חוקי כישוף בבריטניה

באנגליה, סקוטלנד, ויילס ואירלנד נחקקו ברצף מספר חוקים לגבי כישוף, אשר גם הגדירו עונשים על עיסוק בכישוף, ומאוחר יותר, על העמדת פנים כעוסק בכישוף, או טענה לגבי צד שלישי שהוא עוסק בכישוף.

חוק הכישוף של 1542

במאות ה-16 וה-17, מתחים דתיים היו בשיאם, ובמסגרת מלחמות הדת גם העלו על הכתב איסורים ועונשים חמורים על כישוף. הנרי השמיני, מחוק משנת 1542, היה הראשון שהגדיר כישוף כפשע מדיני (לעומת פשע דתי), וקבע על עיסוק בכישוף עונש מוות, והחרמת כל רכוש המורשעים. 

החוק גם ביטל זכות שהייתה ידועה כ"הטבת הכמורה", שלפיה כמרים יכלו למגר את עונשם של מורשעים בכישוף אשר מסוגלים לקרוא קטע מן התנ"ך. בנו של הנרי, אדוארד השישי, ביטל את החוק הזה ב-1547.

חוק הכישוף של 1563

החוק נגד העלאה באוב, קסמים וכישופים (An Act Against Conjurations, Enchantments and Witchcrafts) נחקק בתחילת שלטונה של אליזבת הראשונה. חוק זה היה במובנים מסוימים רחום יותר כלפי מורשעים בכישוף מקודמו, והטיל עונש מוות רק במקרים שנגרם נזק; על עבירות פחותות נגזרו עונשי מאסר בבית הכלא. גם חוק זה ספציפית ביטל את "הטבת הכמורה".

חוק הכישוף הסקוטי של 1563

על פי החוק הסקוטי משנת 1563, גם העיסוק בכישוף וגם התייעצות עם מי שעוסק בכישוף הם שניהם פשעים שעונשם מוות. חוק זה נשאר בתוקף עד 1735, כשהוא בוטל על ידי בית הלורדים בעקבות חוק הכישוף של 1735.

חוק הכישוף של 1604

ב-1604, שנה לאחר עלייתו של ג'יימס לכס מלכות אנגליה, הורחב החוק האליזבתני וגזר מוות על כל עוסק בכישוף, עם או בלי הוכחת נזק. כישוף תחת חוק זה כלל כל הידברות עם רוחות או חיות לוויה. צייד המכשפות מתיו הופקינס הסתמך על חוק זה בפעילותו.

המשמעות של החוקים של אליזבת וג'יימס הייתה הסרת תחום הכישוף מאחריותה של הכנסייה והכנסתה לחוק הפלילי תחת ריבונותם של בתי משפט ממלכתיים של המשפט המקובל. על פניו, זה הבטיח למואשמים הליכים נאותים, ושריפה על המוקד הוצא מן החוק, למעט במקרים של הרשעה בכישוף וכן ב"בגידה קטנה", שעל פי המשפט המקובל כוללת כל בגידה באדם בעל סמכות גבוהה יותר מהבוגד. רוב המורשעים נתלו. כל מכשפה אשר הורשעה בעבירת כישוף מינורית (עבירה שעונשה שנת מאסר), והואשמה פעם שנייה - דינה מוות.

חוק הכישוף הסקוטי של 1649

במהלך שנות ה-1640, האספה הכללית של הכנסייה של סקוטלנד וועדת הקירק שידלו למען אכיפת והרחבת חוק הכישוף משנת 1563, אשר היה בסיס למשפטי המכשפות שהתנהלו באותן שנים. ב-1649 המשטר הפרסבטריאני ששלט בסקוטלנד באותה תקופה חוקק סדרה חוקים שנועדו לאכוף ציות דתי, והפכו לעבירות מעשי חילול השם, עבודת אלילים ועל הכאת או קללת הורים. בכלל אלה, היה גם חוק חדש נגד כישוף שאשרר את החוק הקיים מ-1563 והרחיב אותו לכלול את מי שנועץ עם "השדים ואת רוחות מלווים", עליהם ייגזר עונש מוות.

חוק הכישוף של 1735

חוק הכישוף של 1735 סימן היפוך עמדות מוחלט. עונשים על עיסוק בכשפים, כפי שנתפש באופן מסורתי, ובתקופה זו התחיל להיחשב על ידי רבים מבעלי ההשפעה כפשע בלתי אפשרי, הוחלפו על ידי עונשים על העמדת פנים בעיסוק בכישוף. אדם שטען שיש בידו הכוח לזמן רוחות, או לנבא את העתיד, או להטיל לחשים, דינו היה להיענש כנווד או כרמאי, ועונשו קנס או מאסר. החוק הוחל על כל בריטניה, ובזאת ביטל גם את החוק הסקוטי משנת 1563 והחוק האנגלי מ-1604.

החוק מ-1735 נותר בתוקף בבריטניה עד אמצע המאה ה-20, ועדיין היו נשים שנשפטו והורשעו בעטיו בשנות ה-1940, ביניהן הלן דנקן. הוא בוטל לבסוף עם חקיקת חוק המדיומים המזויפים של 1951.

חוק המדיומים בוטל ב-26 במאי 2008 במסגרת תקנות להגנת הצרכן שהוחלו בעקבות הנחיות של האיחוד האירופי שיטות סחר ושיווק לא הוגנים.

חוקים אחרים

ערך מורחב – חוק דיכוי הכישוף מס' 3 של שנת 1957

חוק דיכוי הכישוף של 1957 בדרום אפריקה, אשר עדיין בתוקף, מבוסס על חוק הכישוף האנגלי של 1735.

לקריאה נוספת

• John Newton and Jo Bath (eds), Witchcraft and the Act of 1604 (Leiden, Brill, 2008) (Studies in Medieval and Reformation Traditions, 131)
• P G Maxwell-Stuart, The Great Scottish Witch-Hunt (Tempus, Stroud, 2007)
• Brosseau Gardner, Gerald (2004), The Meaning of Witchcraft, Red Wheel/Weiser, ISBN 978-1-57863-309-8
• Gibson, Marion (2006), "Witchcraft in the Courts", in Gibson, Marion (ed.), Witchcraft And Society in England And America, 1550–1750, Continuum International Publishing Group, pp. 1–9, ISBN 978-0-8264-8300-3
• Larner, Christine (1981), Enemies of God, ISBN 0-7011-2424-5