חמדת הוא דמות ספרותית המופיעה באחדים מסיפוריו של שמואל יוסף עגנון, והגישה המקובלת בקרב חוקרי הספרות היא שחמדת הוא בן דמותו של עגנון עצמו.

בכתבי עגנון עריכה

חמדת הוא גיבור הסיפור "בארה של מרים או קטעים מחיי אנוש", שפורסם בשנת 1909 בעיתון "הפועל הצעיר", ולא נכלל בקובץ כל סיפוריו של עגנון. לפי סיפור זה חמדת "איש צעיר בעל כשרון היה; לפחות, האמינו בזה אבותיו התמימים, בשעה שהיו קוראים מדי שבת בשבתו אחרי שנת מנוחה של צהרים את שיריו וספוריו, שהיו הולכים ונדפסים בעיתונים."[1] חמדת עזב את עירו ו"בא טריסטה והפליג משם באניה ליפו."[2]

חמדת הוא גם גיבור הסיפור "גבעת החול" (שבגרסתו הראשונה, שפורסמה בעיתון "הפועל הצעיר" ב-1911, נקרא "תשרי", בשנת 1920 פורסם בשם "גבעת החול", ובשם זה נקרא גם בגרסתו הסופית מ-1931). חמדת גר לבדו בדירתו שבנווה צדק. הסיפור, שעלילתו מתארת שנה אחת בחיי חמדת, עוסק ביחסיו של חמדת עם יעל חיות ובמחסום הכתיבה ממנו הוא סובל.

בסיפור הקצר "לילות", שפורסם בשנת 1913, חמדת הוא המספר, המציג את מחשבותיו ורגשותיו.

ברומן "תמול שלשום", שיצא לאור בסוף 1945, חמדת הוא אחד מידידיו של גיבור הרומן, יצחק קומר, ביפו. הרומן מתאר את מקום מגוריו של חמדת:

חמדת דר בעלייתו שבקצה נווה צדק שבקצה יפו. הולכים משם מנווה שלום דרך בתי זרח ברנט עד שמגיעים לבית הספר הישן לבנות. הגיעו, רואים כמה בתים מבצבצים ויוצאים מתוך החול, וביניהם בית המדרש החב"די מצד ימין וביתו של הרב קוק בצד שמאל. פוסעים והולכים בין ערימות החול עד שמגיעים אצל בית הספר החדש לבנות. הגיעו, רואים שורה של בתים קטנים של שכונת אחווה. נפנים לימין ופונים לשמאל. רואים שם בית קטן ועליו כמין עלייה שחציה צפה על גבי הבית וחציה כמו מרפרפת באויר. נכנסים לחצר ועולים לעלייה. זו עלייתו של חמדת.[3]

עוד מתאר הרומן את נסיבות עלייתו של חמדת מגליציה לארץ ישראל: "חמדת ויצחק שניהם בני גיל אחד, והיו צריכים לעמוד לבחינת הצבא. נשתמטו ועלו לארץ ישראל, ביום אחד בשתי ספינות."[4]

תיאור נרחב של חמדת ניתן בסיפור האוטוביוגרפי "חמדת" שפורסם לראשונה בשנת ה'תש"ז ונכלל בקובץ "מעצמי אל עצמי". בפתח הסיפור מתואר חמדת: "חמדת הוא בחור בן טובים, כבן שמונה עשרה. בזה לא סיימנו כל שבחיו של חמדת. מעלה אחרת יש בו, שהאלקים פייט את לשונו. מעלה אחרת יש בו, שנפשו דבוקה בלשוננו הקדושה והוא עושה בה שירים."[5]

הסיפור "אצל חמדת", שפורסם לראשונה ב"לוח הארץ" בשנת ה'תש"ג ונכלל אחר כך בקובץ ״סמוך ונראה״, עוסק אף הוא באדם ששמו חמדת, אך בניגוד לסיפורים הקודמים, שבהם חמדת הוא צעיר המתגורר ביפו, בסיפור זה חמדת הוא חזן זקן שהמספר מגיע לבקרו ביאס בערב יום הכיפורים.

בעקבות כתבי עגנון עריכה

בשנת 1922 נולד בנו של עגנון, שלום מרדכי, שנקרא כך על שם אביו של עגנון, אך אסתר, אשתו של עגנון העדיפה את הכינוי "חמדת", גיבור הסיפור "גבעת החול", ולימים הפך זה לשמו הרשמי של הבן.[6]

ההתנחלות חמדת, שבצפון בקעת הירדן, קרויה על שמו של חמדת.[7] שמו העברי של נחל פיראן, היוצא מחמדת מזרחה, הוא נחל חמדת.[8]

הערות שוליים עריכה

  1. ^ ש"י עגנון, בארה של מרים או קטעים מחיי אנוש - חלק ראשון, הפועל הצעיר, 21 במאי 1909
  2. ^ ש"י עגנון, בארה של מרים או קטעים מחיי אנוש - חלק שני, הפועל הצעיר, 3 ביוני 1909
  3. ^ ש"י עגנון, תמול שלשום, הוצאת שוקן, תשכ"ז, עמ' 411–412
  4. ^ ש"י עגנון, תמול שלשום, הוצאת שוקן, תשכ"ז, עמ' 377
  5. ^ ש"י עגנון, מעצמי אל עצמי, הוצאת שוקן, 2000, עמ' 11
  6. ^ אמונה ירון במבוא לספר אסתרליין יקירתי, הוצאת שוקן, 2000, עמ' 6
  7. ^ רשימת שמות מאת ועדת השמות הממשלתית, ילקוט הפרסומים 3195, ה'תשמ"ה, 24 בפברואר 1985
  8. ^ נחל פיראן נחל תלכיד – טיול ברגל בבקעת הירדן, באתר "שבילים"