החֶלְבְּנָה הוא אחד מ־11 סממני הקטורת המוזכר במשנה. כל מנת קטורת (שהוכנה מראש בתחילת השנה) נפרסה על פני ב' זמנים ביום, אחת בבוקר ואחת "בין הערביים", הוקטרה על ידי כהן מעל מזבח הזהב בבית המקדש. החלבנה הוכללה בתוך מתכונת הקטורת במידוד זהיר של שבעים מנה על כמות המחושבת שנתית, בתוספת של ג' מנים שהוקדשו לעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים.

זיהוי עריכה

החוקר יהודה פליקס מזהה את החלבנה עם ferula galbaniflua, galbanum[1] ואילו הרמב"ם[2] הביא מספר דעות בזיהוי החלבנה; "יש שפירשוה ׳אלמחלב׳ ויש אומרים ׳אללאד׳ן׳ וזה בלתי נכון ויש אומרים ׳אלמיעה׳ והוא אפשרי יותר לפי שכבר באר התלמוד שהחלבנה ריחה רע כלומר שיש אי נעימות בריחה"[3].

רש"י כתב שלחלבנה היה ריח רע כדי לאחד את עם ישראל ושגם החוטאים הם חלק מהכלל. רש"י גם כתב שהחלבנה היא הגלבנ"א (גאלאבן)[4].[דרושה הבהרה]

לפי אחת מהדעות, מזהים את החלבנה עם השרף של עץ שמצוי בקפריסין והוא קרוי "ליקוידאמבר מזרחי" ונקרא בערבית מִיעַה, זוהי גם דעתו של הרמב"ם והרס"ג.[דרוש מקור]

משמעותה ביהדות עריכה

ה' ציווה את משה להכין קטורת: "ויאמר ה' אל משה קח לך סמים נטף ושחלת וחלבנה סמים ולבונה זכה בד בבד יהיה" (שמות, ל', ל"ד). הסממנים שכתובים בפסוק הם הסממנים שחובה לקחת מהם לקטורת, בנוסף לאלה שכתובים במסכת כריתות דף ו.

הבן איש חי מזהה את ריח הרע של החלבנה עם הכתוב בגמרא כי נישואי בת כהן עם זר אינו בכלל סעודת מצווה[5].

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ חי וצומח בתורה ד' רג
  2. ^ פירוש המשנה לרמב"ם, מסכת כרתות א א (תרגום הר"י קאפח משנת תשל"א)
  3. ^ הרב יוסף קאפח כותב "כתב רבנו שהוא כמו דבש שחור וריחו קשה והוא שם אילנות בערי יון, ואפשר שהוא styrax officinale
  4. ^ רש"י על שמות ל לד באתר ויקיטקסט
  5. ^ בן יהוידע למסכת פסחים, דף מט עמוד א
  ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.