התנחלות
התנחלות היא יישוב יהודי אשר הוקם בשטח שנשלט על ידי מדינת ישראל אך לא נמצא בתחום ריבונותה, לרוב בשטחים המוחזקים על ידי ישראל מאז מלחמת ששת הימים.[1] כיום המונח מתייחס ליישובים ביהודה ושומרון, אך בעבר הוא כלל יישובים בסיני (עד החזרתו למצרים בשנת 1982, במסגרת הסכם השלום בין ישראל למצרים) וברצועת עזה (עד ההתנתקות ב-2005). למרות הסיפוח של רמת הגולן, מרבית הקהילה הבין-לאומית (מלבד ארצות הברית)[2] עדיין רואה בו שטח סורי כבוש, ולכן היא מחשיבה את היישובים שבו להתנחלויות.[3] בנוסף, החוק הבינלאומי אינו מכיר בסיפוח של מזרח ירושלים לישראל, ומחשיב את השטח כטריטוריה פלסטינית ואת ההתיישבות היהודית שבו כהתנחלות.[4][5]
ההתנחלויות הראשונות הוקמו לאחר מלחמת ששת הימים על ידי ממשלות המערך בהתאם לתוכנית אלון. בשנים 1977–1986, תחת ממשלות בגין, שמיר ופרס, גדל מספרן במהירות. בהסכמי אוסלו התחייבה מדינת ישראל לא להקים התנחלויות חדשות, ומאז הוקמו רק מאחזים והורחבו התנחלויות קיימות. נכון לינואר 2024, מתגוררים בהתנחלויות ביהודה, שומרון ובקעת הירדן כ-517,000 ישראלים, המהווים כ-5% מאוכלוסיית מדינת ישראל. 42% מתוכם מתגוררים בערים: מודיעין עילית שבהרי בנימין, ביתר עילית שבגוש עציון, מעלה אדומים שבעוטף ירושלים ואריאל שבשומרון.[6]
מכיוון ששטחי יהודה ושומרון לא סופחו למדינת ישראל, הריבון באזור זה הוא אלוף פיקוד המרכז של צה"ל ותושבי ההתנחלויות נתונים רשמית תחת ממשל צבאי. בפועל, חלקים רבים מהחוק הישראלי הוחלו על ההתנחלויות באמצעות צווים צבאיים וכן באמצעות חקיקה ישראלית, כגון "תקנות יו"ש". משטרת ישראל נוכחת ביישובים אלה באמצעות מחוז ש"י, שנוסד ב-1994, ומחזיקה בגזרתם מספר תחנות משטרה. כמו כן, צה"ל ומשטרת ישראל מקיימים ביהודה ושומרון מנגנון של תיאום ביטחוני עם המשטרה הפלסטינית.
ההתנחלויות הן אחד מסלעי המחלוקת בפוליטיקה בישראל. התמיכה בהתיישבות של יהודים מעבר לקו הירוק מזוהה בעיקר עם הימין ועם הדתיים, וההתנגדות להן מזוהה בעיקר עם השמאל. המצדדים בהתנחלויות רואים בהן מימוש זכות היסטורית או דתית של עם ישראל על יהודה ושומרון; צורך ביטחוני קיומי; צורך אזרחי בשל הגדלת עתודות הקרקע לבנייה ופתרון למשבר הדיור;[7] וכן גורם המונע השתלטות פלסטינים על השטח והקמת מדינה פלסטינית. מנגד, המתנגדים רואים בהן מכשול לתהליך השלום הישראלי-פלסטיני (למעט גושי התנחלויות שיכללו בתחום מדינת ישראל במסגרת חילופי שטחים עם המדינה הפלסטינית); סכנה להמשך קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית (עקב תרחיש מדינה דו-לאומית); הפרה של זכויות אדם ושל החוק הבינלאומי; וכן גורם המקשה כלכלית וביטחונית על מדינת ישראל.[8][9]
בקהילה הבינלאומית ובשמאל בישראל מקובל שההתנחלויות מנוגדות לחוק הבינלאומי (אנ'), בעיקר משום שסעיף 49 באמנת ז'נבה הרביעית אוסר על מדינה כובשת להעביר את אזרחיה לשטח הכבוש, וכן עקב הטענה כי ההתנחלויות מפרות את הזכות להגדרה עצמית של הפלסטינים. בחוות דעת של בית הדין הבין-לאומי לצדק מיולי 2024 נקבע כי נוכחותה המתמשכת של ישראל בשטחים הפלסטיניים אינה חוקית, וכי על ישראל לסיים את נוכחותה בשטחים אלה בהקדם האפשרי, להפסיק את הרחבת ההתנחלויות, לפנות את ההתנחלויות שהוקמו ולשלם פיצויים לפלסטינים.[10] מנגד, למדינת ישראל יש השגות על הפרשנות לסעיף 49, ועל עצם תחולתה של אמנת ז'נבה הרביעית על יהודה ושומרון. בנוסף נטען על ידי ישראל כי גם אילו היה מקום להכיר בזכות להגדרה עצמית לפלסטינים, הרי שאין הכרעה ברורה באיזה שטח הם אמורים לקיים זכות זו, שכן הקו הירוק אינו קו גבול.[11] לאור זאת, עמדתה של מדינת ישראל היא שהקמת ההתנחלויות מותרת על פי המשפט הבינלאומי. ארצות הברית הצטרפה לעמדה זו בהצהרה בנובמבר 2019[12][13] וחזרה בה בפברואר 2024.[14] בהקשר זה יש להבדיל בין ההתנחלויות למאחזים ו"גבעות", שאינם חוקיים גם לפי החוק הישראלי, משום שלא הוקמו בעקבות החלטה רשמית של הממשלה ואין להם תוכנית בנין עיר.[15]
משמעות המונחים "התנחלות" ו"מתנחלים"
עריכהבהגדרתו הבסיסית, המושג "התנחלות" מקביל להתיישבות ב"נחלה". המילה התנחלות באה מהשורש נ-ח-ל בבניין התפעל, שפירושו, על פי מילון אבן-שושן: ירש, קיבל לרשותו אחוזה.[16] הביטוי "נחלת אבות" מתייחס לחלקת ארץ העוברת מדור לדור כירושה משפחתית. כלומר, למונח "התנחלות" (שהוא בעיקרו מילה נרדפת ל"התיישבות") יש מובן שונה במקצת מ"התיישבות". "התנחל" מופיע פעמים אחדות בספר במדבר, למשל: ”וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת-הָאָרֶץ בְּגוֹרָל לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם, לָרַב תַּרְבּוּ אֶת נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט אֶת נַחֲלָתוֹ, אֶל אֲשֶׁר יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה הַגּוֹרָל, לוֹ יִהְיֶה. לְמַטּוֹת אֲבֹתֵיכֶם, תִּתְנֶחָלוּ”.[17] במשמעות זו הוא עוסק בהתנחלות בכל שטחי ארץ ישראל.
הביטוי "התנחלות" מציין מעבר של קבוצת אוכלוסייה לאזור בו לא נמצאו בעבר, בין אם מדובר במעבר של שבטים נוודים מהמדבר לארץ נושבת ובין אם מדובר בהגירה מארץ לארץ.[א]
בראשית הציונות השימוש במושג "התנחלות" לתיאור ההתיישבות היהודית בארץ ישראל היה נדיר למדי.[18] היישובים הראשונים שהוקמו במאה ה-19 נקראו "מושבות", מילה שחודשה כתרגום למילה הלועזית "קולוניות" שהתייחסה ליישובים אירופאים מחוץ לאירופה בתקופת הקולוניאליזם, ומראשית המאה ה-20 נקראו רוב היישובים החדשים, שרובם הוקמו על ידי ההתיישבות החלוצית העובדת, בכינוי "קיבוץ" או "מושב".[18] עם זאת, לעיתים נעשה שימוש גם במונח "מתנחלים" לציון ראשוני המתיישבים ביישוב[19] וב"התנחלות" כמילה נרדפת ל"התיישבות", כמו בדברי חיים ארלוזורוב: ”מהעליה החלוצית של חמש השנים האחרונות קיבל רק חלק קטן מאוד אפשרות התנחלות”.[20]
לאחר מלחמת ששת הימים והקמת התנועה שקראה להקמת יישובים יהודיים מעבר לקו הירוק, העדיפו דוברי התנועה לכנות את היישובים החדשים במונח "התנחלות", המתקשר למקרא ולזכות ההיסטורית של היהודים על הארץ.[18]
עם השנים, עם התגברות הביקורת על מפעל ההתנחלות ביהודה, שומרון ועזה ובשל היחס השלילי של חלקים בציבור למתנחלים ולהתנחלויות, היו שהעדיפו להימנע ממונחים אלה ולחזור לשימוש במילים "התיישבות" ו"מתיישבים" לתיאור היישובים והתושבים הישראליים ביהודה ושומרון.[18] עם זאת, המושגים "התנחלויות" ו"מתנחלים" ממשיכים לשמש חלק גדול בציבור הישראלי, הן על ידי מתנגדי ההתנחלויות, הן על ידי תומכיהן, ולעיתים אף על ידי המתנחלים עצמם.
בשנת 1992 טבע הרב יואל בן נון את המונח "התנחלות בלבבות", כדימוי לתהליך של הטמעת ערכי הציונות הדתית וגוש אמונים בציבור הישראלי, וליצירת שיתופי פעולה והבנות עם אנשים וגופים מכל קצוות הקשת הפוליטית בישראל.[21][22] העיקרון של "התנחלות בלבבות" הוביל להשתתפות ביוזמות לגיבוש קונצנזוס בחברה הישראלית, כגון אמנת כנרת ואמנת גביזון-מדן ולהקמת גרעינים תורניים.[23][24][25]
רקע היסטורי להקמת ההתנחלויות
עריכהמלחמת ששת הימים העמידה את ישראל בפני דילמה. מצד אחד, רצתה ממשלת ישראל להשתמש בשטחים שכבשה למטרות ביטחון, ולהמשיך ולהחזיק בכולם או ברובם לאורך זמן. גם הזיקה ההיסטורית לאזורים אלה עודדה צעד זה. מצד שני, סיפוח יהודה ושומרון למדינת ישראל היה עלול לעורר התנגדות בינלאומית (כפי שאכן עורר סיפוח מזרח ירושלים ולימים סיפוח רמת הגולן), וכן היה מחייב להעניק לתושבים הפלסטינים בַמקום, שהיו חפצים בכך, זכויות אזרח במדינת ישראל, מה שהיה מעמיד בסכנה את הרוב היהודי במדינה, רוב שכל ממשלות ישראל רואות בו חשיבות.
הדרישה הציבורית להקים יישובים ישראליים בשטחים שנכבשו החלה להישמע זמן לא רב אחרי המלחמה, והשאלה שנותרה בלתי פתורה גרמה ליחס דואלי של ממשלות ישראל לחבלי ארץ אלו. כמה ממשלות מימין ומשמאל תמכו ואף יזמו הלכה למעשה את ההתנחלויות, אך הותירו את האזורים שבהן הוקמו מחוץ לשטחה הריבוני של מדינת ישראל. ממשלות אחרות פעלו להגבלה ואף לפינוי של ההתנחלויות. ברבות הימים הוקמו התנחלויות בכל השטחים שנכבשו ובחצי-האי סיני בכלל זה, אך לא בשטחים שנכבשו מאוחר יותר, כמו דרום לבנון.
הסכם השלום בין ישראל למצרים הוביל לפינוין של ההתנחלויות בחצי האי סיני, ותוכנית ההתנתקות הביאה לפינוי ההתנחלויות ברצועת עזה ובצפון השומרון. אף ממשלה לא הכריעה בצורה חד-משמעית את גורלם של יהודה והשומרון. עקב כך, נוצרה מציאות שבה מאות אלפי ישראלים יהודים מתגוררים על אדמות, שמצד אחד לעם היהודי יש זיקה היסטורית ודתית אליהן, ורבים בימין הפוליטי סוברים שהן גם בעלות חשיבות ביטחונית למדינת ישראל, ומצד שני אדמות אלה אינן נמצאות בתחומה הריבוני של מדינת ישראל, והן ממוקמות בתוך אזור המיושב במספר רב של פלסטינים – אזור שרוב החברות בקהילה הבינלאומית[26][27] סוברות שיש להקים על כולו או על מרביתו מדינה פלסטינית.[28]
היסטוריה
עריכהההתנחלויות הראשונות היו היאחזויות הנח"ל רפיח ותרשיש, שהוקמו מיד לאחר מלחמת סיני ב-1956 ופונו עם נסיגת צה"ל מסיני ועזה.
ההתנחלות הראשונה לאחר מלחמת ששת הימים הייתה קיבוץ מרום גולן שהוקם ברמת הגולן ב-14 ביולי 1967, כחודש לאחר מלחמת ששת הימים. ההתנחלות הראשונה ביהודה ושומרון הייתה כפר עציון בגוש עציון, ששוקם ב-27 בספטמבר 1967 על חורבותיו של הכפר שנכבש במלחמת העצמאות, ובמקביל הוקם בית ספר שדה הר גילה על ידי יהורם בן-מאיר, שקיבל מעמד רשמי ב-1969. ההתנחלות הראשונה ברצועת עזה הייתה כפר דרום שהוקמה מחדש ב-1970. בדומה לכפר עציון, גם התנחלות זו הוקמה על חורבות יישוב יהודי שנכבש במלחמת העצמאות.
