פתיחת התפריט הראשי

בהלכה, חזקת הדין היא אחת ממיני החזקות, שבה משתמשים בהלכה (אך אינה שימושית במשפט העברי).

תוכן עניינים

ההלכהעריכה

חזקה זו קיימת כאשר מעשה מסוים, שמחיל דין מסוים מוטל בספק, ואין בידינו לברר מה היא המציאות האמיתית, למשל כאשר יש מצב של תרי ותרי, שישנם שני עדים המכחישים שני עדים אחרים, ואיננו יודעים אילו עדים הם האמיתים.

דוגמהעריכה

מקרה כזה נידון במשנה באשה שקיים ספק אם התקדשה או נתגרשה מבעלה, מכיוון שבעלה זרק לעברה את כסף הקידושין או לחלופין את הגט, וההלכה היא שהגט או כסף הקידושין נחשבים כאילו הגיעו לרשותה המשפטית אם הגיעו לארבע אמותיה, ואם שניהם (הגבר והאשה) נמצאים במרחק הקטן יותר מארבע אמות, יש לבדוק - אם החפץ נמצא קרוב יותר אליו אז יש להחשיבו כמונח ברשותו של הזורק, ואם הוא נמצא קרוב יותר לרשותה של האשה, שאז נחשב הכסף או הגט כמונח ברשותה.

במקרה כזה, יש להעמיד את האשה על חזקת הדין שבה הייתה לפני המעשה המעורר את הספק, ולכן אם הייתה פנויה וקיים ספק שמא נתקדשה, עלינו להעמידה על חזקתה הראשונה שהייתה פנויה ומותרת לכל העולם[1], וכן ההפך, אם הייתה אשת איש וקיים ספק אם נתגרשה, יש להעמידה על חזקת האיסור שבתחילה והיא אסורה לכל העולם עד שתקבל שוב גט מבעלה[2]. "חזקת הדין" זו, היא החזקה הפשוטה ביותר.

חזקת הדין שלא בשעתהעריכה

דין מורכב יותר, הוא חזקת הדין, כאשר בשעה שהחלה החזקה, היא לא הייתה תקפה, אלא לשעה מאוחרת יותר ולמצב אחר, ולמשל:

דוגמה

הבהרה: כאשר אשה נשואה עם גבר, היא בחזקת איסור, כלומר שאם ימות ללא בנים, תהיה כבולה להנשא לאחיו לפי הלכות יבום[3]. במקרה והיבם נשוי לאשה האסורה על היבם (שהוא אחיו) באיסור גילוי עריות (למשל אם הוא נשוי לבת אחיו), אומרת התורה כי לא רק הבת פוטרה מיבום, אלא גם צרתה האשה האחרת, פטורה מייבום.

המקרה: השאלה מתעוררת, אם קיים ספק אם הבעל של אותה אשה (שאינה קרובת היבם), אם הוא קידש אשה נוספת שהיא קרובת היבם, במצב כזה האשה הראשונה, זו שאינה קרובת היבם, במצב של "חזקת היתר" לייבם בעוד בעלה קיים.

בדין זה קיים חידוש, שהרי בעוד שבעלה חי, אין היא זקוקה לייבום, נמצא שחזקת ההיתר לייבם מתייחסת רק לתקופה מאוחרת יותר שעדיין אין היא קיימת. במצב זה ניתן היה לומר שאין לחזקה כזו תוקף. למרות זאת, קובעת ההלכה כי חזקה חלשה זו, שלא היה לה תוקף בזמנה, נחשבת לחזקה[4].

חזקת הגוף מול חזקת הדיןעריכה

נחלקו החכמים איזו חזקה גוברת כאשר חזקת הגוף עומדת בסתירה לחזקת הדין.

דוגמה

הבהרה: נגעי הגוף המטמאים, סדר הופעתם הוא ראשית בהרת, ולאחר מכן צומח עליה שיער לבן. אם ראשית צמח שיער לבן בעור, ורק לאחר מכן הופיעה הבהרת, אין זה נגע שמטמא והאדם טהור. אם הבהרת והשיער הלבן מופיעים ביחד, ולא ברור מה היה קודם הבהרת או השיער, אנו הולכים אחר חזקת הגוף, ומכריעים את הספק שהאדם טהור.

המקרה: אדם שנטמא באחד הנגעים הכתובים בתורה, כגון שחין או מכווה שהם פגימות בעור הנגרמות מדלקת או מאש, ולאחר מכן צומח בהן שיער לבן[5]. אך לפני שנטהר מנגעים אלו, התעורר ספק חדש, שכן הופיעה בעורו בהרת חדשה ובה שיער לבן ולא ברור מה הופיע קודם השיער או הבהרת.

הסבר בין חכמים לבין רבי יהושע קיימת מחלוקת עקרונית לגבי מקרה שבו קיימות שתי חזקות הסותרות זו את זו, חזקת הגוף וחזקת הדין, האם חזקת הגוף גוברת, או האם חזקת הדין גוברת.

  • לדעת חכמים חזקת הדין של האדם, שכרגע דינו טמא, היא הגוברת ועל כן הוא ממשיך להיות טמא.
  • לדעת רבי יהושע חזקת גופו של האדם היא הגוברת, והיות ויש ספק מי נולד קודם הבהרת או השיער, הריהו טהור.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ל', עמוד ב'
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ל"א, עמוד א', תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ל"א, עמוד ב'
  3. ^ הלכתית אין שום מוצא שלא תנשא לו, אך בית הדין כופה ומרמה את היבם בדרכים שונות לחלוץ לה ובכך להתירה להנשא לכל אדם (תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ק"ו, עמוד א')
  4. ^ תוספות ד"ה אשה ביבמות ל ע"ב.
  5. ^ השחין והמכווה אינן מטמאים עד שלא צומח בהן שיער לבן