חיה ארבל
ילדות בגרמניהעריכה
חיה ארבל, בתם של לודוויג ודינה שלוס, נולדה כגרדה שלוס (בגרמנית: Gerda Schloss) בנירנברג שבגרמניה כבת בכורה למשפחה יהודית מתבוללת מהמעמד הבינוני-גבוה שהייתה מעורה היטב בחברה ובתרבות הגרמנית. לודוויג ששרת כקצין בצבא הגרמני ונפל בשבי הצרפתי במלחמת העולם הראשונה, היה בעל בית חרושת לנייר אך גם סוציאליסט שדאג לרווחת עובדיו וצעד בראשם בהפגנות האחד במאי. לודוויג, שהיה פסנתרן חובב וקיים קונצרטים ומפגשים מוזיקליים בביתו, דאג להעניק חינוך מוזיקלי עשיר לבנותיו. בבית עמדו שני פסנתרים וגרדה למדה לנגן בכינור ובפסנתר מגיל צעיר והאזינה לקונצרטים ואופרות בבית האופרה של נירנברג. לבושתה היא גם הייתה מהילדים היחידים שהגיעו לבית הספר עם מכונית ונהג. על פי עדותה של אחותה, הציירת רות שלוס, לא ידעו גרדה ושתי אחיותיה עד לעליית הנאצים לשלטון כי הן יהודיות. חיה סיפרה שהילדים בבית הספר קראו לה יהודיה מלוכלכת וכשסיפרה לאמה על כך וביקשה לדעת מה זה יהודיה אמרה לה האם לענות להם: אני יהודיה ואתם מלוכלכים.
עליית הנאצים לשלטון שמה קץ לאורח חיים זה, בעקבות חוקי הגזע הוצאו הבנות מבתי הספר הממלכתיים והועברו לבתי ספר פרטיים ולבסוף גורשו גם משם. לודוויג, שלא היה ציוני קודם לכן, אמר למשפחתו שאם עליית הנאצים התרחשה בגרמניה אז היא עלולה להתרחש באותה מידה בכל ארץ אחרת, לכן יש לעזוב את גרמניה ולעלות לא"י, אז פלשתינה.
גרדה, הבת הבכורה נשלחה כחלוץ לפני המחנה. בשנת 1933 הגיעה לארץ עם ההורים ונשארה לבד במסגרת עליית הנער בבן שמן. עם עלייתה נקטע החינוך המוזיקלי ואת מקומו תפסו העבודה ולימודי החקלאות וגרדה הפכה לחיה. שנה לאחר מכן עלתה כל המשפחה לארץ ישראל המנדטורית כאשר היא משאירה מאחוריה את מרבית הרכוש אך נושאת עימה את התרבות הגרמנית, ערכי הסוציאליזם ואהבת המוזיקה.
עלייה לארץ ישראל והקמת קיבוץ המעפילעריכה
המשפחה התיישבה בכפר שמריהו, אז מושב לולים נידח ועסקה בחקלאות. המעבר מאירופה למזרח התיכון, מרווחה כלכלית לצמצום ומעבודות הצווארון הלבן לחקלאות היה קשה מאוד בתחילה, וגרדה נשלחה כחלק מעליית הנוער לבית הספר בן שמן שם עברתה את שמה לחיה.
חיה, שגודלה על ערכי הסוציאליזים הצטרפה לקיבוץ השומר הצעיר המעפיל שבו הייתה חברה עד ליומה האחרון, בשנת 1945 עלה הקיבוץ להתיישבות בעמק חפר, חיה התחתנה עם שלמה מרכוס גם הוא תלמיד בן שמן לשעבר אשר עלה עם אחותו אך בלי הוריו מגרמניה ומנישואים אלו נולדה בתה אסתר, עקב הבדלי הטמפרמנט לא החזיקו נישואים אלו זמן רב ולאחר גירושיה נישאה חיה לדניאל ארבל שאיתו חיה עד לסוף ימיו, מנישואים אלו נולדו בנותיה אביטל ונעמי ובנה איתי, בנוסף פתחה את ביתה לשאול, נער עולה חדש מעיראק אשר הגיע לקיבוץ בעקבות החורף הקשה שפקד את המעברות בשנת 1952.
בקיבוץ עסקה חיה בחקלאות וריכזה את ענף המטעים. במקביל המשיכה במעורבות פוליטית והשתתפה בהפגנות השמאל גם לאחר שמלאו לה שבעים.
פעילות מוזיקליתעריכה
רק כעבור 25 שנים התאפשר לחיה ארבל לחדש את לימודי ההלחנה בהדרכת פרופסור לאון שידלובסקי. היא החלה לעסוק בחינוך מוזיקלי וניהלה את הקונסרבטוריון האזורי.
בזיקנתה החלה לחבר יצירות מוזיקליות אשר הפכו להיות נועזות יותר ויותר עם השנים וכללו בן השאר תיפוף על כינורות לצד קטעי מוזיקה קונבנציונלים יותר.
ארבל זכתה בפרס אקו"ם על יצירתה "דיאלוג לקלרנית ותזמורת".
ארבל נפטרה בקיבוץ המעפיל ב-14 בדצמבר 2006.[1]
דיסקוגרפיהעריכה
אלבומיםעריכה
- 1988 חיה ארבל: "יצירות", בביצוע אמנים שונים
- 2003 חיה ארבל: "עוד יצירות", בביצוע אמנים שונים
אוספים עם מלחינים נוספיםעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
- חיה ארבל באתר הבמה
- חיה ארבל באתר איגוד המלחינים (באנגלית)
- רונית סתר, חיה ארבל, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)