רוב ההתנחלויות הוקמו במהלך שלוש ממשלות הליכוד הראשונות. בין 1977 ל-1986 גדל מספר ההתנחלויות בתוך הגושים מ-6 ל-17, ומספר ההתנחלויות מחוץ לגושים גדל מ-32 ל-110. גם מספר המתנחלים עלה בשיעור הגדול ביותר בתקופה הזו, מכ-1,900 מתנחלים בשנת 1977 לכ-50,000 מתנחלים בשנת 1986, גידול של פי 25. מאז, מספר ההתנחלויות נשאר דומה, ועמד בשנת 2015 על 19 התנחלויות בתוך הגושים ו-106 מחוץ לגושים.[29]
עשור ראשון (1967–1977)
עריכהבקיץ 1967 הציג שר החקלאות יגאל אלון לראש הממשלה לוי אשכול את תוכנית אלון, שהמליצה לספח לישראל את בקעת הירדן, מדבר יהודה, גוש עציון ושטחים בין ירושלים ורמאללה (לצורך הרחבת פרוזדור ירושלים הצר), ואת רמת הגולן ושטחים בסיני ודרום רצועת עזה. התוכנית התחשבה בעיקר בשיקול הדמוגרפי, והשטחים שהמליצה לספח היו בעלי אוכלוסייה פלסטינית דלילה. על אף שהתוכנית לא אומצה על ידי הממשלה ולא קיבלה מעמד רשמי, ממשלות ישראל פעלו על פי רוחה עד למהפך של 1977, והתנחלויות הוקמו בשטחים שייעדה התוכנית לסיפוח. כך הוקמו התנחלויות בקעת הירדן ומדבר יהודה: ארגמן, מחולה וקליה (1968), גלגל, ייטב, מעלה אפרים ומשואה (1970), חמרה ומצפה שלם (1971), גיתית ומכורה (1973), מעלה אדומים ופצאל (1975), נתיב הגדוד ורועי (1976), אלמוג, כוכב השחר, נירן ותקוע (1977). בנוסף, הוקמו ושוקמו יישובי גוש עציון: כפר עציון (1967), ראש צורים ואלון שבות (1969-1970), אלעזר (1975) ומגדל עוז (1977), והוקמה (ב-1971) קריית ארבע בסמוך לחברון. כן הוקם מבוא חורון (1968) בכיס לטרון כדי למנוע ויתור על הכיס בכל הסכם עתידי.[30]
בפברואר 1973 התקבלה בוועדת השרים להתיישבות ההחלטה על הקמת העיר ימית ביוזמת השר ישראל גלילי[31] ובתמיכת שר הביטחון משה דיין.[32]
ב־3 בספטמבר 1973 אישרה מזכירות מפלגת העבודה את מסמך גלילי, שקרא להתיישבות בפתחת רפיח, רמת הגולן, בקעת הירדן והרכסים מעליה בהתאם לתוכנית אלון, כחלק ממצעה של המפלגה לקראת הבחירות לכנסת השמינית.[33]
מלחמת יום הכיפורים, בפברואר 1974, ותחושת השבר שהיא יצרה, גרמו להקמת "גוש אמונים" על ידי תלמידי הרב צבי יהודה הכהן קוק, והציונות הדתית נטלה לידיה את יוזמת ההתנחלות. התנועה, שנוצרה לאור החשש מנסיגות כתוצאה מהמלחמה, הצליחה להפיח תקווה בקרב תומכי ההתיישבות. בין תומכיה בציבור החילוני היו אנשי התנועה למען ארץ ישראל השלמה ובהם סופרים ואנשי ההתיישבות העובדת כגון משה שמיר, נעמי שמר, אריאל שרון, מאיר הר-ציון ויצחק טבנקין שראו במתנחלים את ממשיכי דרכם מבחינת התיישבות וציונות. התנועה יצרה את ההתיישבות בשומרון, על ידי הקמת עפרה במאי 1975, קדומים בשנת 1976 ואלקנה בשנת 1977.
עד 1977 התגוררו בהתנחלויות כ-1,500 איש, קרוב למחציתם בסיני.[34]
עשור שני (1977–1986)
עריכהעם עליית הליכוד לשלטון, ציפו בגוש אמונים להאצה משמעותית של קצב הקמת ההתנחלויות לאור הבטחתו של מנחם בגין: "יהיו עוד הרבה אלוני מורה", אולם ממשלתו של מנחם בגין היססה והקימה התנחלויות מעטות. בשנים 1977–1978 הוכנה והוצעה על ידי גוש אמונים תוכנית להתיישבות ביהודה ושומרון[35] ובהתאם לכך, עלו להתיישבות גרעיני גוש אמונים במסגרת "מבצע 12 הגרעינים". ההתנחלויות היו: מצפה יריחו, נווה צוף, בית אל, שילה, שבי שומרון, גבעון, שא-נור, קרני שומרון, בית חורון, תקוע ואלון מורה. חלק מהנקודות שוכנו בתחילה בתוך מחנות צבא. הממשלה הייתה שותפה פעילה בבניית ההתנחלויות והיא תמכה בהן בהטבות כלכליות, בניית תשתיות והגנה משפטית, בניצוחו של שר החקלאות אריאל שרון, מתוקף תפקידו כיושב ראש וועדת השרים לענייני התיישבות.
בשנת 1978 הוקמה תנועת אמנה, כתנועה המיישבת של "גוש אמונים". בשנת 1979 אישרה ממשלת ישראל את "תוכנית שרון להתיישבות", שכללה הקמת יישובים עירוניים בגב ההר כדי לשלוט במישור החוף, והקמת יישובים לאורך בקעת הירדן כדי להגן על גבולה המזרחי של ישראל.[36]
לאחר הנסיגה מסיני בעקבות הסכם השלום בין ישראל למצרים, נכנסה התחייה לממשלה ויובל נאמן מונה ליושב ראש ועדת השרים לענייני התיישבות. בשנים 1983–1984 הקימה הממשלה עשרות התנחלויות חדשות ברחבי יהודה ושומרון. עם זאת, ההתנחלויות היו ברובן קטנות וכלל המתנחלים ביהודה ושומרון מנו כ-23,700 נפש, כ-0.6% מאוכלוסיית ישראל.[37]
1986–1992 (ממשלות שמיר)
עריכהממשלת ישראל העשרים ואחת, שהייתה ממשלת אחדות לאומית, עצרה והפסיקה את הקמתן של התנחלויות חדשות. גם ממשלת ישראל העשרים ושלוש המשיכה את ההקפאה, ורק התנחלויות מעטות הוקמו על ידה, מפאת אילוצים מדיניים שראש הממשלה היה נתון להם. התנחלויות שהוקמו לאחר שנת 1990 הוקמו לרוב כ"הרחבות" של יישובים סמוכים ולא זכו לסמל יישוב נפרד. בין אלו ניתן למנות את שבות רחל, נריה וטל מנשה.
הגם שבמחצית השנייה של שנות ה-80 הוקמו אך מעט התנחלויות חדשות, הוחל אז בהרחבה מסיבית של ההתנחלויות הקיימות. האינתיפאדה הראשונה שכנעה חלק מהיישובים, כמו עפרה, להתרחב כדי להביא ציבור יהודי גדול ליהודה ושומרון. בנוסף, הוקמו בשנים הללו היישובים העירוניים החרדיים הגדולים ביתר עילית (1988) ומודיעין עלית (1990), כפתרון מגורים מוזל בסמוך לריכוזים החרדיים בירושלים ובני ברק.
בסוף 1990 הגיע מספר המתנחלים לכ-81,600 ובמהלך ממשלת הימין בראשות שמיר נעשתה בנייה מסיבית בהתנחלויות, מה שהוביל לחיכוך עם בכירים בממשל בוש לאחר מלחמת המפרץ ולאור ועידת מדריד.[34]
1992–2009 (הסכמי אוסלו, האינתיפאדה השנייה ותוכנית ההתנתקות)
עריכהב-1992 הוקמה ממשלת רבין השנייה, שנקטה מדיניות שונה לחלוטין. לא רק שהיא לא הרחיבה את ההתנחלויות הקיימות, היא אף ביטלה חוזים לבניית בתים בהתנחלויות וסירבה לאכלס בתים שכבר נבנו. ב-22 ביוני 1992 החליטה ממשלת רבין השנייה (החלטה מספר 360) להפסיק את פעולות הבנייה ביישובים ישראלים ביהודה, שומרון וחבל עזה והליכים הנוגעים לתוכניות מתאר, מלבד כאלו שיאושרו בוועדת חריגים.[38] בעקבות זאת הוציא ב-1993 אלוף פיקוד מרכז צו בדבר חוק תכנון ערים, כפרים ובניינים (הפסקת הליכי תכנון) (הוראת שעה) (יהודה ושומרון) (מספר 1385). בימי ממשלה זו נחתמו הסכמי אוסלו, שתחמו את ההתנחלויות לאזורים שכבר הוקמו בהם התנחלויות, ומנעה את הרחבתן העתידית לאזורים שהועברו לידי הרשות הפלסטינית, ואף גרמה לפינוין של שתי התנחלויות, נח"ל גינת ונח"ל עירית, שעקב היותן האיחזויות נח"ל הוגדרו כמחנות צבא ולא כיישובים. עם זאת, בימי ממשלה זו נבנו ופותחו כבישים עוקפים במספר אזורים, כתוצאה מהסכמי אוסלו. אוכלוסיית ההתנחלויות המשיכה לגדול, בקצב של כ-10,000 נפש בשנה, בסוף 1993 הגיע מספר המתנחלים לכ-115,600 ובסוף 1995 הגיע מספרם לכ-134,300.
ב-1996 הוקמה ממשלת נתניהו הראשונה, שביטלה את האיסור הגורף שהטילה ממשלת רבין על בנייה בהתנחלויות. ב-2 באוגוסט 1996 החליטה הממשלה (החלטה 150) כי בנושאי מדיניות כוללת בנושאי התיישבות נדרשת החלטת ממשלה, ובנושאי הקצאת קרקע ותכנון נדרש אישור שר הביטחון.[39] בעקבות ההחלטה הוצא צו אלוף בדבר אישור הליכי תכנון ובנייה (מספר 1445). עם זאת, ממשלה זו לא הקימה התנחלויות חדשות,[ב] ולא הוקמה בה ועדת שרים להתיישבות, לראשונה מאז שהוקמה ועדה כזאת ב-1972. אך הדבר לווה במדיניות לא רשמית של עידוד התיישבות לא מוסדרת – לימים תופעת ה"מאחזים"; המאחזים הראשונים, עמונה וגבעות עולם, הוקמו כבר ב-1996. בסוף ימי ממשלה זו, ב-1999, קרא שר החוץ אריאל שרון למתנחלים "לרוץ ולתפוס את הגבעות".[40] צמיחת אוכלוסיית ההתנחלויות לא השתנתה מימי ממשלת רבין, ובסוף 1999 עמד מספר תושביהן על כ-183,900.[41]
בשלהי שנות התשעים ותחילת המאה העשרים ואחת, בין ימי ממשלת נתניהו הראשונה ועד אמצע ממשלת שרון השנייה, הוקמו ביהודה ושומרון מאחזים רבים, ללא אישור ממשלתי כפי שדורש החוק בישראל. שרון הזמין חוות-דעת בנוגע למאחזים מאת טליה ששון, שכללה המלצות על צעדים מנהליים, משפטיים ועוד "להפסקת תופעת המאחזים ופינויים",[42] בהתאם להתחייבותו של שרון בהסכמתו ל"מפת הדרכים" האמריקאית מ-2001. גם ממשלת ברק ניסתה לעצור את תופעת המאחזים, אך הגיעה להסכמות עם מועצת יש"ע להשאיר את רובם במקומם.
החל משנת 2002 הקימה ממשלת שרון את גדר ההפרדה, שהתוואי שלה חוצץ בין ההתנחלויות הסמוכות לקו הירוק ובין יישובים פלסטיניים. בשנת 2004 התקרב מספר תושבי ההתנחלויות לרבע מיליון.[43]
במהלך שנת 2005 עמד מפעל ההתנחלויות בצילה של תוכנית ההתנתקות, שהוצגה על ידי אריאל שרון בסוף 2004, ובוצעה בשלהי 2005. התוכנית, שקראה לפינוי כל התנחלויות חבל עזה, חוללה דיון ציבורי סוער בסוגיית ההתנחלויות ומשבר גדול בקרב תושביהן והציונות הדתית. לאחר ביצוע תוכנית ההתנתקות הציג ממלא מקום ראש הממשלה אהוד אולמרט את תוכנית ההתכנסות, שקראה לנסיגה ישראלית חד-צדדית מרוב יהודה ושומרון ולפינוי רוב ההתנחלויות, אך למעשה לא קידם את התוכנית כראש ממשלה בעיקר לאור הביקורת הציבורית על הממשלה בעקבות מלחמת לבנון השנייה ירי הטילים המתמשך על עוטף עזה וחטיפת גלעד שליט לרצועת עזה.
