פתיחת התפריט הראשי

חופה (תעופה)

חלק בכלי טיס, כיסוי שקוף לתא הטייס
מטוס F-16 (נץ) של חיל האוויר הישראלי, בעל חופת בועה גדולה, ללא מסגרת קדמית, המאפשרת לטייס ראות של כמעט 360 מעלות
צ'ארלס קולט, טייס חיל האוויר המלכותי במלחמת העולם הראשונה, בתא טייס מאותה תקופה, ללא חופה
טייס F-16 פייטינג פלקון נוטש את מטוסו. ניתן לראות את החופה שהועפה בתחילת תהליך המילוט, מושלכת למעלה ולאחור. הנטישה אירעה במהלך מפגן אווירי של הצוות האירובטי של חיל האוויר של ארצות הברית ב-15 בספטמבר 2003, באיידהו. הטייס לא נפגע ולא היו נפגעים בין הצופים במפגן

חופה בכלי טיס היא כיסוי שקוף לתא הטייס, בעיקר במטוסי קרב. מטרתה של החופה היא ליצור סביבה מוגנת מפגעי מזג אוויר ומרעש עבור צוות כלי הטיס, והיא מעוצבת בקווים אווירודינמיים ככל הניתן כדי להפחית את הגרר.

היסטוריהעריכה

במטוסים הראשונים לא הייתה חופה כלל והטייסים היו חשופים לרוח ולקור, אם כי רוב הטיסות התקיימו בדרך כלל במזג אוויר נאה. גם במלחמת העולם הראשונה לא היו למטוסים חופות, אם כי היו מגיני רוח קטנים שנועדו להגן על הטייס מהרוח וזרם האוויר שיצרו המדחפים. בשנות ה-20 ושנות ה-30 של המאה ה-20, כאשר מטוסים החלו לטוס גבוה יותר ומהר יותר, התעורר הצורך בתאי טייס סגורים והחלו להופיע חופות.

החופות הראשונות היו בנויות ממספר רב של פיסות זכוכית שטוחות, שקובעו למקומן במסגרות. במסגרות היו מיתרים ומוטות רבים, ואלה הגבילו את הראות, מגבלה משמעותית במיוחד למטוסים צבאיים. בנוסף, פיסות הזכוכית כבדות באופן משמעותי. בתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה החלו להיכנס לשימוש חופות מזכוכית אקרילית שהיו קלות באופן משמעותי. הזכוכית האקרילית איפשרה יצירת חופות עגולות, חופות "בועה", שהותקנו במטוסים כמו סופרמרין ספיטפייר וווסטלנד ווירלווינד. חופות אלו איפשרו ראות נוחה בהרבה ושדה ראייה רחב, בצד משקלן הקל יותר. גם כיום (2016) נעשה בהן שימוש במטוסי קרב.

חופה וכיסא מפלטעריכה

החופה היא חלק ממערכת כיסא המפלט של אנשי הצוות, מכיוון שלא ניתן לבצע את תהליך המילוט ללא הסרת החופה מנתיב הפלטת הכיסא. ברוב כיסאות המפלט החופה מושלכת למעלה ולאחור בעזרת מטעני נפץ, ונסחפת לאחור על ידי זרימת האוויר סביב כלי הטיס. במקרים שבהם אין זרימת אוויר כזו, כמו במצב של ריחוף במטוס המראה ונחיתה אנכית כמו המקדונל דאגלס AV-8B הרייר II, או כאשר המטוס המהירות איטית מדי, הטייס עלול לפגוע בחופה בעת הנטישה. בשל כך מותקן בחופה פס דק של חומרי נפץ, בצורה של זיגזג מעל וסביב ראשו של הטייס. בעת מילוט מופעלים המטענים ומרסקים את החופה, ומאפשרים לטייס על כיסא המפלט לצאת מבלי להיתקל בחופה.

ייצורעריכה

רוב החופות המודרניות מיוצרות, כאמור, מזכוכית אקרילית. לוח זכוכית עובר חימום, וכאשר הזכוכית הופכת גמישה היא מוצמדת אל תבנית של החופה. האוויר נשאב מן התבנית והזכוכית נשאבת אל הריק ומקבלת את צורת החופה. הקצוות שמחוץ לתבנית נחתכות, והזכוכית מוגמרת מחוברת למסגרת אלומיניום או חומר מרוכב.

חמקנות והטעיהעריכה

קרינה אלקטרומגנטית המשודרת ממכשירי מכ"ם עוברת את החופה, בדרך כלל, ומחזירה הדים של תא הטייס עצמו. כדי להגביר את יכולת החמקנות של המטוס, מוסיפים לזכוכית האקרילית של חופות חדישות חומרים שונים, ובהם זהב ותרכובת בדיל ואינדיום. אלה מחזירות את קרני המכ"ם ומפזרות אותן, ואינן מאפשרות להן לחדור לתא הטייס, וכך קטן שטח חתך המכ"ם (שח"ם) של המטוס. במטוסי F-16 פייטינג פלקון שבהם הותקנו חופות כאלה קטן השח"ם בכ-15%.

בשנות ה-70 של המאה ה-20 נעשה ניסיון בארצות הברית לצביעת חופה מדומה בגחון המטוס. על פי הטענה, טייס אויב יתבלבל ולא יבין היכן נמצאת החופה האמיתית ומה כיוונו האמיתי של המטוס. הרעיון נוצר בחיקוי לשיטות הסוואה בעולם החי, בהן נושאים בעלי חיים, דגים וחרקים סימנים גם על ראשם וגם במקומות אחרים בגוף, כדי להטעות טורפים. מתנגדי הרעיון סבורים שטייס אויב שיגיע קרוב די הצורך כדי לראות את החופה המדומה יוכל לזהות גם את החופה האמיתית ולא יטעה.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא חופה בוויקישיתוף