פתיחת התפריט הראשי

חיים חביב

רב יווני
הרב חיים חביב
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

הרב חיים חביב (ה'תרמ"ב, 1882, סלוניקי - ה'תש"ג, 1943, אושוויץ) היה רב יווני, הנחשב לרבה האחרון של יהדות סלוניקי. נספה בשואת יהודי יוון.

ביוגרפיהעריכה

נולד בסלוניקי בשנת ה'תרמ"ב (1882) לבוליסה והרב רפאל חביב, ששימש כדיין בעיר, נצר למשפחת רבנים מפורסמת בסלוניקי המתייחסת עד לרבי יעקב בן חביב ובנו רבי לוי בן חביב (מהרלב"ח). למד בבית הספר "תלמוד תורה", שבו שילבו לימודי קודש עם לימודי חול ושפות, ולאחר מכן בבית המדרש לרבנים "בית יוסף" אצל הרב חננאל הכהן בן ארדוט והרב שלמה ציון.

עם סיום לימודיו, נשא את חנה בתו של גבריאל אלמושנינו, אחד מעשירי הקהילה הגדולים, אשר הקים עבורו ישיבה סמוך לדירתו, שבה למדו פרחי רבנות רבים, ורכש עבורו ספרייה עשירה. בספרייתו אסף ספרים עתיקים וכתבי יד נדירים, והיא כללה אלפי כותרים. לפרנסתו, עסק בהנהלת חשבונות ובניהול הקדשו של הרב חיים (חיימוג'ו) קובו, שכלל ישיבה ובית מדרש לרבנים בשם "אור החיים". בשנת 1925 נבחר למלא באופן זמני (עד שימצא רב אקדמאי) את מקומו של רבה הראשי של העיר, עמנואל ברודו, חרף אי-רצונו לשאת בתפקיד[1]. בנוסף לתפקידי הרבנות הרגילים, הוא גם בחן את תלמידי החכמים שנשלחו לשמש כרבנים, שוחטים ומוהלים בקהילות הבלקן השונות, את משגיחי כשרות היין והחלב ואת החזנים בבתי הכנסת. הוא ביקר בבתי הספר היהודיים ובחן את התלמידים במקצועות הקודש ובעברית. תמך בקרן קיימת לישראל ובפעילות הציונית בקרב יהודי יוון. הוא עמד בקשרים עם רבני ארץ ישראל, ובפרט עם הרבנים יעקב מאיר ובן-ציון מאיר חי עוזיאל שכיהנו כרבנים בסלוניקי, ולאחר "פרשת הכותל" בשנת ה'תרפ"ט, שלח מכתב רשמי לממשלת בריטניה ולחבר הלאומים על כך. תפקידו הרשמי כרבה של סלוניקי נגמר בשנת 1929, ולאחר מכן התמנה הרב ד"ר צבי קורץ מגליציה לתפקיד, כאשר הרב חביב משמש ממלא מקומו באופן רשמי, אך בפועל המשיך לקחת חלק פעיל בהנהגתה הרוחנית של יהדות סלוניקי, שרבים מהם העדיפוהו, בהיותו רב מסורתי ומבני סלוניקי, על פני רב אשכנזי משכיל, והוא נחשב בעיני רוב היהודים כרבה. אחיו הרב יעקב שימש כדיין בעיר.

עוד באחד מנאומיו ב-1933, סמוך לעליית הנאצים לשלטון, אמר רבי חיים חביב: "ההיטלריזים הינו פשיטת הרגל של התרבות האנושית". עם כיבוש יוון בידי גרמניה הנאצית, בשנת 1941, הוחרמה ספרייתו העצומה והועלתה באש על כתבי היד העתיקים והנדירים שבה, בגטו היהודי בעיר. בין הכתבים נשרף גם כתב היד של ספר השו"ת שכתב. הנאצים הכריחוהו להשתתף בוויכוחים תאולוגיים, שלוו בעלבונות ובזיונות אישיים, וכן הכריחוהו לטאטא רחובות ולעבוד בעבודות קשות נוספות. בנו רפאל נפטר ממחלה בגטו.

בקיץ 1943, נשלח יחד עם רעייתו, בתו מתילדה ושאר יהודי סלוניקי למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו, שם נרצחו, כשהיה בן 56. על אף שהוצע לו למלט את עצמו מההשמדה, בחר לצעוד בראש עדתו תוך עינויים קשים אל המוות[2]. בנו גבריאל ובתו אסתר עלו לארץ ישראל לפני השואה.

על שמו נקרא בית הכנסת "היכל רבי חיים חביב" ליוצאי סלוניקי בשכונת קריית אליעזר בחיפה, רחוב בשכונת קריית היובל בירושלים[3], וספרייה ביישוב אלון מורה.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ כפי שכתב במכתב לידידו הרב יעקב מאיר: "הגם שאיני כדאי, לא יכולתי להשיב פני רבותי וחברי ריקם, ואף כי לא מלאי לבי, כאשר רבי כבוד תורתו הכירני מאז כי באלה לא חפצתי, גם אני בעצמי לא האמנתי, אך נענתי להם ראשי...". בין השאר, התנגדותו נבעה מכך שבמסגרת תפקיד זה היה עליו לבקר בכנסיות.
  2. ^ על פי עדות נכדתו מירה מלכה
  3. ^ רחוב הרב חיים חביב, אתר עיריית ירושלים