העשור הראשון של המאה העשרים ואחת היה דליל בהקמת יישובים, והיישובים שהוקמו בו הוקמו בהיחבא, ללא הקמות רשמיות, כך שתל ציון הוקם ב-2000 כשכונה בכוכב יעקב, רותם אוזרחה ב-2001, ורועי הוקמה בהיאחזות נח"ל נטושה ב-2006.
2009–הווה
עריכהב-2009 הוקמה ממשלת נתניהו השנייה, והיא הקפיאה את הבנייה בהתנחלויות. לצורך ההקפאה, אלוף פיקוד המרכז, אבי מזרחי, בתפקידו כריבון על אזור יהודה ושומרון, הוציא צו בדבר התליית הליכי בנייה (הוראת שעה) (יהודה והשומרון) (מס' 1653), התש"ע-2009. צו זה הורה על הקפאת הבנייה בהתנחלויות למשך עשרה חודשים, מ-26 בנובמבר 2009 עד 26 בספטמבר 2010, שבהם נאסרו עבודות הכשרה ויציקת יסודות למבנים חדשים, אך מבנים שכבר נוצקו בהם יסודות לא נכללו בהקפאה ומותר היה להמשיך לבנותם. הקפאה זו הסתיימה כעבור 10 חודשים אולם הבניה ביו"ש התחדשה באופן ממשי רק כתגובה לטבח בבני משפחת פוגל באיתמר במרץ 2011.
ב-2012 עלה לכותרות המאחז מגרון, שבג"ץ קבע ב-2011 שיש לפנותו עד 31 במרץ 2012, כשהוא מקבל את תביעת עותרים פלסטינים וארגוני שמאל ישראלים שהמאחז מוקם על אדמה פרטית. בעקבות כך פונה המאחז לגבעה סמוכה והוכר כהתנחלות מן המניין. בעקבות האירוע החליטה ממשלת ישראל על הקמת ועדה בראשות השופט אדמונד לוי שהפיקה דו"ח על מצב האדמות ביהודה ושומרון.
בסוף 2013 הוערך מספר המתנחלים בכ-370,000 נפש, כ-4.3% מאוכלוסיית ישראל. בעשור השני של המאה ה-21 שיעור התחלות הבנייה בהתנחלויות לא היה יציב. בשנים 2013 ו-2016 היה המספר גבוה יותר מבשנים אחרות (אם כי לא הגיע לַשיאים מתחילת המאה ה-21[44]). בסוף 2021 הבנייה בהתנחלויות נמשכה בקצב קבוע גם תחת ממשלת בנט–לפיד, לרבות מתן מעמד חוקי ליישובים לא מוכרים וניסיון הסדרת המאחזים.[45][46][47] בשנה זו היה מספר תושבי ההתנחלויות כ-492,000, לא כולל את 375,000 היהודים שמתגוררים במזרח ירושלים.[47][48] נכון לשנת 2021, כ-120,000 מהמתנחלים התגוררו מעבר לגדר ההפרדה.[49]
בקווי היסוד של ממשלת ישראל השלושים ושבע נקבע כי "הממשלה תקדם ותפתח את ההתיישבות בכל חלקי ארץ ישראל – בגליל, בנגב, בגולן, ביהודה ובשומרון". קווי היסוד גם קובעים הסדרה של ההתיישבות הצעירה, עידוד היישוב היהודי בחברון והשוואת החקיקה בשני צידי הקו הירוק. בנוסף, שר האוצר בצלאל סמוטריץ' קיבל את הסמכות על המנהל האזרחי, שהוצא ממשרד הביטחון, במטרה להעביר את הסמכויות על הישראלים ביו"ש לידי משרדי הממשלה השונים ולהשוות את רישום המקרקעין בשטחים לזה שבתחומי הקו הירוק. צעדים אלו נועדו לקדם למעשה ריבונות ישראלית על ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון כחלק ממדיניות הממשלה.[50][51] ממשלת ישראל הכשירה 14 מאחזים כהתנחלויות,[52][53] וחוק יישום תוכנית ההתנתקות תוקן כך שהותרה שהיית יהודים בצפון השומרון. ממשלה זו גם הקלה משמעותית בנוהל קבלת האישורים לבנייה חדשה בהתנחלויות, בכדי לצמצם את הפער בין נוהל קבלת היתר בנייה ביו"ש לזה שבתחומי הקו הירוק.[54]
במהלך שנת 2023 מספר הישראלים המתגוררים בהתנחלויות עבר את חצי המיליון.[55]
פינוי יישובים
עריכה- ערך מורחב – תוכנית ההתנתקות
ההתנחלויות הראשונות שפונו היו גם ההתנחלויות הראשונות שהוקמו – נח"ל תרשיש ונח"ל רפיח – שהוקמו לאחר מבצע קדש ופונו עם נסיגת ישראל משטחי סיני.
ב-1975 נחתם הסכם הביניים בין ישראל למצרים, ובמהלכו פונתה ההתנחלות שלהבת במערב סיני.
ב-1979 נחתם הסכם השלום בין ישראל למצרים, ובמסגרתו פונו כלל ההתנחלויות בסיני בין 1979 ו-1982. הפינוי התבצע בשלבים, כשב-1982 פונה חבל ימית, וב-19 באפריל החל פינוי ימית שנמשך כשבוע וכלל עימותים בין התושבים והמפנים, והמפורסם שבהם הוא התבצרות על אנדרטת אוגדת הפלדה. סך הכל פונו 21 יישובים ושתי ערים (ימית ואופירה).
בשנת 2005 התבצעה תוכנית ההתנתקות, ובמסגרתה פונו כלל ההתנחלויות ברצועת עזה והכוחות הישראליים נסוגו עד לקו הירוק. בנוסף פונו ארבע התנחלויות מבודדות בצפון השומרון: גנים, חומש, כדים ושא-נור. הפינוי כלל 25 יישובים וכ-8,600 מפונים וגרם למשבר נרחב בחוגי הציונות הדתית.
לאחר תוכנית ההתנתקות, במהלך הבחירות לכנסת השבע עשרה, הציע ממלא מקום ראש הממשלה אהוד אולמרט את "תוכנית ההתכנסות", שנועדה להרחיב את מהלכה של ההתנתקות ולפנות אזורים נרחבים ביהודה ושומרון. התוכנית לא יצאה לפועל.
פינוי מפורסם נוסף הוא פינוי עמונה ב־2006 ושוב ב-2017, שנעשה בעקבות פסיקת בג"ץ כי הוקם על אדמות פרטיות ותוך דיון ציבורי סוער. הפינוי ב־2006 היה אלים במיוחד אבל כלל רק הרס חלקי של היישוב, ובעקבות הפינוי ב־2017 – שכלל הרס מלא של היישוב – ב־2018 הקימה הממשלה עבור התושבים את ההתנחלות עמיחי.
במרץ 2023 ולאחר שורה של ניסיונות של תלמידי ישיבה לשוב לישיבת חומש, אישרה ממשלת ישראל את ביטול חוק ההתנתקות בצפון השומרון, בכדי לאפשר את השיבה של הישיבה למקומה על חורבות היישוב חומש. בכפוף לביטול החוק עלתה הישיבה לאדמות מדינה בסמיכות למקום היישוב הקודם שפונה במהלך תוכנית ההתנתקות. צעד זה גונה על ידי האיחוד האירופי וארצות הברית, אך זכה לברכות רבות בימין הישראלי שראה בכך התחלה של ביטול תוכנית ההתנתקות בצפון השומרון ב-2005.
הסיבות להקמת ההתנחלויות
עריכהחלק ניכר מתושבי ההתנחלויות התיישבו ממניעים אידאולוגיים וראו בהתיישבותם חלק מהחזון הציוני של התיישבות יהודית בארץ ישראל. לכך נוספו טיעונים ביטחוניים ודתיים, כגון מצוות יישוב הארץ, הקדמת הגאולה המשיחית, תרומה לביטחון ישראל, הגשמת הציונות והזדמנות להקים חברת מופת במסגרת התיישבות חלוצית הרחק מחיי העיר הסואנת. טיעונים ומניעים מקובלים למפעל ההתנחלויות הם:
ביטחון ישראל ומניעים מדיניים
עריכהחלק מתומכי ההתנחלויות טוענים כי ההתנחלויות חשובות לביטחונה של מדינת ישראל, או לביטחונם של אזורים ותשתיות רגישים בה. לתפיסתם, ההתנחלויות מספקות לישראל עומק אסטרטגי וגבולות בני הגנה, בדומה לפעילותו של מערך הגנה מרחבית.[56][דרוש מקור: למשל, עותק מקוון של המאמר] טענה מרכזית המושמעת בהקשר זה היא שללא שטחי יהודה ושומרון רוחבה המינימלי של מדינת ישראל הוא כ-15 קילומטרים, וניתן לפצלה לשניים במתקפת בזק מהירה. לטענת ארגון "הביטחוניסטים", הרי יהודה וגבעות השומרון חולשים על מישור החוף, גוש דן וירושלים, וללא התנחלויות, טרוריסטים פלסטינים ומדינות ערב העוינות את ישראל, ינצלו את הרי יהודה וגבעות השומרון כבסיסים להתקפות רקטות וטילים על ריכוזי האוכלוסייה והתשתיות של ישראל. טיעונים דומים מושמעים לגבי ההתיישבות בבקעת הירדן, המהווה טריז בין הרי יהודה והשומרון לירדן, עיראק וסוריה, ומונעת יצירת חזית ערבית מאיימת מהמזרח, הנושקת לעורפה של ישראל.[57][58]
מנגד, מתנגדי ההתנחלויות טוענים כי ההתנחלויות מזיקות לביטחון ישראל, בהיותן נטל הפוגע בביטחון ישראל ובכלכלתה.[59] המועצה לשלום וביטחון פרסמה בשנת 2012 מסמך שלפיו מפעל ההתנחלויות פוגע בביטחון ישראל.[60]
זיקה דתית והיסטורית
עריכהחלק מתומכי ההתנחלויות טוענים כי יהודה ושומרון הם חלק מרכזי מארץ ישראל ההיסטורית, וכי הם ערש תרבות התנ"ך. על פי התנ"ך ועל פי מקורות אחרים, שטחים אלו היו ברובם בריבונות יהודית בתקופת מלכות יהודה וישראל ובתקופת החשמונאים, והיו מיושבים ביהודים בתקופה הרומית עד מרד בר כוכבא, ועיקר החֲזָקָה היהודית על ארץ ישראל בא מהם. הטענה לחזקה יהודית על ארץ ישראל מתייחסת בראש ובראשונה לשטחי יהודה ושומרון, שההתיישבות היהודית בעת העתיקה הייתה בעיקר בהם ולא במישור החוף, שבו מרוכזת מרבית ההתיישבות היום. גם החשמונאים התבססו בכיבושיהם על זכויות היסטוריות (לרבות במישור החוף), וידועה תשובתו של שמעון החשמונאי (שכבש את יפו ואת גזר) לשליח אנטיוכוס השביעי שבא בדרישות טריטוריאליות: "לא ארץ נוכריה לקחנו ולא ברכוש זרים מָשַלְנו, כי אם נחלת אבותינו, אשר בידי אויבינו בעת מן העיתים בלא משפט נכבשה. ואנחנו כאשר הייתה לנו עת, השיבוֹנו את נחלת אבותינו".[61]
חלק מתומכי ההתנחלויות העלו גם טיעונים דתיים, שעיקרם הדגשה גוברת והולכת של מצוות יישוב ארץ ישראל, עד כדי טענה שהיא מהחשובות שבמצוות. הבולט שבהם הוא הרב צבי יהודה הכהן קוק, שהגותו שילבה בין שלושה מרכיבים: הצד המעשי בציונות המעשית, הצד הלאומי במחנה הרוויזיוניסטי, והתפיסה שמדינת ישראל היא תחילת תהליך הגאולה – תפיסה שהייתה חלק מהאידאולוגיה של אביו.
סיבות כלכליות וחברתיות
עריכהחלק מהסיבות להקמת ההתנחלויות הן כלכליות וחברותיות, כגון דיור בר השגה, קליטת עלייה, ומתן שוויון הזדמנויות לדיור מרווח לאוכלוסייה מאשכולות חברתיים כלכליים נמוכים.
