פתיחת התפריט הראשי

חוקים להגדרת היהודים ברומניה 1940–1944

בחוקת רומניה 1938, שאושרה במשאל עם ב-24 בפברואר 1938, הוענק שוויון זכויות לכל אזרחי רומניה ללא הבדל מוצא או אמונה דתית. שוויון הזכויות ליהודים תוחם בחלוקה לקטגוריות מגבילות. באותה חוקה, בסעיף 46, ניתנה למלך סמכות רחבה ביותר לשנות חוקים ופסקי דין[1]. על סמך סעיף 46 של החוקה, ב-8 באוגוסט 1940, בימי ממשלתו של יון ג'יגורטו, פרסם קרול השני, מלך רומניה צו-חוק מספר 2650, שהופיע למחרת בפרסום הרשמי של ממשלת רומניה. צו-חוק 2650 עסק בקביעת המעמד המשפטי של יהודי רומניה, קביעת הגדרות לבירור מיהו יהודי, חלוקת יהודי רומניה לשלוש קבוצות משפטיות וקביעת מגבלות לזכויות היהודים בתחומים שונים וחובות מיוחדות ליהודים - המגבלות והחובות שונות בהתאם לקטגוריה אליה השתייך היהודי, אך היהודים מכל הקטגוריות, כולל הקטגוריה השנייה, המועדפת, הפכו לאזרחים סוג ב' יחסית לאזרחים ממוצא רומני.

הגדרת היהודיםעריכה

הגדרת היהודים נעשתה ברוח חוקי נירנברג. בנוסף לקריטריונים הגזעניים, בחקיקה הרומנית להגדרת היהודים נעשתה גם הבחנה דתית, שנועדה לתת הגנה מסוימת ליהודים שהתנצרו ובעיקר לנוצרים בני יהודים מומרים, אך נהנו מכך רק מעטים ובהמשך החקיקה הוחמרה ומספר המתנצרים הנהנים מההגנה הלך והצטמצם[2]. בסעיף 2 של הצו-חוק נקבע שיחשבו כיהודים:

  1. בני הדת היהודית
  2. מי שנולד להורים בני הדת היהודית
  3. נוצרים שנולדו להורים בני הדת היהודית שלא התנצרו
  4. מי שנולדו מחוץ לנישואים לאם בת הדת היהודית
  5. אתאיסטים ממוצא יהודי יחשבו יהודים ויהודי שעבר לנצרות לאחר פרסום צו זה יחשב ליהודי.

החלוקה לקטגוריותעריכה

על פי צו-חוק זה חולקו יהודי רומניה לשלוש קטגוריות. בקטגוריה הראשונה הוכללו כל היהודים שהגיעו לרומניה אחרי 30 בדצמבר 1918. בקטגוריה השנייה הוכללו היהודים שזכו לאיזרוח על ידי חוק איש לפני 30 בדצמבר 1918, ומי שקיבלו אזרחות על ידי החקיקה מ-1879 עבור שירותם במלחמת 1877-1878. בקטגוריה נכללו גם יהודים תושבי דוברוג'ה, שזכו לאזרחות עם סיפוח החבל. בקטגוריה זו נכללו גם יהודים שלחמו בחזית במלחמות רומניה, פרט לאלה שנפלו בשבי ביחידות או הוכרזו נעדרים או שעברו לטריטוריות כבושות. בקטגוריה נכללו גם צאצאיהם של כל המוזכרים לפני כן. בקטגוריה השלישית נכללו היהודים שלא נכללו בשתי הקטגוריות הראשונות.

הגבלות המוטלות על היהודים לפי הקטגוריותעריכה

סעיף 7 של הצו-חוק קובע שיהודים המשתייכים לקטגוריה הראשונה והשלישית לא יכולים להיות:

א – עובדי ציבור מכל סוג שהוא.
ב – חברים במשלחי יד, שמטבעם קשורים במוסדות ציבור, דוגמת עורכי דין ונוטריונים.
ג – חברים במועצות ניהול של מפעלים ומוסדות מכל סוג שהוא, ציבוריים או פרטיים.
ד – סוחרים במועצות החקלאיות.
ה – סוחרים במשקאות אלכוהוליים ומחזיקי מונופולים מכל סוג שהוא.
ו – אפוטרופסים או מדריכים של חסרי ישע נוצרים.
ז – אנשי צבא.
ח – מפעילים או משכירים של בתי קולנוע, הוצאות לאור של ספרים, עיתונים וכתבי עת רומניים ומחזיקים של אמצעי תעמולה לאומית רומנית.
ט – מנהלים, חברים ושחקנים בהתאחדויות ספורט לאומיות.
י – אנשי שירות במוסדות ציבוריים.

בסעיפים 9 ו-10 נקבע שהיהודים בני הקטגוריה השנייה יוכלו ליהנות מהזכויות להן זכו בדרך חוקית בעבר, אבל בעתיד לא יוכלו להתקבל למשרה ציבורית ולא יוכלו לעשות קריירה צבאית. על היהודים יוטלו מיסים ועבודות כפייה כחלופה לשירותם הצבאי.

סעיף 11 קבע שכל היהודים, מכל הקטגוריות, פסולים מלהיות בעלים של רכוש באזור הכפרי של רומניה. היהודים המחזיקים ברכוש כזה זכאים למכור אותו לרומנים לפי דין הדם ואם הרכוש לא ימכר תוך הזמן המוקצב הוא יעבור לבעלות המדינה.

סעיף 14 הטיל איסור מוחלט על היהודים להחלפת שמותיהם לשמות רומניים.

איסור נישואים בין יהודים ובין רומניםעריכה

בצו-חוק 2651, שהוצא ופורסם בו זמנית עם הצו-חוק 2650, נאסר על היהודים להינשא לרומנים ופורטו עונשים, שיוטלו על המשתתפים בנישואים כאלה, הן כבני זוג הן כעדים או בעלי תפקידים. הצו-חוק גם מפרט את הפרוצדורות לביטול נישואים כאלה.

בדברי ההסבר של שר המשפטים, שפורטו בהמשך הצו-חוק, צוין במפורש שהחקיקה נערכה לפי דוגמת החקיקה באיטליה וחוקי נירנברג.

החקיקה להגדרת יהודים בתקופת אנטונסקועריכה

יון אנטונסקו והתנועה הלגיונרית עלו לשלטון ברומניה בספטמבר 1940 והדיחו מתפקידו את קרול השני, מלך רומניה. חרף ההדחה של המלך, השלטון החדש המשיך את המדיניות האנטישמית ואף הגביר אותה. במשטרו של יון אנטונסקו, הורחבה הגדרת היהודי למי שאחד מסביו היה יהודי לזמן כלשהו במהלך חייו או שהיה רשום בקהילה היהודית. לאנטונסקו מיוחסת האמירה: "ההטבלה אינה יכולה לשנות את הגורל היהודי".


ב-18 במרץ 1941 השלטונות הוציאו את הצו-חוק מספר 711, ששינה את סעיף 44 בחוק הדתות. בסעיף הזה, שציין זכותו של כל אדם שמלאו לו 18 שנים להמיר את דתו, בסוף הסעיף הייתה הסתייגות לגבי אנשים הסובלים מבעיות, שלא מאפשרות להם להפגין רצון חופשי והצו-חוק הוסיף כעת גם את היהודים. בהצגת החוק הוסבר שמטרתו היא למנוע כל ניסיון להסתרת המוצא היהודי ולהגן על הישות האתנית הרומנית מעירוב עם דם יהודי.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה