חוסיין עבד אל-האדי
חוסיין עבד אל-האדי (? – 1835 או 1836) היה שייח' בן משפחת הפלאחים עבד אל-האדי מהכפר עראבה שבנפת שכם, שעלה לגדולה בימי אבראהים פאשא, היה מושל (בדרגת מודיר) של איילט צידון, מושל עכו וסגנו של אבראהים פאשא.
לידה | עראבה | ||||
---|---|---|---|---|---|
פטירה | 1835 או 1836 | ||||
מדינה | האימפריה העות'מאנית | ||||
| |||||
ביוגרפיה
עריכהכאשר הגיעו כוחותיו של אבראהים פאשא לארץ ישראל, רק בודדים קיבלו אותו בברכה, בהם קאסים אל-אחמד(אנ') וחוסיין עבד אל-האדי. עבד אל-האדי ואנשיו הצטרפו לכוחותיו של אבראהים פאשא במצור על עכו (1832). אבראהים פאשא ראה בעבד אל-האדי כוח עולה ומינה אותו כסגנו בשלטון האזרחי על השטחים שכבש בארץ ישראל. כאשר איברהים המשיך במסעות המלחמה, היה עבד אל-האדי השליט בפועל של הארץ. זו הייתה הפעם הראשונה שמשפחה כפרית עלתה לשלטון על הארץ.
במהלך מרד הפלאחים, עבד אל-האדי המשיך לתמוך באבראהים פאשא ובתמורה מינה אותו איברהים להיות המודיר של איילט צידון (איילט שכלל את כל ארץ ישראל).[1]
באוקטובר 1834, אחרי שאבראהים פאשא הוציא להורג את אל-אחמד בעוון מרידה. רכש עבד אל-האדי את מפעל הסבון שלו (صابون نابلسي) בשכם ואת בית המגורים המשפחתי, אליו העביר עבד אל-האדי את משפחתו מעראבה. מפעלי הסבון של שכם(אנ') היו אחד ממקורות ההכנסה החשובים של שכם והקנו לבעליהם כסף ויוקרה. השייח יוסוף זיאד קאדרי[2] ניהל עבורו את עסקיו בשכם.
עבד אל-האדי כיהן בתפקיד מושל צידון עד מותו (1251 להג'רה, 1835 או 1836). נקבר בחצר מסגד א-זיתונה בעכו.
צלאח עבד אל-האדי, אחד מבניו של חוסיין, היה הוואלי של צידון.[3]
הערות שוליים
עריכה- ^ על פי משה שרון, Corpus Inscriptionum Arabicarum Palaestinae, עמ' 63, המינוי היה כנראה כבר ב-1833
- ^ בשארה דומני הערת שוליים 17
- ^ מחמוד יזבק, Haifa in the Late Ottoman Period, 1864-1914: A Muslim Town in Transition, עמ' 151