מעמד ההתנחלויות
עריכהמעמד ההתנחלויות בחוק הישראלי
עריכהישראל סיפחה את מזרח ירושלים מייד אחרי מלחמת ששת הימים בהחלטת ממשלה שהתבססה על סעיף 11ב לפקודת סדרי השלטון והמשפט ואת רמת הגולן על ידי חוק רמת הגולן ב-1981, אך אף מדינה לא הכירה בסיפוחים אלה, למעט ארצות הברית בשנת 2019. מ אך ישראל לא סיפחה שטחים אלה ולא החילה עליהם את החוק הישראלי. מעמדם החוקי של אזרחי ישראל הגרים באזורים אלה הושווה בחלק מחוקי המדינה לזה של תושבי ישראל (למשל: סעיף 3א לפקודת מס הכנסה וסעיף 378 לחוק הביטוח הלאומי), אולם השטח עצמו אינו מוגדר מבחינה חוקית כחלק ממדינת ישראל. אחת הטענות של מתנגדי ההתנחלויות בישראל היא שהקמתן מנוגדת לחוק הבין-לאומי, ובעיקר לאמנת ז'נבה הרביעית, האוסרת העברת אוכלוסייה לאזור כבוש, כשהדיון גולש גם לשאלה על זכותה של ישראל על יהודה ושומרון.
לפי פסיקת בית המשפט העליון, אחיזתה של ישראל בשטחים שלא סופחו היא בגדר תפיסה לוחמתית, אולם הוועדה לבחינת הבנייה ביהודה ושומרון בראשות שופט העליון אדמונד לוי קבעה כי ההתנחלויות חוקיות ומעוגנות בזכות ההיסטורית של ישראל על השטח וקראה לבצע אסדרה בכדי להקל על הבנייה הישראלית בשטח. מאז הקמת ממשלת נתניהו בשנת 2015 ותחת כל הממשלות שכיהנו מאז, נעשו התאמות משפטיות להחלת חוקים ישראלים על ההתנחלויות והשוואת מעמדן למעמד יישובים בתוך הקו הירוק. בכלל זה חוקקו חוק ההסדרה, חוק החרם, הועברו דיונים על שאלת הקרקעות בשטח מבג"ץ לבית המשפט המחוזי בירושלים, הוחלו תקנות השוק על היישובים ביהודה ושומרון בהסכמת היועץ המשפטי, הועברה האחריות על המנהל האזרחי ממשרד הביטחון לכלל משרדי הממשלה, בוטל האיסור על כניסת ישראלים לצפון השומרון, אשר נקבע במסגרת חוק ההתנתקות, וקוצר משמעותית הליך אישור הבנייה ביישובים הישראלים.
מעמדם המשפטי של יהודה ושומרון
עריכה- ערך מורחב – מעמדם המשפטי של יהודה ושומרון
קיימת מחלוקת לגבי מעמדם המשפטי של יהודה ושומרון. העמדה המקובלת בקהילה הבינלאומית[62] רואה בהם שטח כבוש. עמדה זו משתקפת בהחלטות רבות של מועצת הביטחון של האו"ם, וזוהי הדעה המקובלת בקרב מומחים למשפט בינלאומי,[63] ביניהם גם מומחים ישראליים כגון פרופ' ארנה בן-נפתלי וד"ר אייל גרוס.[64]
מנגד, יש הרואים בהם "שטחים שנויים במחלוקת", וטוענים שמכיוון שישראל כבשה את השטחים במסגרת הגנה עצמית במלחמת ששת הימים, זכותה להחזיק בשטחים עד השגת הסכם מדיני שיקבע גבולות אחרים.[65] כך, למשל, המשפטן פרופ' סטיבן שוובל, יועץ משפטי למחלקת המדינה האמריקנית ולאחר מכן נשיא בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג.[ג] פרופ' יוליוס סטון,[67] פרופ' יוג'ין רוסטוב, ממנסחי החלטה 242,[68] וכן משפטנים ישראלים, כגון פרופ' טליה איינהורן,[69] ונשיאי בית המשפט העליון לשעבר שמעון אגרנט,[70] ומאיר שמגר,[ד] אשר שוללים את הראייה של יהודה ושומרון כשטח כבוש, ואף רואים בישראל את בעלת הזכויות החזקות ביותר בשטחים אלה: יותר מירדן, שסיפוחה את הגדה המערבית לא הוכר רשמית על ידי רוב מדינות העולם, ויותר מהפלסטינים, שמעולם לא הייתה להם ריבונות שם. בנוסף, רבים מהתומכים בזכות ישראל על יהודה ושומרון מדגישים את הזכות ההיסטורית של היהודים, ששלטו בחבל ארץ זה במשך מאות שנים לסירוגין, עד לחורבן בית שני.
מעמד ההתנחלויות במשפט הבינלאומי
עריכהקיימת מחלוקת בנוגע לתחולת אמנת ז'נבה הרביעית על יהודה ושומרון, כיוון שבאופן בסיסי האמנה חלה על כיבוש שטח של מדינה אחת על ידי מדינה אחרת.[72] הטענה של ישראל היא שיהודה ושומרון לא הוחזקו באופן חוקי על ידי ירדן, ולכן האמנה אינה חלה עליהם, אך עם זאת, היא מחילה מרצון באופן כללי את רוח האמנה.[73][74] עמדה זו אינה מקובלת על האו"ם ועל הוועד הבין-לאומי של הצלב האדום. בשנת 1988 הכריזה ירדן על ניתוק הזיקה, מהלך בו היא מוותרת על כל תביעותיה לריבונות בשטחים ביהודה ושומרון.
קיימת מחלוקת האם כוונת האמנה היא לאסור על אזרחי המדינה הכובשת לעבור באופן וולונטרי לשטח הכבוש, או רק על מדיניות גירוש כפוי של אזרחים לשטח הכבוש. אלה הסבורים שההתנחלויות אינן חוקיות, טוענים שכוונת האמנה היא שבתקופת הכיבוש, המדינה הכובשת חייבת להתייחס אל אוכלוסיית השטחים הכבושים הכפופה למרותה כאל אוכלוסייה מוגנת, ועל כן המדינה הכובשת חייבת למנוע באופן אקטיבי שינוי של המאזן הדמוגרפי בשטח הכבוש, ולמנוע מאזרחיה להשתמש במשאבי השטחים שתחת כיבושה (ובכלל זה משאבי קרקע, מים, מחצבים וכדומה). לפי התפיסה המקובלת בעולם, הקמת יישובים בשטחים אלו מהווה הפרה של עקרונות אמנת ז'נבה הרביעית, לפיהם "המעצמה הכובשת לא תגרש ולא תעביר חלקים מאוכלוסייתה האזרחית לשטח שכבוש על ידה",[75] אולם יש החולקים על תחולת פסקה זאת של האמנה על ההתנחלויות. טענה נוספת שהועלתה נגד חוקיות ההתנחלויות היא שישראל מפלה לרעה את הפלסטינים ומונעת מהם לבנות בתים, בעודה נותנת למתנחלים סיוע לבנייה.[76] לעומתם, טוענים משפטנים כי כוונת האמנה, שעוסקת בפשעי מלחמה, היא רק למנוע גירוש כפוי של אזרחים לשטח הכבוש,[77] הן מבחינה פורמלית (המינוח המדויק באמנה, לצד "דפורטציה", הוא "טרנספר", מונח המתייחס להעברה, בדרך כלל שלא מרצון, של אוכלוסייה גדולה מחבל ארץ אחד לאחר; בפרסומי האו"ם שאינם דנים ישירות בישראל, המונח "טרנספר" מיוחד להעברה כפויה של אוכלוסייה),[78] והן מבחינת "כוונת המחוקק" – ניסוח זה נבחר לאחר מאמצים רבים מצד מדינות אירופאיות כגון צרפת ואנגליה, להגן על האוכלוסיות שלהן בשטחי האימפריות שלהן בעבר.[79] עמדת ביניים גורסת שהאמנה אוסרת על התנחלות ביוזמה ובמימון ממשלתי, אך אינה אוסרת על התנחלויות שהן יוזמה פרטית.[80]
התומכים בהתנחלויות מבססים את חוקיותן מבחינת המשפט הבינלאומי על ההכרה הבינלאומית בזכותם של היהודים להקים בית לאומי בארץ ישראל. בוועידת סן רמו (1920) החליטו 52 מדינות חבר הלאומים להפקיד בידי בריטניה את המנדט לשלוט בארץ ישראל לצורך מימוש סעיף 22 באמנת חבר הלאומים, הקובע כי "קהילות שבעבר נשלטו בידי האימפריה הטורקית הגיעו לשלב התפתחות בו ניתן להכיר באופן זמני בקיומן כאומות עצמאיות, וזאת בכפוף למתן סיוע וייעוץ מנהלי על ידי המעצמה המנדטורית עד לרגע בו יוכלו לעמוד על רגליהן". כתב המנדט הבריטי קבע כי "שום שטח ארצישראלי לא יינתן בצמיתות או בחכירה לממשלתה של מעצמה זרה כלשהי ולא יושם באיזה אופן שהוא תחת שלטונה" בנוסף, קבע כתב המנדט כי ממשלת ארץ ישראל תעודד "התיישבות צפופה של יהודים על הקרקע".[81] לדעת המצדדים בגישה זאת, זכויות אלו נשארו בתוקף גם לאחר סיום המנדט הבריטי והחלפת חבר הלאומים בארגון האו"ם, וזאת על סמך סעיף 80 פרק 12 למגילת האומות המאוחדות המעגן את כל ההסכמים והחוקים הבינלאומיים הקודמים. לדבריהם, גם תוכנית החלוקה מ-1947 אין בכוחה לבטל זכויות אלו, כיוון שהיא נדחתה על ידי העולם הערבי. פרופ' דאגלס פיית' ששימש תת-מזכיר ההגנה אף הוסיף כי "אם ליהודים אין עתה שום זכויות חוקיות מוכרות בתביעתם ליהודה ושומרון כחלק ממדינתם, כי אז אין להם זכויות כאלה בשום מקום בארץ ישראל".[82][83]
מספר משפטנים זרים תמכו בעמדה לפיה ההתנחלויות חוקיות.[84][85] ביולי 2012 הוועדה לבחינת מצב הבנייה ביהודה ושומרון בראשות שופט בית המשפט העליון בדימוס אדמונד לוי, שהוקמה בהחלטת הממשלה, פרסמה את מסקנותיה, לפיהן ההתיישבות הישראלית ביהודה ושומרון חוקית, גם לפי המשפט הבינלאומי, ולישראל יש זכות להתנחל בכל יהודה ושומרון. פרקליטות המדינה ומשרד היועץ המשפטי לממשלה הגנו באופן שיטתי על עמדתם שזכותה של מדינת ישראל לבנות בהתנחלויות. משרד החוץ הישראלי אף הצהיר בשנת 2001 שהטענות שההתנחלויות אינן חוקיות לפי המשפט הבינלאומי הן חסרות בסיס ונובעות משיקולים פוליטיים.[78] משרד החוץ הוסיף:[86] "ההתנחלויות הישראליות בגדה המערבית הן חוקיות גם תחת החוק הבינלאומי וגם תחת ההסכמים בין ישראל לפלסטינים."[דרוש מקור]
מאידך מועצת הביטחון של האומות המאוחדות[87] וגופים בינלאומיים רבים נוספים[88][64][89] טענו שהקמתן הייתה בניגוד למשפט הבינלאומי. רוב מדינות העולם, לרבות חברות באיחוד האירופי, מתנגדות למדיניות הקמת ההתנחלויות של ישראל. ממשלת אוסטרליה הביעה מספר פעמים את הסתייגותה מגינויי ההתנחלות של הקהילה הבין-לאומית,[90][91] אך בשנת 2023 הכריזה כי תשוב להשתמש במושג "השטחים הפלסטיניים הכבושים" וכי ממשלת אוסטרליה "מעוניינת לחזק את התנגדותה להתנחלויות, שמנוגדות לחוק הבין-לאומי ופוגעות בתהליך השלום". כמו כן ביטלה אוסטרליה את ההכרה בירושלים כבירת ישראל.[92]
מנגד, בנובמבר 2019 פרסם מזכיר המדינה של ארצות הברית, מייק פומפאו, את הצהרת פומפאו, לפיה ארצות הברית דוחה את הגישה הטוענת שההתנחלויות מנוגדות מטבען לחוק הבינלאומי.[93]
פינוי יישובים באזורים שבמחלוקת בהשוואה בינלאומית
עריכהבמקומות רבים בעולם ממשל חדש עודד התיישבות של תושבי מדינתו בשטחים שסיפח, כגון ההתיישבות הצרפתית בחבל הסאר אחרי מלחמת העולם השנייה ועד 1957, או ההתיישבות האינדונזית במזרח טימור ובפפואה וההתיישבות הטורקית בקפריסין. לפי פרופ' יוג'ין קונטורוביץ' מאוניברסיטאות שיקגו וג'ורג' מייסון, גם כשהשלטון הזר מסתיים והטריטוריה מקבלת שלטון עצמי, אין דרישה לפנות את ההתנחלויות, או את תושבי הטריטוריה המשתייכים לקבוצה אתנית מסוימת, והדרישה הפלסטינית לפינוי היישובים הישראלים במובן זה היא חסרת תקדים.[94]
