר או דרך גורם שלישי (יצור אחר או מדיום כלשהו). מחלת האיידס, למשל, עוברת רק במגע ישיר; מחלת המלריה מועברת דרך יתושים; מחלות רבות של מערכת העיכול עוברות דרך מזונות ומקורות מים.

רמת ההדבקה תלויה גם ביכולתו של הטפיל לשרוד מחוץ לגוף; נגיף ה-HIV, למשל, הגורם למחלת האיידס, לא מסוגל לשרוד מחוץ לגוף יותר מכרבע שעה; הסיכוי להדבקה, אם כן, שלא במגע ישיר, הוא מזערי.

מצב נכות כמחלה, גישה מודרנית להגדרת מושג המחלה

עריכה

הגישה הרווחת בעולם המערבי נוטה לצרף לרשימת המחלות גם מצבי נכות מסוימים ולא רק "תהליכי פגיעה בגופו של יצור חי, הגורמת לתפקוד לקוי של הגוף או הנפש." דוגמה למצב נכות כזה הוא הפרעת דחק פוסט טראומתית, או PTSD. כיום מקובל בקרב רופאים רבים לראות בתסמונת פוסט טראומה מחלה הדורשת טיפול. בהדרגה הגישה הרואה גם בנכויות מחלות מתפשטת וכיום גם הפרעת קשב ריכוז והיפראקטיביות ואפילו השמנת יתר מוכרות בקופות החולים כמחלות הדורשות לעיתים טיפול תרופתי על מנת להקטין את הנזק שהן גורמות, ורופאי המשפחה מונחים לטפל בהם בהתאם.

שמות של מחלות בעברית

עריכה

בעברית משמש המשקל קַטֶלֶת להקניית שמות למחלות נפוצות או ידועות: שחפת, אדמת, צהבת, טרשת, שלבקת, וכן צרעת, שפעת וקדחת (התנועה משתנה עקב העיצור הגרוני באות השלישית של השורש).[3]

לעיתים השם הלועזי הוא הנפוץ, אך שם עברי קיים לצידו: לייפת כיסייתית הוא שמה העברי של סיסטיק פיברוזיס, למשל; צפדת הוא שמה העברי של טטנוס. לעיתים משמש המשקל קטלת לציון סימפטומים הנגרמים על ידי מספר מחלות, ושאינם מהווים מחלה בפני עצמה: שעלת, נזלת, קרחת.

בהשאלה משמש המשקל קטלת לציון תופעות שליליות המשולות למחלות: סחבת (ביורוקרטיה), ניירת (כמות מסמכים מופרזת), זחלת (הליכה או פעולה איטית מדי), דברת ופטפטת (דיבור מופרז), תרגמת (תרגום קלוקל משפה זרה).

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.