פתיחת התפריט הראשי

חוק האימפריום של אספסיאנוס

לוח הברונזה המוצג במוזיאונים הקפיטוליניים

חוק האימפריום של אספסיאנוס (לטינית: Lex de imperio Vespasiani) הוא חוק, שלפי טקיטוס נחקק ב-22 בדצמבר שנת 69, המעניק את כלל הסמכויות האימפריאליות[1] לאספסיאנוס.[2] לוח ברונזה שעליו חקוקה מחציתו השנייה של החוק התגלה בשנת 1347 על ידי קולה די ריינזו (Cola di Rienzo) בבזיליקת יוחנן הקדוש בלטראנו שברומא. כיום הלוח נמצא במוזיאונים הקפיטוליניים ברומא.

תוכן עניינים

רקעעריכה

לאחר התאבדותו של נירון מונה גלבה לקיסר אולם הוא נרצח בידי אותו שקשר קשר נגדו. אותו הכריז על עצמו כקיסר, אך הלגיונות הרומיים שעל הריין מרדו בו והכריזו במקומו על ויטליוס כקיסר. השנים החלו להילחם זה בזה כשבתחילה ניצח אותו בכמה קרבות, אך כאשר הגיעו לקרב המכריע ליד בטריאקום צבאותיו ניגפו, והוא התאבד כדי שלא לגרור את רומא למלחמת אזרחים ארוכה ומיותרת. בחודש יולי, בעקבות שלטונו העריץ של ויטליוס מרדו בו הלגיונות ביהודה ובסוריה והכריזו על אספסיאנוס מצביאם כקיסר החדש. אספסיאנוס זכה לתמיכתם של נציבי סוריה ומצרים, והוא הוכרז בסוף שנת 69 לקיסר. בהיותו הרביעי ששלט ברומא במהלך אותה שנה, היא נקראה: "שנת ארבעת הקיסרים".

חשיבות המסמךעריכה

על אף קיומם של קיסרים קודמים כמו קליגולה וקלאודיוס אשר זכו בסמכויות דומות, לא ניתן לומר בוודאות שהמסמך המדובר מעיד על מסורת שלטונית ארוכת שנים מפני שהוא היחיד שנשתמר. מנגד המסמך מעיד כי המסורת הרומית השתמרה, גם אם למראית עין בלבד, ולא פסקה לאחר שצבאותיו של יוליוס קיסר חצו את הרוביקון. מאז אוגוסטוס, שמונה קיסרים קודמים זכו לתפקידם בירושה דינסטית.[3] זו הסיבה אולי שהחוק (Lex) נוסח בידי הסנאט ואושר באספת העם, אך כאמור כמראית עין בלבד, שכן באותה תקופה כוחם של מוסדות אלו לא היה רב.[4]

במסמך אין זכר לקיסרים שקדמו לאספסיאנוס לבד מאוגוסטוס, טיבריוס וקלאודיוס. ככלל נראה כי רוב הקיסרים הקודמים הנהיגו שלטון עריצות כמו קליגולה ונרון, או שלא זכו מעולם לאישור הסנאט ולכן נמחקו מהזיכרון. לפיכך נרון הושמט כליל וקליגולה הוזכר חלקית. ייתכן כי גלבה הופיע במסמך המקורי אך בגרסה הפומבית הושמט שמו. מנגד, ייתכן שאספסיאנוס מנע את אזכורם של קיסרים קודמים כדי לבסס את שלטונו.

מקורות מידעעריכה

  • Brunt, Peter A. "Lex de imperio Vespasiani." Journal of Roman Studies 67 (1977): 95-116
  • Wallace-Hadrill, Andrew. "Civilis princeps: between citizen and king." Journal of Roman Studies 72 (1982): 32-48.
  • משה עמית, תולדות הקיסרות הרומית. הוצאת ספרים על שם י"ל מאגנס. האוניברסיטה העברית, 2002.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Brunt, Peter A. "Lex de imperio Vespasiani." Journal of Roman Studies 67 (1977), p.102
  2. ^ Tacitus, Historiae 4, 3, 3
  3. ^ להרחבה ראה, Wallace-Hadrill, Andrew. "Civilis princeps: between citizen and king." Journal of Roman Studies, 72 (1982): 32-48.
  4. ^ משה עמית, תולדות הקיסרות הרומית, (ירושלים, 2002), עמ' 380