עמדת הקהילה הבינלאומית
עריכההעצרת הכללית של האומות המאוחדות הצהירה פעמים רבות כי ההתנחלויות מנוגדות למשפט הבינלאומי. באוקטובר 1977 קיבלה העצרת החלטה נגד פעולות ישראליות לשינוי המצב המשפטי בשטחים הכבושים, וכינתה צעדים אלו בלתי חוקיים.[95] ביולי 1980 קבלה העצרת הכללית החלטה הקוראת לנסיגה ישראלית ללא תנאי מכל השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים כולל ירושלים, ולמימוש מלא של זכות השיבה תוך התנגדות לכל פתרון של בעיית הפליטים הפלסטינים מחוץ לגבולות ישראל.[96] בדצמבר 1995 הצהירה העצרת הכללית שההתנחלויות ביהודה ושומרון ובירושלים הן בלתי חוקיות.[97]
בשנים 1979–1980, בעת ממשלו של הנשיא ג'ימי קרטר, נתקבלו במועצת הביטחון של האו"ם החלטות 446, 452, ו-465, שכולן גינו את הבנייה הישראלית בהתנחלויות. בשנת 1981, לאחר שהתמנה רונלד ריגן לנשיא, הזמינה ממשלת ארצות הברית חוות דעת משפטית של מומחים מטעמה, ובה נקבע כי ההתנחלויות אינן בלתי חוקיות. הנשיא רונלד רייגן אמר בריאיון לניו יורק טיימס שההתנחלויות חוקיות, והממשלים אחריו נמנעו מלהגדירן כבלתי חוקיות.[98] מאז ועד שנת 2016, מנעה ארצות הברית קבלת החלטות במועצת ביטחון בסוגיה, באמצעות זכות הווטו שלה.[99] בתחילת 2011 ניסה ממשל אובמה לשכנע את הרשות הפלסטינית לוותר על הצעת החלטה שההתנחלויות "אינן חוקיות", תמורת הצהרה של יו"ר מועצת הביטחון שההתנחלויות "אינן לגיטימיות", אך משלא נענה, הטיל וטו על הצעת ההחלטה.[76] בסוף 2016, בשלהי כהונת הנשיא ברק אובמה, קיבלה מועצת הביטחון את החלטה 2334 שקובעת שההתנחלויות אינן חוקיות, בתמיכת כל חברות המועצה, למעט ארצות הברית שנמנעה. הנשיא הנבחר דונלד טראמפ והקונגרס החדש הביעו התנגדות להחלטה, בלי להתייחס לסוגיית החוקיות כשלעצמה.[100][101] ראש ממשלת אוסטרליה מלקולם טרנבול התייצב לצד ישראל וגינה את ההחלטה.[102] בינואר 2016, במהלך ביקורה של שרת החוץ האוסטרלית ג'ולי בישופ היא תקפה את מדינות מערב אירופה בשל הלחץ שהן מפעילות על ישראל.[91]
עד 2019 שמר הממשל בארצות הברית על עמימות בנוגע לעמדתו בנושא חוקיות ההתנחלויות. חוות דעת רשמית שהוכנה על ידי משרד החוץ האמריקאי בשנת 1978 קבעה שההתנחלויות אינן תואמות את החוק הבינלאומי. יש הטוענים שחוות דעת זאת ביטאה את העמדה הרשמית של ממשלת ארצות הברית גם בהמשך.[103][104] אחרים טענו שרייגן שינה את המדיניות.[105] מעבר לסוגיית החוקיות, הממשלים בארצות הברית התנגדו להרחבת ההתנחלויות, ראו בהן מכשול לשלום וכינו אותן בלתי לגיטימיות.[106] בנובמבר 2019 הודיע מזכיר המדינה מייק פומפיאו שעמדת ממשל טראמפ היא שהקמת התנחלויות אינה נוגדת את המשפט הבינלאומי.[107] עם זאת הדגיש שעמדתה של ארצות הברית ביחס למעמדה הסופי של הגדה המערבית לא השתנתה, ויש לקבוע את מעמדה הרשמי במשא ומתן בין הישראלים לפלסטינים.[108] ארצות הברית חזרה מעמדה זו ביחס לחוקיות בפברואר 2024 ושר החוץ אנתוני בלינקן ואמר שהן גם מחלישות את ביטחון ישראל.[14]
בית הדין הבינלאומי לצדק, בפסיקתו נגד חוקיות גדר ההפרדה, פסק, בצטטו את החלטה 465 של מועצת הביטחון משנת 1980, כי ההתנחלויות אינן חוקיות.[88]
ביוני 2008 קרא מזכ"ל האו"ם, באן קי-מון, להקפיא כל בנייה בהתנחלויות. המזכ"ל אמר כי "המשך הבנייה בהתנחלויות בשטחים הכבושים מנוגדת לחוק הבינלאומי, להתחייבויותיה של ישראל על פי מפת הדרכים ולתהליך אנאפוליס".[109]
ביולי 2013 פרסם האיחוד האירופי הנחיות לפיהן גוף ישראלי שירצה לקבל מימון מהאיחוד האירופי או לקחת חלק בפרויקט שלו יידרש להצהיר שאין לו כל קשר להתנחלויות בגדה המערבית, במזרח ירושלים וברמת הגולן.[110]
בינואר 2020 פרסם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ את 'תוכנית המאה' שבה הכירה ארצות הברית לראשונה בתביעה הישראלית לסיפוח כל היישובים הישראליים ביו"ש; בהמשך להכרה של מזכיר המדינה מייק פומפאו בחוקיות ההתנחלויות בנובמבר 2019. התוכנית כוללת מפה המשרטטת רצף טריטוריאלי בריבונות ישראלית למרבית היישובים הישראליים.
כמה מדו"חות האו"ם בעשור השני של המאה ה-21 ביקרו את הרחבת ההתנחלויות, ואת האלימות מצד מתנחלים כלפי פלסטינים.[111][ה]
התנחלות היושבות על קרקע פרטית
עריכהבראשית הקמת ההתנחלויות, שטחן נתפס על ידי צווי הפקעה צבאיים. בג"ץ אומנם קיבל את הטענה שההתנחלויות חוקיות, ואת הטענה שלגיטימי, בעיקרון, להפקיע קרקעות פלסטיניות פרטיות לצרכים ביטחוניים, באמצעות צו תפיסה צבאי (לדוגמה, בבג"ץ בית אל). אולם, בבג"ץ אלון מורה אסר בג"ץ על הפקעה כזו לצורך הקמת התנחלות, בשל חילוקי דעות פנימיים במערכת הביטחון לגבי מידת החשיבות הביטחונית של הקמת אלון מורה.
בעקבות פסיקה זו התקבלה החלטת ממשלה כי מעתה ייבנו התנחלויות חדשות אך ורק על אדמות מדינה, ועל כן נעשה מאמץ להסדרת מעמד של אדמות מדינה לשטחים נרחבים ביהודה ושומרון. בראש המאמץ עמדה פליאה אלבק שהייתה במשך 24 שנים מנהלת המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה. בתפקידה זה הגדירה את המנגנון המשפטי שאיפשר להכריז על הקרקע כאדמת מדינה על פי החוק העות'מאני מ-1858. הדבר לא כלל את מערכת הכבישים העוקפים, שנבנו עקב בעיות ביטחון מחד ורצון להפרדה בין ישראלים וערבים מאידך, ושלצורך הקמתם הופקעו שטחים פרטיים נרחבים. עם זאת, במרץ 2007 פרסמה תנועת "שלום עכשיו" דו"ח המתבסס על נתוני המנהל האזרחי, שלפיו כ-32% מהקרקעות שההתנחלויות שוכנות עליהן (ו-24% מהשטח הבנוי בהתנחלויות) הן קרקעות פלסטיניות פרטיות.[112]
סימון תוצרת ההתנחלויות
עריכהבשנת 2015 פרסמה הנציבות האירופית מסמך הקורא לסימון נפרד של מוצרים מההתנחלויות כולל מזרח ירושלים ורמת הגולן. ההנחיה לסימון נפרד לא יושמה במרבית מדינות אירופה, אך בעקבות יישומה בצרפת פנה יקב פסגות לבית המשפט המנהלי בצרפת נגד סימון מוצריו. בית המשפט קיבל את עמדת היקב והורה על הקפאת יישום ההנחיה, והעביר את הנושא להכרעת בית הדין האירופי לצדק. בנובמבר 2019 פסק בית הדין שעל כל מדינות האיחוד האירופי לסמן את תוצרת ההתנחלויות כולל מזרח ירושלים ורמת הגולן.[113] משרד החוץ של ישראל הגיב לפסק הדין: ”קיימים כ-200 סכסוכים טריטוריאליים שונים ברחבי העולם, אשר בעניין סימון מוצריהם לא פסק ביה"ד ואליהם אף לא התייחס. זוהי החלטה פוליטית מפלה”. מכון המחקר NGO Monitor ביקר את פסיקת בית הדין, וקבע כי היא מהווה "חלק בלתי נפרד מקמפיין ה-BDS". גם מחלקת המדינה של ארצות הברית גינתה את הפסיקה: ”הנסיבות סביב דרישת התיוג והעובדות כפי שהוצגו בפני בית המשפט, מרמזות על הטיה אנטי-ישראלית. למעשה הדרישה זו משמשת רק לעידוד, הקלה וקידום של חרם, סנקציות ופגיעה בישראל”.
התנגדות לפסיקה עלתה גם בבתי הנבחרים של חלק ממדינות האיחוד האירופי. הפרלמנט של הולנד קרא לממשלה ההולנדית "להסביר לנציבות האירופית כי ההנחיה לסמן רק מוצרים מישראל מהווה אפליה ביחס לסכסוכים אחרים בעולם", וגם הפרלמנטים בהונגריה ובצ'כיה הביעו התנגדות לסימון המוצרים.[114][115]
בנובמבר 2020 הכריז מזכיר המדינה של ארצות הברית מייק פומפיאו, כי ארצות הברית תגדיר את מוצרי ההתנחלויות המיוצרים בשטח C ובשטח H2 כ"תוצרת ישראל".[116]
מספר גופים פוליטיים בישראל ומחוצה לה קוראים לחרם על ההתנחלויות, פעולת מחאה נגד מדיניות ההתנחלות של ישראל מעבר לקו הירוק, בדרך של החרמת תוצרת ההתנחלויות, סירוב להופיע בהן, סירוב לשתף פעולה עם מוסדות הנמצאים בהן והחרמת חברות המספקות שירותים להתנחלויות.
ההתנחלויות בשיח הציבורי בישראל
עריכההדיון הציבורי בישראל בסוגיית ההתנחלויות החל לאחר מלחמת ששת הימים. באותם הימים, התמיכה בהתנחלויות חצתה שורות ומפלגות, החֵל בשורות ההתיישבות העובדת וחוג עין ורד וכלֵה בימין. עם השנים, הפכה התמיכה בהתנחלויות למזוהה עם הימין, והתומכים בהתנחלויות בקרב חוגי השמאל הצטרפו לשורות הימין.
כך, לדוגמה, פורסם ב-1967 גילוי דעת של קבוצת סופרים ואנשי רוח תחת השם "התנועה לשחרור ארץ ישראל". בגילוי הדעת נכתב: "ניצחונו של צה"ל במלחמת ששת הימים העמיד את העם והמדינה בתוך תקופה חדשה וחותכת גורל. ארץ ישראל היא עתה בידי העם היהודי, וכשם שאין לנו רשות לוותר על מדינת ישראל, כך מצווים אנו לקיים מה שקיבלנו מידיה: את ארץ ישראל. הננו חייבים בנאמנות לשלמות ארצנו, כלפי עברו של העם וכלפי עתידותיו גם יחד, ושום ממשלה בישראל אינה זכאית לוותר על שלמות זו". על גילוי הדעת חתמו נתן אלתרמן, שהיה פעיל מרכזי בתנועה, שמואל יוסף עגנון, אורי צבי גרינברג, חיים הזז, חיים גורי, יהודה בורלא, יעקב אורלנד, מנשה הראל, יצחק שלו, דב סדן, זאב וילנאי, רחל ינאית בן-צבי, זרובבל גלעד ומשה שמיר.
לאחר מלחמת יום הכיפורים פחתה במידה ניכרת התמיכה ברעיון ארץ ישראל השלמה בקרב פעילי השמאל, אולם בקרב התנועה הדתית לאומית צבר הרעיון תאוצה, דבר שהתבטא בהקמת תנועת גוש אמונים.
ארגון השמאל הראשון שהוקם מתוך התנגדות להתנחלויות היה שלום עכשיו. ארגון זה הוקם ב-1978 בעקבות מכתב הקצינים שנשלח לראש הממשלה מנחם בגין לאחר ביקור סאדת בישראל בנובמבר 1977, שבו נאמר, בין היתר, "ממשלה שתעדיף קיום יישובים מעבר לקו הירוק על חיסול הסכסוך ההיסטורי והשכנת מערכת יחסים נורמלית באזורנו, תעורר אצלנו סימני שאלה לגבי צדקת דרכנו".
