חיה ארבל
חיה ארבל (18 ביוני 1921 – 14 בדצמבר 2006) הייתה מלחינה ישראלית וממייסדי קיבוץ המעפיל.
ילדות בגרמניה
עריכהחיה ארבל, בתם של לודוויג ודינה (במקור דיאנה) שלוס, נולדה כגרדה שלוס (בגרמנית: Gerda Schloss) בנירנברג שבגרמניה כבת בכורה למשפחה יהודית מתבוללת מהמעמד הבינוני-גבוה שהייתה מעורה היטב בחברה ובתרבות הגרמנית. לודוויג ששרת כקצין בצבא הגרמני ונפל בשבי הצרפתי במלחמת העולם הראשונה, היה בעל בית חרושת לנייר אך גם סוציאליסט שדאג לרווחת עובדיו וצעד בראשם בהפגנות האחד במאי. לודוויג, שהיה פסנתרן חובב וקיים קונצרטים ומפגשים מוזיקליים בביתו, דאג להעניק חינוך מוזיקלי עשיר לבנותיו. בבית עמדו שני פסנתרים וגרדה למדה לנגן בכינור ובפסנתר מגיל צעיר והאזינה לקונצרטים ואופרות בבית האופרה של נירנברג. לבושתה היא גם הייתה מהילדים היחידים שהגיעו לבית הספר עם מכונית ונהג. על פי עדותה של אחותה, הציירת רות שלוס, לא ידעו גרדה ושתי אחיותיה עד לעליית הנאצים לשלטון כי הן יהודיות. חיה סיפרה שהילדים בבית הספר קראו לה "יהודייה מלוכלכת" וכשסיפרה לאמה על כך וביקשה לדעת מה זה יהודייה אמרה לה האם לענות להם: "אני יהודייה ואתם מלוכלכים".
עליית הנאצים לשלטון שמה קץ לאורח חיים זה, בעקבות חוקי הגזע הוצאו הבנות מבתי הספר הממלכתיים והועברו לבתי ספר פרטיים ולבסוף גורשו גם משם. לודוויג, שלא היה ציוני קודם לכן, אמר למשפחתו שאם עליית הנאצים התרחשה בגרמניה אז היא עלולה להתרחש באותה מידה בכל ארץ אחרת, לכן יש לעזוב את גרמניה ולעלות לא"י, אז פלשתינה.
גרדה, הבת הבכורה נשלחה כחלוץ לפני המחנה. בשנת 1933 הגיעה לארץ עם ההורים ונשארה לבד במסגרת עליית הנער בבן שמן. עם עלייתה נקטע החינוך המוזיקלי ואת מקומו תפסו העבודה ולימודי החקלאות וגרדה הפכה לחיה. שנה לאחר מכן עלתה כל המשפחה לארץ ישראל המנדטורית כאשר היא משאירה מאחוריה את מרבית הרכוש אך נושאת עימה את התרבות הגרמנית, ערכי הסוציאליזם ואהבת המוזיקה.
עלייה לארץ ישראל והקמת קיבוץ המעפיל
עריכההמשפחה התיישבה בכפר שמריהו, אז מושב לולים נידח ועסקה בחקלאות. המעבר מאירופה למזרח התיכון, מרווחה כלכלית לצמצום ומעבודות הצווארון הלבן לחקלאות היה קשה מאוד בתחילה, וגרדה נשלחה כחלק מעליית הנוער לבית הספר בן שמן שם עברתה את שמה לחיה.
חיה, שגודלה על ערכי הסוציאליזם הצטרפה לקיבוץ השומר הצעיר המעפיל שבו הייתה חברה עד ליומה האחרון, בשנת 1945 עלה הקיבוץ להתיישבות בעמק חפר, חיה התחתנה עם שלמה מרכוס (1991-1920), גם הוא תלמיד בן שמן לשעבר, אשר עלה עם אחותו אך בלי הוריו מגרמניה; מנישואים אלו נולדה בתה אסתר, עקב הבדלי הטמפרמנט לא החזיקו נישואים אלו זמן רב ולאחר גירושיה נישאה חיה לדניאל ארבל שאיתו חיה עד לסוף ימיו, מנישואים אלו נולדו בנותיה אביטל ונעמי ובנה איתי, בנוסף פתחה את ביתה לשאול, נער עולה חדש מעיראק אשר הגיע לקיבוץ בעקבות החורף הקשה שפקד את המעברות בשנת 1952.
בקיבוץ עסקה חיה בחקלאות וריכזה את ענף המטעים. במקביל המשיכה במעורבות פוליטית והשתתפה בהפגנות השמאל גם לאחר שמלאו לה שבעים.
פעילות מוזיקלית
עריכהרק כעבור 25 שנים התאפשר לחיה ארבל לחדש את לימודי ההלחנה בהדרכת פרופסור לאון שידלובסקי. היא החלה לעסוק בחינוך מוזיקלי וניהלה את הקונסרבטוריון האזורי.
בזיקנתה החלה לחבר יצירות מוזיקליות אשר הפכו לנועזות יותר ויותר עם השנים וכללו בן השאר תיפוף על כינורות לצד קטעי מוזיקה קונבנציונליים יותר.
ארבל זכתה בפרס אקו"ם על יצירתה "דיאלוג לקלרינט ותזמורת" (היצירה נקראת גם "דוח שיח בין קלרינט ותזמורת").
