חוק הזכות לקבורה אזרחית חלופית

חוק הזכות לקבורה אזרחית חלופית, התשנ"ו–1996 הוא חוק ישראלי, שהוצע על ידי דוד צוקר ובנימין טמקין ממפלגת מרצ, נועד לאפשר לכל אדם קבורה שתתאים להשקפתו ואמונתו. לאחר שעבר קריאה שלישית במליאת הכנסת, החוק חוקק במרץ 1996. עד חקיקת חוק זה, מדינת ישראל הכירה בקיומם של בתי קברות דתיים בלבד.

עיקרי חוק הזכות לקבורה אזרחית חלופית בישראל

החוק קובע כי לכל אדם ישנה הזכות להיקבר בבית עלמין אזרחי על פי רצונו, שאותו ניתן להביע בצוואה או בכל דרך אחרת. הקבורה תיערך בשמירה על כבוד המת ובמקום הנקבע כבית עלמין אזרחי חלופי על ידי שר הדתות. גם חלק מבית עלמין קיים יכול להיקבע כחלקת קבורה אזרחית, והחוק מוסיף כי על חלקות אלו להיות פזורות ברחבי הארץ עם מרחק סביר ביניהן. החוק מתנה את הניהול של בתי עלמין אלו על תאגיד לענייני קבורה ואת קביעת שאר התקנות על שר הדתות.

הליך החקיקה

עד לחקיקת חוק זה, מדינת ישראל הכירה בקיומם של בתי קברות דתיים בלבד. בשנת 1986, הוקמה עמותת מנוחה נכונה, על ידי בועז מואב, במטרה לאפשר לכל אדם בישראל להיקבר בטקס ובצורה התואמים את השקפת עולמו, אמונתו ורצונו. בשנת 1992 הגישה העמותה עתירה לבג"ץ על מנת לקדם מטרה זו. בעתירה, קבע בג"ץ כי עליה לקבל רישיון כחברה לענייני קבורה וחלקת קבורה שתוקצה לה.

בחודש מרץ 1995 קיבלה ועדת שרים החלטה לאשר עקרונית את הקמתם של בתי קברות אזרחיים בישראל.

חברי הכנסת דוד "דדי" צוקר ובנימין טמקין (מרצ) יזמו את הצעת החוק שהונחה על שולחן הכנסת לדיון מוקדם במאי 1995. החוק התקבל לקריאה שנייה ושלישית במרץ 1996 (תמכו 8, נגד – אין, נמנעים – אין).

יישום החוק בישראל

יישום החוק תלוי במספר רב של גורמים: המשרד לשירותי דת, רשות מקרקעי ישראל, ביטוח לאומי, הרשויות המקומיות ומשרד האוצר.

השלב הראשון ביישום החוק היה קביעת תקנות. בעקבות לחצים מחברות קדישא, לא קבע שר הדתות תקנות אלה. לאחר כשנה עתרו יוזמי הצעת החוק, חברי הכנסת דדי צוקר ובנימין טמקין (מרצ) לבג"ץ כנגד השר. בעקבות העתירה ולאחר דיונים משפטיים השר חתם על תקנות הקבורה האזרחית, אך רק בדצמבר 1998.

בשנת 2002 המשרד לענייני דתות לא הקצה תקציב לבתי עלמין אזרחיים מאחר שלא פרסם מבחנים לקבלת תמיכות. שתי עמותות עתרו בעניין זה לבג"ץ ובעקבות העתירה המשרד פרסם את מבחני התמיכה.

החוק לקבורה אזרחית קבע כי יש להקצות את חלקות הקבורה ב"מרחקים סבירים ביניהם". ב-24 בפברואר בשנת 2000 נקבעה החלטת ממשלה ב"וועדת השרים לענייני קבורה", כי "בכל בית עלמין חדש או מורחב (לרבות הר המנוחות בירושלים) יוקצה שטח לקבורה אזרחית חלופית". אולם הקצאת הקרקעות לא התממשה. החלטה חשובה נוספת בעניין זה היא החלטת ועדת השרים לענייני קבורה בשנת 2004 כי יוקצו 15 דונם לקבורה אזרחית בבית העלמין ירקון ו-30 דונם נוספים לבית העלמין בגן רווה. מאז החלטה זו מתקיים משא ומתן עם מינהל מקרקעי ישראל במטרה לקבל שטחים אלו או שטחים חלופיים.

פסק דין משמעותי בתחום הקבורה האזרחית ניתן בשנת 2014. בפסק הדין השופט חייב את המשרד לשירותי דת לשלם את הוצאות הקבורה של שני התובעים שביקשו לקבור את יקיריהם בקבורה אזרחית. בסופו של דבר השופט האשים את המדינה – ואת המשרד לשירותי דת בפרט – בהתרשלות שבגינה נגרם לתובעים נזק ומשום כך הוא חייב את המדינה לשאת בהוצאות הקבורה ולכסות על התשלום ששילמו התובעים עבור חלקת קבר חריגה: "ראינו כי לאורך השנים מאז חקיקתו, התרשלה הנתבעת באופן חמור (Gross Negligence) ביישום הוראות חוק הזכות לקבורה אזרחית: תקציבים לא הועברו; בתי עלמין לקבורה אזרחית חלופית הוקמו באיחור ובכמות לא מספקת; גם היום, שנים לאחר חקיקת החוק, לא קיימים בתי עלמין לקבורה אזרחית חלופית בכל אזורי הארץ".

נכון ל-2016 רשומות במשרד הדתות 21 חלקות לקבורה אזרחית ו-29 ארגונים בעלי רישיון לקבורה אזרחית. רוב חלקות הקבורה הן חלק מבתי עלמין קיימים, וישנם מספר מצומצם של בתי עלמין לקבורה אזרחית בלבד.

קישורים חיצוניים

• חוק הזכות לקבורה אזרחית חלופית, התשנ״ו–1996, באתר ויקיטקסט
• יאיר ברלין ואריאל פינקלשטיין, "הקבורה האזרחית בישראל: עשרים שנה לחוק הזכות לקבורה אזרחית חלופית התשנ"ו-1996", המכון לאסטרטגיה ציונית, ספטמבר 2016.
• נעמי מי-עמי, יישום חוק הזכות לקבורה אזרחית חלופית בישראל, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 16 בדצמבר 2007.
• צח בן-יהודה, "קבורה אזרחית בישראל מסמך עדכון", באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 26 באוקטובר 2016.