קיימת התנגדות להתנחלויות מצד תנועות ומפלגות פוליטיות הרואות בהחזקת השטחים הללו כורח זמני עד להסכם שלום עם הפלסטינים, וכן תנועות המתנגדות לשלטון ישראל בשטחים, ורואות את מפעל ההתנחלויות כמפעל המפלה באופן שיטתי בין מתנחלים ישראלים לפלסטינים היושבים באותו חבל ארץ, ובכך יוצר מציאות של אפרטהייד.[117] התומכים בפינוי ההתנחלויות רואים בהן מכשול לנסיגה עתידית מהשטחים. אחרים מבין מתנגדי השליטה הישראלית בשטחים קוראים לסיימה גם מבלי לפנות את ההתנחלויות, ולאפשר למתנחלים להישאר כאזרחים שווי זכויות במדינה פלסטינית.[118]
מפלגות הימין בישראל תומכות בדרך כלל בהתנחלויות, בעוד מפלגות השמאל דוגלות בפינוי חלקן, כולן או רובן, ובריכוז רוב המתנחלים בגושי התיישבות גדולים, במסגרת הסכם שלום עתידי עם הפלסטינים. תנועות השמאל הישראליות מתנגדות להתנחלויות מנימוקים אידאולוגיים, מוסריים, תועלתניים ומשפטיים ורובן דורשות לפנותן. חלק מתנועות אלו רואה בהתנחלויות פשע מלחמה; לעיתים מתורגמת ההתנגדות להתנחלויות לכדי שנאה גלויה כלפי המתנחלים עצמם.[119] תנועות רדיקליות כגון גוש שלום מטיפות להחרמת תוצרת ההתנחלויות ומספר אנשים המזוהים עם השמאל הקיצוני אף נתנו לגיטימציה לטרור פלסטיני כנגד המתנחלים.[ו][121] במסגרת התנגדותה להתנחלויות הקימה תנועת שלום עכשיו צוות שמטרתו לעקוב אחרי הבנייה בהתנחלויות ולדווח לציבור הישראלי והעולמי על כל הרחבה שלהן, ובפרט של המאחזים, שלרוב נעשית בניגוד להסכמים והצהרות של הממשלה. בעשור השני של המאה ה-21, חלק גדול מפעילות התנועה מוקדש למאבק בהתנחלויות והם רואים את מפעל ההתנחלות כמכשול משמעותי לקראת הסכם עתידי. ההתנגדות מנומקת גם בטענה שפריסת היישובים מאלצת את צה"ל לסכן כוחות גדולים באזורים עוינים.[122]
ביוזמת ז'נבה, שנוסחה ב-2003 על ידי קבוצת אנשי שמאל ישראלים וקבוצת פלסטינים, במטרה לשמש בסיס להסדר בין ישראל והפלסטינים, סוכם כי מתוך ההתנחלויות יישארו בריבונות ישראלית שכונות יהודיות בירושלים וסביבה, גבעת זאב, יישובי גוש עציון, ומספר קטן של התנחלויות היושבות בסמוך לקו הירוק. הבנות ז'נבה נתקלו בהתנגדות רבה בישראל, אף בחלקים מהשמאל.
לפי מצע מפלגת העבודה בבחירות לכנסת ה-16, "גושי ההתיישבות הגדולים יצורפו למדינת ישראל. ההתנחלויות ביש"ע, שאינן בגושי ההתיישבות המסופחים, יפונו."[123] ובמצעה לבחירות לכנסת ה-18 נכתב באופן דומה: "גושי ההתיישבות מרובי אוכלוסייה יהודית יישארו תחת ריבונות ישראלית, ההתנחלויות ביהודה ושומרון שאינן בגושי ההתיישבות המסופחים, יפונו בהסדר".[124]
אהוד אולמרט הצהיר בתחילת 2006 שבכוונתו לשמור בריבונות ישראל את גוש אריאל, גוש עציון, גוש אדומים ואת בקעת הירדן,[125] ובמסגרת המשא ומתן עם אבו מאזן דווח שאולמרט לא הסכים לוותר על גושי ההתנחלויות.[126][127]
במערכת הפוליטית בישראל, יש הרואים בהתנחלויות המבודדות ובאחזקת השטחים המאוכלסים בצפיפות בעיה ביטחונית ומדינית ועול כלכלי ומוכנים להסכים על פינוי ההתנחלויות המבודדות תמורת סיפוח גושי ההתיישבות הגדולים ביהודה ושומרון, לרבות מעלה אדומים, אריאל וגוש עציון, למדינת ישראל. זו הייתה גם עמדתו של ראש הממשלה אריאל שרון, שהכריז שגושי ההתנחלויות יישארו בידי ישראל בכל הסדר קבע עתידי ואף אמר שהשיג בזמנו לעמדה זו גושפנקה אמריקנית.
בנאום שנשא ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו במאי 2011 בפני הקונגרס של ארצות הברית, אמר כי כל פשרה עתידית "חייבת לקחת בחשבון את השינויים הדמוגרפיים שחלו בשטח", והוסיף כי "בכל הסכם שלום אמיתי, חלק מההתנחלויות יהיו מחוץ לגבולות ישראל".[128] בפועל ממשלות נתניהו בנו בהתנחלויות, בדגש על היישובים שמעבר לגדר ההפרדה, ומספר הישראלים גדל ביהודה ושומרון למעל חצי מיליון.[129] השיח הציבורי והפוליטי נע מנסיגה ופינוי, לדיון על החלת הריבונות וסיפוח חלק מהשטחים, בעיקר סביב פרסום תוכנית המאה,[130] והתמיכה הציבורית בהקמת מדינה פלסטינית בירידה.[131] יתרה מזו, גם ממשלת בנט-לפיד בנתה ביהודה ושומרון בהיקפים דומים לאלו של ממשלות נתניהו.[132] ממשלת נתניהו השישית לראשונה קבעה בקווי היסוד שלה צעדים ממשיים להחלת הריבונות הישראלית על ההתנחלויות.[50] הממשלה קבעה בקווי היסוד שלה כי היא תפעל לפתח את ההתיישבות ביהודה ושומרון ותשווה את החקיקה בה לזו של כלל מדינת ישראל. כחלק ממדיניות זו הועבר המנהל האזרחי מאחריות שר הביטחון לידי שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. במרץ 2023 בוטל חוק ההתנתקות בצפון השומרון בכדי לאפשר את שיבתה של הישיבה בחומש. ביטול החוק נתמך גם על ידי חלקים מסיעת המחנה הממלכתי הנמצאת באופוזיציה.
בסקר משנת 2008 סברו בטעות כ-40% מהמשיבים כי ההתנחלויות אריאל, קריית ארבע ומעלה אדומים נמצאות בגבולות הקו הירוק.[133]
דמוגרפיה
עריכהנכון לינואר 2024, מתגוררים בהתנחלויות ביהודה, שומרון ובקעת הירדן כ-517,000 ישראלים, המהווים כ-5% מאוכלוסיית מדינת ישראל.
אלו ההתנחלויות הגדולות ביותר בהן מתגוררים כ-60% מאוכלוסיית המתנחלים:
שם התנחלות | אוכלוסייה נכון ליולי 2024[134] | תיאור | |
1 | מודיעין עילית | 87,244 | עיר חרדית, בסמוך לקו הירוק |
2 | ביתר עילית | 68,621 | עיר חרדית, בסמוך לקו הירוק |
3 | מעלה אדומים | 38,081 | עיר המשמשת כפרוור של ירושלים, 3 קילומטרים מזרחית לעיר |
4 | גבעת זאב | 22,625 | יישוב שחציו חרדי וחציו מעורב, 3 קילומטרים מערבית לירושלים |
5 | אריאל | 21,074 | עיר כ-15 קילומטרים מזרחית לקו הירוק בסמוך לסלפית, רוב חילוני |
6 | אפרת | 11,924 | היישוב הגדול ביותר בגוש עציון, רוב דתי |
7 | קרני שומרון | 10,178 | יישוב עם רוב דתי ומיעוט חילוני |
8 | אורנית | 9,409 | בצמוד לקו הירוק, בעיקר אוכלוסייה חילונית |
9 | שער שומרון | 9,021 | איחוד של עץ אפרים ושערי תקווה |
10 | אלפי מנשה | 8,006 | אוכלוסייה חילונית בעיקר |
11 | קריית ארבע | 7,598 | סמוכה לחברון |
12 | תל ציון | 7,155 | כ-2 קילומטרים מצפון לירושלים, בעיקר אוכלוסייה חרדית |
החיים בהתנחלויות
עריכהסוגי התנחלויות
עריכהצורת התיישבות רווחת בהתנחלויות היא יישוב קהילתי, שהוא יישוב המבוסס על קשרים חברתיים משמעותיים בתוך הקהילה. בניגוד לצורות יישוב כפריות אחרות בישראל (כגון מושב וקיבוץ) אין ביישוב קהילתי שיתוף כלכלי או דגש חקלאי. בנוסף, קיימות ביהודה ושומרון 4 ערים ישראליות, מושבי עובדים וקיבוצים.
לארבע התנחלויות מרובות אוכלוסייה מעמד של עיר: מעלה אדומים, אריאל, ביתר עילית ומודיעין עילית. מודיעין עילית היא ההתנחלות האחרונה שהפכה לעיר, במרץ 2008, והיא גם העיר היהודית המאוכלסת ביותר ביהודה ושומרון (נכון ל-2021).
ההתנחלויות (שאינן במעמד של רשות מקומית עצמאית) מנוהלות על ידי שש מועצות אזוריות: מועצה אזורית שומרון, מועצה אזורית מטה בנימין, מועצה אזורית גוש עציון, מועצה אזורית הר חברון, מועצה אזורית בקעת הירדן ומועצה אזורית מגילות. בנוסף קיימות מספר מועצות מקומיות.
ההתנחלויות מרוכזות באזורים שונים:
- עוטף ירושלים – המרחב הגדול של ההתנחלויות הוא סביב ירושלים, ממעלה אדומים במזרח לגבעת זאב והר אדר בצפון, לגוש עציון בדרום. במרחב זה מצויות שתיים מבין ארבע ערי יהודה ושומרון (ביתר עילית ומעלה אדומים), שלוש מועצות מקומיות (אפרת, גבעת זאב והר אדר) ויישובים נוספים.
- מערב השומרון – מכונה לפרקים על ידי תושביו "גוש דן מזרח", כולל קבוצת יישובים סמוכים לקו הירוק, כמו אלפי מנשה ואורנית, ואת גוש ברקן העמוק יותר, הנפרש בין העיר אריאל וקרני שומרון.
- בקעת הירדן וצפון מדבר יהודה – אזור ההתיישבות הראשון ביהודה ושומרון, שיושב בהתאם לתוכנית אלון בשל דלילות האוכלוסייה הפלסטינית בו.
- אזורים נוספים – גוש שילה, גוש טלמונים, גוש שקד, דרום הר חברון (אזור מעון).
התיישבות קהילתית אידאולוגית
עריכהצורת ההתיישבות של מרבית ההתנחלויות היא של יישובים קהילתיים המאופיינים בלכידות רעיונית ומשתייכים ברובם לציונות הדתית. מתנחלים רבים רואים את עצמם כממשיכי דרכם של הקיבוצים ושל יישובי חומה ומגדל, המממשים את הקריאה הציונית להתיישב בכל ארץ ישראל, ואף בלב יישוב ערבי, כדוגמת תל חי שהייתה דגל הציונות וחניתה שהייתה סמל ליישובי חומה ומגדל, שכן "במקום בו תחרוש המחרשה היהודית את התלם האחרון שם יעבור גבולנו" (יוסף טרומפלדור[135]). מספר אנשי שמאל וקיבוצים מתנועת ארץ ישראל השלמה, כמו יצחק טבנקין, מנהיג הקיבוץ המאוחד, היו שותפים לראייה זו של המתנחלים את עצמם. חרף זאת, לא זכתה תנועת "גוש אמונים" לתמיכה רבה בקרב אנשי ההתיישבות העובדת.
חלק מהמתנחלים ראו בהתנחלויות בחבלי ארץ התנ"ך הזדמנות להקים חברת מופת המשלבת תורה ועבודה, יהדות וציונות בדומה לתנועה הקיבוצית. כך, למשל, נטען על ידי המתנחלים שדגם היישוב הקהילתי, השכיח באזורים רבים בארץ, הומצא לראשונה ביישוב עפרה. רבות מההתנחלויות בצורת התיישבות זו הן בעלות אופי של יישוב קהילתי-דתי. בלא מעט מהן הוקמו מוסדות חינוך ממלכתיים-דתיים ותורניים, לרבות ישיבות, ישיבות הסדר ומכינות קדם-צבאיות (המכינה הקדם צבאית הראשונה, מכינת בני דוד, הוקמה בהתנחלות עלי). רבים מתושבי גוש קטיף התגאו בקהילה שהקימו ובנווה המדבר הירוק שהקימו בלב החולות של רצועת עזה. רוב היישובים הללו היו יחסית סגורים ואפשרו הקפדה על אורח חיים דתי אדוק, ובמקומות מסוימים אף חרדי. מנגד ישנה ביקורת מימין על צורת התיישבות זו שהיא מסוגרת ומדירה חלקים רבים מהחברה הישראלית להצטרף למפעל ההתיישבות.[136] בצורת התיישבות זו נכללות עשרות התנחלויות מאחזים רבים כגון רבבה, יקיר, שילה, סוסיא, עמיחי, אלעזר, אלון מורה ועוד רבות. בחלק מיישובים אלו ולאור הביקורת על אופיים המסוגר, בשנים האחרונות בוטלו וועדות הקבלה והחלה בנייה רוויה לגובה, בכדי להפוך את היישוב לעירוני ומגוון יותר.