ארבל נפטרה בקיבוץ המעפיל ב-14 בדצמבר 2006.[1]
רשימת יצירות חלקית
עריכהמוזיקה קאמרית
עריכה- אינטרמצו לויולה ולפסנתר (1995)
- דרמה : לקלרינט, צ'לו ופסנתר (1986)
- לזכר חיילנו שנפלו... : לטרומבון ולפסנתר (1990)
- מעגלגלים לטובה ולפסנתר (1987)
- מראות 2001 : לכינור צ'לו ופסנתר (2001)
- סונטה לויולה ולפסנתר
- פנטסיה לויולה (1997)
- פנטסיה לכינור (1983)
- פנטסיה לצ'לו (1998)
- קול הצבים לקרן יער, כינור צ'לו ופסנתר (1991)
- רביעייה לנבל, חליל, ויולה וכלי הקשה Time Beats (1996)
- שורשים : לכינור צ'לו ופסנתר (1995)
מוזיקה לתזמורת
עריכה- אגדה לכלי נשיפה מעץ, ממתכת וכלי הקשה (1992)
- דו-שיח בין קלרינט ותזמורת (1990)
- זכר לימים עברו : לתזמורת קאמרית (1996)
- חלומות : לתזמורת (1987)
- הכתב על הכותל : לתזמורת כלי קשת [כתב-יד בספרייה הלאומית]
- סימפוניית צעצועים כאן ועכשיו לתזמורת כלי קשת, צעצועים וכלי הקשה (1983)
- סיפור שלישי לתזמורת כלי קשת (2003)
- קונצ'רטו לצ'לו ולתזמורת כלי קשת (1998)
- קונצ'רטינו לקונטרבס סולו, כלי נשיפה וכלי הקשה (1995)
- קינה : לתזמורת (1984)
מוזיקה לפסנתר
עריכה- זכרונות : לפסנתר סולו (1985)
- קינה : לפסנתר סולו (1984)
יצירות קוליות
עריכה- דברי עמוס אשר היה בנקדים מתקוע לקלרינט, קרן, כלי הקשה, פסנתר וקריין
(הטקסט הוא לקט פסוקים מספר עמוס) [כתב-יד בספרייה הלאומית]
- יומנה של אנה פרנק למצו-סופרן, רביעיית כלי קשת ופסנתר (1992)
- שלושה שירים לקול ולפסנתר: משירי הכרך (מילים: מירה מאיר) -- מול הכותל (מילים: יהודה אופן) -- לא עוד מלחמה (ישעיהו ב', ד' ואנוואר סאדאת)
דיסקוגרפיה
עריכהאלבומים
עריכה- 1988 חיה ארבל: "8 יצירות":
1. שורשים לכינור צ'לו ופסנתר (נתאי צרי, כינור ; רז כהן, צ'לו ; מיכל טל, פסנתר) -- 2. "קינה" לתזמורת (התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור ; דוד רוברטסון, מנצח) -- 3. "קינה" לפסנתר סולו (ברט ברמן, פסנתר) -- 4. "הכתב על הכותל" לתזמורת מיתרים (התזמורת הקאמרית הקיבוצית ; נועם שריף, מנצח) -- 5. "לזכר חיילנו שנפלו" לטרומבון ולפסנתר (מיכאל גסמן, טרומבון ; מרקוס בלהיים, פסנתר) -- 6. "זכרונות" לפסנתר סולו (מרקוס בלהיים, פסנתר) -- 7. "דרמה" לקלרינט, צ'לו ופסנתר (גינטר וויט, קלרינט ; זיגמונד פון האוסאגר, צ'לו ; גבריאל רוזנברג, פסנתר) -- 8. "זכר לימים עברו" לתזמורת קאמרית (התזמורת הקאמרית הקיבוצית ; אילן שול, מנצח).
- 2003 חיה ארבל: "עוד יצירות":
1. דברי עמוס לקלרינט, קרן יער, כלי הקשה, פסנתר וקריין (מירי גרוסברג, קלרינט ; יואל גרוסברג, קרן יער ; יוסי נהרין, כלי הקשה ; נועם קריגר, פסנתר ; יוסף נצר, קריין) -- 2. "דו-שיח" לקלרניט ולתזמורת (ניצן כספי, קלרינט ; התזמורת הקאמרית הקיבוצית ; ליאור שמבדל, מנצח) -- 3. סונטה לויולה ולפסנתר (יורם מיוחס, ויולה ; ברט ברמן, פסנתר) -- 4. מעגלגלים לטובה ולפסנתר (שמואל-עדי הרשקו, טובה ; ירון שביט, פסנתר) -- 5. פנטזיה לכינור (אברהם מלמד, כינור) -- 6. יומנה של אנה פרנק למצו-סופרן, רביעיית כלי קשת ופסנתר (ורוניקה פרקש, מצו סופרן ; רביעיית מינקווט ; מרקוס בלהיים, פסנתר) -- 7. "אינטרמצו" לויולה ולפסנתר (יורם מיוחס, ויולה ; ברט ברמן, פסנתר).
אוספים עם מלחינים נוספים
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- חיה ארבל באתר הבמה
- חיה ארבל באתר איגוד המלחינים (באנגלית)
- רונית סתר, חיה ארבל, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
חיה ארבל (1921-2007), דף שער בספרייה הלאומית
