חוסין אבוכף

השיח' חסין אבו כף (1855- 1955) היה השיח' של שבט אלחריזאת, אשר כלל שלושה פלגים: אבו כף, אלאטרש, אלבטון.[1] חסין אבו כף היה אחד מהשיח'ים הבולטים והמכובדים בנגב. בתקופת השלטון העות'מאני כיהן כחבר פרלמנט, ובתקופת המנדט שימש כראש עיריית באר שבע (1924- 1927), וכדיין בבית הדין השבטי בבאר שבע. [2][3][1]

בתקופת המנדט הבריטי בשנת 1923 מונה על ידי הנציב העליון הבריטי כשופט בבית המשפט בבאר שבע, כך שהחלטותיו ופסיקותיו היו בעלות תוקף מחייב בין אם ניתנו בבית המשפט או בבית.

רכושועריכה

בבעלותו של שיח' חסין אבו כף היו אדמות רבות בשטח היישוב אום בטין שבנגב, ועל חלקן יושבים היום נכדיו וצאצאיו, בני שבט אבו כף. אדמותיו גובלות ביישוב עומר (מדובר בחלק שהופקע על ידי המדינה). בנוסף, היו בבעלותו קרקעות בכפר הלא-מוכר אלזרנוק, ועוד אדמות רבות באזור אבו תלול. בנוסף, היו לו שני בארות מים בבאר שבע שנקראו על שמו, וכן בוסתן באזור העיר העתיקה (סמוך לשוק העירוני בבאר שבע).

מטה "אלתיאהא"עריכה

שבט אלחריזאת שייך למטה אלתיאהא, שהיה אחד מארבעת המטות הגדולים בבאר שבע. מקור השם הוא מאזור "אל תייה".[4] אב המטה הגיע עם בני משפחתו מחצי האי ערב עם צבאות האסלאם לאזור. הם השתכנו באזור ורכשו חלק גדול מהאדמות בבאר שבע.

מטה זה כלל שבטים רבים אשר חלקם נמצאים עד היום בנגב, דוגמת שבט אבו כף, אלנבארי ואלאסאד. חלק אחר של שבטים אלה גורש למדינות שכנות עם כיבושה של העיר באר שבע והקמת מדינת ישראל בשנת 1948. לאחר כיבוש העיר באר שבע, גורשו רוב השיח'ים בעלי השליטה באזור, וביניהם השיח' חסין אבו כף שגורש מאדמותיו בבאר שבע. לאחר גירושו, הוא עבר לחברון, שם נקבר ונפטר. חלק מבני משפחתו עברו להתגורר באזורים שונים בירדן, ויש חלק מבניו שעדיין בחיים וגר באזור אום בטין.[4][1]

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 3 עארף אל עארף, תולדות באר שבע ושבטיה, ירושלים: אריאל, 1948
  2. ^ עארף אלעארף, המשפט אצל הבדואים, ירושלים: אלקודס, 1933
  3. ^ חיה נוח, הכפרים שישנם ואינם, באר שבע: פרדס, 2009
  4. ^ 1 2 אחמד אבו שנאר, מטה אל-תיאהא- תרבות והיסטוריה, דאר אלמעתז, 2017