התיישבות עירונית
עריכהצורת ההתיישבות השנייה היא עירונית ובה נכללים ערים ומועצות מקומיות, בעיקר במערב השומרון ובעוטף ירושלים. לחלק מההתנחלויות עוברים ישראלים מתחומי הקו הירוק ממניעים של מגורים בקרבה למרכזי תעסוקה בגוש דן וירושלים. עיקר ההתנחלויות המרכזות תושבים אלו הן הערים מעלה אדומים ואריאל כאשר לאחרונה מתווספת אוכלוסיית סטודנטים גדולה עקב האוניברסיטה שבה. בהתנחלויות הר אדר, אלפי מנשה, אורנית, וסלעית, הנמצאות בסמוך לקו הירוק, רוב האוכלוסייה אינה מזוהה אידאולוגית עם ההתנחלויות ומאופיינות באחוזי הצבעה גבוהים למפלגות התומכות בפינוי של חלקים מההתנחלויות.
התיישבות חרדית
עריכהברחבי יהודה ושומרון יש מספר יישובים עירוניים בעלי אוכלוסייה חרדית. שתי ההתנחלויות הגדולות ביותר הן ערים חרדיות: ביתר עילית ומודיעין עלית. בנוסף, גם בגבעת זאב, תל ציון, עמנואל, מעלה עמוס ומיצד יש אוכלוסייה חרדית משמעותית. האידאולוגיה של התנחלויות אלה מבוססת על הרצון לחיות ביישוב שיהיו בו חרדים בלבד, והקמתן נבעה מהצורך בפתרון דיור ולא ממניעים אידאולוגיים לאומיים. בחלק מיישובים אלה פועלת ועדת אכלוס, שתפקידה לדאוג לצביונה החרדי של אוכלוסיית העיר.
התיישבות החרדים איננה זוכה להדים רבים בשיח אודות ההתנחלות, אף על פי שהם מהווים נכון לשנת 2020 כ-36% מאוכלוסיית המתנחלים.[137] בחלק מיישובים אלה קצב גידול האוכלוסייה הוא המהיר ביותר, בפרט בשל ריבוי טבעי גבוה.[138]
תשתיות
עריכה- ערך מורחב – תחבורה ביהודה ושומרון
התשתיות התחבורתיות המשמשות את ההתנחלויות משותפות ברובן ומשמשות גם את הפלסטינים. במהלך הסכמי אוסלו נסללו ביהודה ושומרון מספר כבישים עוקפים, המונעים את הצורך לעבור בתוך ערים פלסטיניות. המפורסמים שבהם הם כביש המנהרות ועוקף יריחו. סלילת כבישים היא לפרקים נושא שנוי במחלוקת, מפני שהיא מצריכה ומאפשרת הפקעת אדמות בבעלות פלסטינית. ממשלות ישראל בדגש מאז 2015 החלו בסלילת כבישים עוקפים נוספים, רימזור צמתים מסוכנים והרחבת הכבישים ביהודה ושומרון בכדי להדביק את קצב הגידול ביישובים, מפעילות התחבורה הציבורית תנופה, אגד תעבורה מפעילות קווים ברחבי יהודה ושומרון. חלקם באוטובוסים ממוגנים. ותכנון הקמת קו רכבת לכיוון אריאל וצומת תפוח. על אף זאת תושבים רבים באזור טענו בדבר עומסי תנועה קשים בכבישים בעיקר עקב המעברים השונים בכביש 5, כביש המנהרות וכיכר חיזמא.
תעשייה וחקלאות
עריכהבנוסף לאזורי מגורים, קיימים בהתנחלויות גם אזורי תעשייה, כגון אזור התעשייה ברקן, שער בנימין ומישור אדומים. בכל אזורי התעשייה מועסקים עובדים פלסטינים, וקל יותר לפלסטינים להיכנס אל אזורי התעשייה מאשר להיכנס להתנחלויות, אך העסקים באזורי התעשייה הם כולם בבעלות ישראלית. בנוסף, פלסטינים רבים מועסקים בהתנחלויות השונות בענפי תעשייה שונים, אך בחלק מההתנחלויות, כגון יצהר, מקפידים על "עבודה עברית" ונמנעים מהעסקת פלסטינים.[139]
ענף החקלאות התפתח בהתנחלויות כדרך להרחבת האחיזה היהודית, והתפתחה גם רעיית צאן וחקלאות אורגנית.
הנהגה
עריכההגוף הייצוגי וההנהגתי העיקרי של המתנחלים הוא מועצת יש"ע, המאגדת את המועצות המקומיות ביהודה ושומרון.
בין הרבנים הבולטים בהתנחלויות: דב ליאור, שלמה אבינר, זלמן ברוך מלמד, רא"ם הכהן, אליעזר מלמד ואליקים לבנון. כמה מן הרבנים המרכזיים בהתנחלויות מאוגדים בוועד רבני יש"ע.
בעשור האחרון[דרושה הבהרה] גדל מספר חברי הכנסת מקרב המתנחלים. בכנסת השש עשרה היו 11 מתנחלים, שיעור כפול לערך משיעור המתנחלים מכלל תושבי ישראל. הייצוג המוגבר הושווה לייצוגם של חברי קיבוצים בעשורים הראשונים של מדינת ישראל.[140] חברי כנסת מתנחלים ניתן למצוא במפלגות כמו הציונות הדתית, הליכוד, עוצמה יהודית וישראל ביתנו.
ארגונים
עריכה- אמנה – תנועת ההתיישבות של "גוש אמונים". בראשה עומד זאב חבר. זוהי התנועה המיישבת העיקרית כיום, לאחר שהתנועות המיישבות של ההתיישבות העובדת התפרקו למעשה.
- ארגון זכויות האדם ביש"ע – לשם הגנה על זכויות האדם של המתנחלים, נוסד על ידי אורית סטרוק.
- הפורום המשפטי למען ארץ ישראל – פורום שקם בעקבות תוכנית ההתנתקות, ועוסק בזכויות האדם של תושבי ההתנחלויות ומפוני גוש קטיף מנקודת מבט של חוק ומשפט.
- ירוק עכשיו – ארגון סביבתי הפועל לשימור הטבע ביהודה ושומרון.
תקשורת
עריכהבין כלי התקשורת המזוהים עם המתנחלים: כתב העת נקודה, ערוץ 7 וגלי ישראל. גלי ישראל הוקמה כרדיו אזורי במחוז יו"ש, דבר שהצריך את הקמת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו – איו"ש, כהרחבה לרשות השנייה שפועלת בתחומי ריבונות ישראל.
השכלה וחינוך
עריכהבהתנחלויות יש מספר מוסדות להשכלה גבוהה: אוניברסיטת אריאל בשומרון, המכללה האקדמית הרצוג ומכללת אורות ישראל. בגלל מחלוקות פוליטיות, סירבה המל"ג לקבל אחריות על המוסדות הללו, דבר שהביא להקמת מל"ג יו"ש, שפעלה עד שחוק המל"ג שונה ב-2019 והמוסדות הועברו לאחריות המל"ג.
בשל האופי הדתי של ההתנחלויות, ברבות מהן יש ישיבות. עם המפורסמות שבהן נמנות ישיבת הר עציון, ישיבת ניר קריית ארבע, ישיבת בית אל וישיבת ברכת משה. בנוסף, יש בהתנחלויות מכינות קדם-צבאיות, כגון המכינה הקדם-צבאית בני דוד. המכינות הקדם-צבאיות הראשונות נוסדו בהתנחלויות.
ביטחון
עריכהההתנחלויות והתשתיות המשמשות אותן מהוות, בהרבה מקרים, יעד לטרור פלסטיני, הכולל יידוי אבנים, בקבוקי תבערה ופיגועי ירי (בהם: רצח טלי חטואל ובנותיה, הפיגוע בנחל תלם ורצח שלהבת פס) וכן פיגועים בתוך יישובים (בהם רצח בני משפחת שבו,[141] רצח בני משפחת גביש,[142] הפיגוע בישיבת עתניאל, החדירה למכינה בעצמונה[143] וטבח משפחת פוגל באיתמר). התנחלויות רצועת עזה, כמו יישובי עוטף עזה, היו חשופות גם לירי פצצות מרגמה, רקטות קסאם וטילי נ"ט.
הביטחון בהתנחלויות מסופק על ידי מספר מערכות. הביטחון הפנימי ברוב היישובים ניתן על ידי תושביהם, בכיתות כוננות מקומיות וחברות אבטחה הממומנות על ידי הרשויות המקומיות, על פי חוק הרשויות המקומיות (הסדרת שמירה). בהתנחלויות המבודדות, השמירה מתוגברת בכוחות צה"ל. כוחות צה"ל מספקים גם את הביטחון בתשתיות שמחוץ ליישובים. במסגרת פעולות האבטחה, הוקמו גם יחידות הגנה מרחבית שבהן משרתים תושבי ההתנחלויות.[144][145]
ההסדרים החוקיים בהתנחלויות
עריכה- ערך מורחב – החוק הישראלי בהתנחלויות ביהודה ושומרון
החוק הבסיסי החל בשטחי יהודה ושומרון הוא החוק הירדני שחל שם לפני מלחמת ששת הימים, והחוק הבסיסי שחל ברצועת עזה הוא החוק המצרי שחל שם לפני מלחמת ששת הימים. באמצעות צווים של אלוף פיקוד המרכז הוחלו ביהודה ושומרון הוראות חוק ישראליות, כגון פקודת הראיות. מעמדם החוקי של אזרחי ישראל הגרים באזורים אלה הושווה בחלק מן החוקים (למשל: סעיף 3א לפקודת מס הכנסה וסעיף 378 לחוק הביטוח הלאומי) לזה של תושבי ישראל. אופן תחולתו של חוק מס ערך מוסף בשטחי יש"ע נקבע בסעיף 1א לחוק. ללא החלה מפורשת, בחקיקה, בצו של אלוף הפיקוד או בפסיקה, החוק הישראלי אינו חל על אזרחי ישראל הנמצאים ביהודה ושומרון או מתגוררים שם.[146]
צו אלוף הפיקוד[147] מחייב תשלום שכר מינימום בהעסקת עובד בהתנחלות[148] ובהעסקה על ידי מעסיק ישראלי גם מחוץ להתנחלות, אך אינו חל על העסקה בידי מעסיק פלסטיני.[149] מרבית דיני העבודה לא הוחלו ביהודה ושומרון. עלו הצעות להחיל את דיני העבודה, כולם או מקצתם, על שטח C, אך הצעות אלה לא מומשו.[150] לא מומשה גם הצעה להחלת כל חוקי מדינת ישראל על ישראלים בהתנחלויות באמצעות צווים של אלוף הפיקוד.[151] סעיף 2(א1) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים קובע כי הנוהג ברכב ישראלי חייב לפצות נפגע שהוא ישראלי או תייר חוץ על נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים שבה מעורב הרכב אף אם התאונה אירעה ביהודה ושומרון, ויראו את התאונה כאילו אירעה בישראל.[152]
בפברואר 2017 אישרה הכנסת חוק מיוחד להתנחלויות – החוק להסדרת ההתיישבות ביהודה והשומרון – שמטרתו "להסדיר את ההתיישבות ביהודה והשומרון ולאפשר את המשך ביסוסה ופיתוחה" (סעיף 1 לחוק). ב-9 ביוני 2020 ביטל בג"ץ את החוק. מאז הקמת ממשלת נתניהו בשנת 2015 והלאה לאורך הממשלות שכיהנו מאז, נעשו עוד התאמות משפטיות להחלת חוקים ישראלים על ההתנחלויות והשוואת מעמדן למעמד יישובים בתוך הקו הירוק. בכלל זה חוקק חוק החרם, הועברו דיונים על שאלת הקרקעות בשטח מבג"ץ לבית המשפט המחוזי בירושלים, הוחלו תקנות השוק על היישובים ביהודה ושומרון בהסכמת היועץ המשפטי, הועברו האחריות על המנהל האזרחי ממשרד הביטחון לכלל משרדי הממשלה ובוטל חוק ההתנתקות בצפון השומרון.
הטבות בחקיקה
עריכהבעבר נכללו כמעט כל ההתנחלויות ברשימת היישובים הנהנים מזיכוי מס, לפי סעיף 11 לפקודת מס הכנסה (הרשימה כוללת בין היתר גם את יישובי גבול הצפון ויישובי עוטף עזה). הטבה זו נשללה מן ההתנחלויות החל מחודש יולי 2003, במסגרת חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל שיזם שר האוצר, בנימין נתניהו.[153] בתחילת 2016 נקבעו קריטריונים אחידים למתן זיכוי ממס לפי סעיף 11, וגם התנחלויות העונות על קריטריונים אלה, כגון עתניאל וקריית ארבע, נכללות ברשימת היישובים המזכים בהטבה.[154]
בדצמבר 2012, 87 מתוך 131 ההתנחלויות הקיימות נמצאו ברשימה של 660 יישובי אזור עדיפות לאומית שבהם ישנן הטבות ברכישת קרקעות. הרשימה מבוססת על קריטריונים כגון ריחוק ממרכז הארץ, קרבה לאזורי עימות ודירוג חברתי-כלכלי.[155]
תקנה 12(ד) לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964, קובעת כי רואים התפטרות של עובד כפיטורים, אם העובד העתיק את מקום מגוריו למקום התנחלות או היאחזות שאושרו לעניין זה על ידי שר הביטחון ושר החקלאות, וגר באותו מקום לפחות שישה חודשים רצופים. עשרות התנחלויות נכללות ברשימת היישובים שאושרו.[156]
מוסדות מקימים
עריכהבהקמת ההתנחלויות מעורבים גופים שונים, ממשלתיים ואזרחיים.
גופים ממשלתיים:
- ועדת השרים להתיישבות – ועדת שרים שהופקדה על הקמת יישובים והכרה בהם על ידי ממשלות ישראל מהממשלה השלוש עשרה ועד הממשלה העשרים וחמש.
- החטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית העולמית – הפועלת למעשה כזרוע ביצועית של ממשלת ישראל ומתוקצבת על ידה באופן מלא. מעמדה הוסדר בחוק החטיבה להתיישבות ב-2015.
בנוסף, מעורבים בהקמת התנחלויות משרד הבינוי והשיכון, וחיל הנח"ל באמצעות היאחזויות הנח"ל.
גופים אזרחיים:
- גוש אמונים – תנועת ההתיישבות העיקרית, שהוקמה בידי תלמידי הרב צבי יהודה הכהן קוק לאחר מלחמת יום הכיפורים ופעלה עד שנות ה-80 של המאה ה-20.
- אמנה – תנועת בת של גוש אמונים שפעילה עד היום.
- מועצת יש"ע – פורום של הרשויות המקומיות ביהודה ושומרון, שהיה מעורב בהקמת מספר יישובים.
- תנועות מיישבות נוספות הקימו יישובים שונים. כך פא"י, שהקימה את נחליאל, נצר חזני, מבוא חורון ומתתיהו.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- אהרן ביר, ההתיישבות: בארץ-ישראל מאז מלחמת ששת הימים, ביר, תשמ"א (1981)
- חגי סגל, אחים יקרים - קורות תנועת המתנחלים מ-1968 ועד למחתרת היהודית ב-1984, כתר, 1987
- רנה בן-פזי, כמו בראשונה - פגישות עם ישראלים תושבי יהודה שומרון וחבל-עזה, ספריית בית אל, תשמ"ח (1988)
- ג'ואן פיטרס, מאז ומקדם - מקורות הסכסוך היהודי-הערבי על ארץ ישראל, הקיבוץ המאוחד, 1988
- יובל גינבר, ההתנחלות בשטחים כהפרת זכויות אדם: היבטים משפטיים ועקרוניים, בצלם, 1997
- אברהם שבות, העלייה אל ההר, ספריית בית אל, 2002
- עקיבא אלדר ועדית זרטל, אדוני הארץ - המתנחלים ומדינת ישראל 1967–2004, דביר, 2004
- גדי טאוב, המתנחלים והמאבק על משמעותה של הציונות, ידיעות אחרונות, 2006
- שלמה סבירסקי, מחיר היוהרה: הכיבוש - המחיר שישראל משלמת, 2005-1967, מפה, 2005, מסת"ב 9655210146
- חגי הוברמן, כנגד כל הסיכויים - 40 שנות התיישבות ביש"ע, מדרשת נצרים, 2008
- נעימה ברזל, המתנחלים בלבבות - הסוחפים ל"גאולה עכשיו" והמְהַלְכים בדרך, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2017
- Rafi Segal, Eyal Weizman (editors), A Civilian Occupation, Babel, Tel-Aviv, 2003
- Mitchel G. Bard, Myths and Facts: A Guide to the Arab-Israeli Conflict, AICE, 2006
- אלן דרשוביץ, The Case For Israel, Wiley, 2004
קישורים חיצוניים
עריכה- אתר האינטרנט הרשמי של מועצת יש"ע
- אתר האינטרנט הרשמי של אמנה
- אתר האינטרנט הרשמי של מועצה אזורית מטה בנימין
- אתר האינטרנט הרשמי של מועצה אזורית שומרון
- המעמד המשפטי של ההתיישבות היהודית ביש"ע
- טליה איינהורן, ארץ-ישראל ויישובה במשפט הבינלאומי, באתר News1 מחלקה ראשונה, 25 במאי 2003
- הווארד גריף, זכויותיו המשפטיות וריבונותו של העם היהודי על ארץ-ישראל על-פי המשפט הבינלאומי, מרכז אריאל למחקרי מדיניות
- אייל גרוס, מה הבעיה של האיחוד האירופי עם הכיבוש?, באתר הארץ, 20 ביולי 2013
- דייוויד פרידמן, "לישראל זכות בלתי מעורערת להתיישב ביהודה ושומרון" (תרגום: יואב שורק), השילוח, 18, פברואר 2020.
- דו"חות של עמותות שמאל
- שלמה סבירסקי, נטל הסכסוך הישראלי-פלסטיני: תמונת מצב 2012, בהוצאת מרכז אדוה
- דו"חות תנועת "שלום עכשיו" בנושא ההתנחלויות
- יחזקאל ליין, גזל הקרקעות: מדיניות ההתנחלות בגדה המערבית, בצלם, 2002
- אופיר פוירשטיין, אדמה שדודה: חסימת הגישה של פלסטינים לקרקע סביב התנחלויות, בצלם, 2008
- אייל הראובני, כל האמצעים כשרים: מדיניות ההתנחלות בגדה המערבית, בצלם, 2010
- Orna Ben-Naftali, Aeyal M. Gross, Keren Michaeli, Illegal Occupation: Framing the Occupied Palestinian Territory, 23 Berkeley Journal of International Law (2005) 551-614. גרסה מקוצרת, בעברית: אייל גרוס, ארנה בן-נפתלי, קרן מיכאלי, כיפוח: כיבוש, סיפוח, קיפוח – על המבנה המשפטי של משטר הכיבוש, תיאוריה וביקורת 31, חורף 2007
- דו"חות של עמותות ימין
- אכיפת החוק ביהודה ושומרון, ארגון זכויות האדם ביש"ע (2008)
- "מי יגן על הזית שלי?", ארגון זכויות האדם ביש"ע
- כתבות
- אורי בלאו, חשיפה: הדו"ח הסודי של מערכת הביטחון על הבנייה הבלתי חוקית בהתנחלויות, באתר הארץ, 30 בינואר 2009
- איתמר מור, שיח שנואים, באתר nrg, 10 במרץ 2006
- אלוף בן, מה באמת כללו "ההבנות בעל-פה" בין הממשל האמריקאי לישראל בשנים האחרונות, באתר הארץ, 8 ביוני 2009
- חגי הוברמן, גוש, אמונים?, באתר ערוץ 7
- חגי הוברמן, כאן נולדתי, כאן בניתי את ביתי, באתר ערוץ 7
- מירון רפופורט, חשיפה: מפעל ההתנחלות נולד במוחו של משה דיין כבר ב-1956, באתר הארץ, 10 ביולי 2010
- יותם ברגר, מִפקד המתנחלים, באתר הארץ, 11 ביוני 2017
- אריאל הנדל, קהילה מג(ו)דרת: מערך ההתנחלויות בגדה המערבית, בתוך: אמנון להבי (עורך), קהילות מגודרות, 2010
- כתבות בנושא התנחלויות, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
ביאורים
עריכה- ^ למשל: התנחלות שבטי בדואים. בכנס החברה הגאוגרפית הישראלית, שהתקיים ב-1978 באוניברסיטת בר-אילן, הרצה פרופ' ארנון סופר בנושא: "תהליכי התנחלות ערבית בישראל - השלכות וממדים".
- ^ מלבד נגוהות, שהוקמה מחדש ב-1997 בהתאם לחוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה שקבעה כי ניתן להקימה בלי החלטת ממשלה חדשה, וסנסנה, שהוקמה כהיאחזות נח"ל ב-1997 ואוזרחה ב-1998, כשבשתיהן ההליכים התכנוניים לא הושלמו עד שנים אחר כך.
- ^ שוובל גרס[66] כי הנסיבות בעת מלחמה משפיעות על מצבם החוקי של השטחים, ומכיוון שישראל הייתה הצד המותקף וירדן פלשה באופן בלתי חוקי לשטחים אלו, לישראל ישנה את טענת הבעלות החזקה ביותר. מה עוד, שקווי 67 מעולם לא הוכרזו כקו גבול בינלאומי, אלא כקו שביתת נשק בלבד.
- ^ שמגר סבר כי מדינת ישראל איננה מחויבת לאמנת ז'נבה הרביעית משום ש"כל הרעיון של הגבלת הסמכויות של ממשל צבאי מבוסס על ההנחה שהיה קיים ריבון אשר גורש, וריבון זה היה ריבון חוקי"[71] ואילו ביש"ע לא היה ריבון חוקי מאז מלחמת העצמאות, משום שישראל לא הכירה בזכויות מצרים וירדן על השטחים שכבשו ב-1948.
- ^ מצד שני, ביקרו הדו"חות גם את האלימות הפלסטינית כלפי אזרחים ישראלים.
- ^ במוסף מעריב התפרסם ראיון של בילי מוסקונה לרמן עם עו"ד לאה צמל, שבסופו מובא דו-שיח. מוסקונה: תגידי לפחות שאת נגד פגיעה בחיי אדם. צמל: זה לא יהיה נכון כי אני בעד פגיעה במתנחלים.[120]
הערות שוליים
עריכה- ^ מירון רפופורט, מפעל ההתנחלות נולד במוחו של משה דיין כבר ב-1956, באתר הארץ, 10 ביולי 2010
- ^ Trump signs decree recognizing Israeli sovereignty over Golan Heights | Agricultural Commodities | Reuters, web.archive.org, 2019-03-25
- ^ GENERAL ASSEMBLY ADOPTS BROAD RANGE OF TEXTS, 26 IN ALL, ON RECOMMENDATION OF ITS FOURTH COMMITTEE, INCLUDING ON DECOLONIZATION, INFORMATION, PALESTINE REFUGEES | Meetings Coverage and Press Releases, press.un.org
- ^ The Illegality of the Israeli Occupation of the Palestinian West Bank (including East Jerusalem) and Gaza: What the International Court of Justice Will Have to Determine in its Advisory Opinion for the United Nations General Assembly, Opinio Juris, 2022-12-23 (באנגלית אמריקאית)
- ^ East Jerusalem - OCHA, משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים, 2018
- ^ דו"ח נתוני אוכלוסייה ביהודה שומרון ובקעת הירדן – נכון לינואר 2023, באתר myesha.org.il
- ^ אבירם בן מרדכי, נתניהו וראשי מפלגות רבים: "משבר הדיור מחייב בנייה ביו"ש", באתר עכשיו 14, 3 באוקטובר 2022.
- ^ ההתנחלויות ומצוקת הדיור - מבחר פרשיות מהחודשים האחרונים, באתר "מולד"
- ^ הנטל הביטחוני של ההתנחלויות, באתר "מולד"
- ^ איתמר אייכנר, בית הדין בהאג: ההתנחלויות לא חוקיות. ישראל צריכה לסגת מהגדה בהקדם האפשרי, באתר ynet, 19 ביולי 2024
- ^ פנינה שרביט ברוך ומיכל חטואל רדושיצק, חוקיות או לא חוקיות? – הצהרת פומפאו בעניין ההתנחלויות ומשמעויותיה מבט על, גיליון 1230,21 בנובמבר 2019
- ^ David Kretzmer and Yaël Ronen, The Occupation of Justice (עמ' עמודים 24–26, ופרקים 4 ו-10)
- ^ עמיחי כהן, הסדרה? בלאגן, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 27 בנובמבר 2016
- ^ 1 2 איתמר אייכנר, דניאל אדלסון, ארה"ב משנה מדיניות: "ההתנחלויות מנוגדות לחוק הבינלאומי", באתר ynet, 23 בפברואר 2024
- ^ ראו כאן
- ^ אבן שושן, המילון החדש ב-3 כרכים, כרך 2, עמ' 842
- ^ ספר במדבר, פרק ל"ג, פסוק נ"ד
- ^ 1 2 3 4 אילון גלעד, מתי הפכו המתיישבים למתנחלים, ומדוע הם הופכים למתיישבים בחזרה?, באתר הארץ, 9 במרץ 2022
- ^ לדוגמה בכתבה זו משנת 1964: ב.צ. אופז, מקומץ מתנחלים - לישוב פורח בן 13,000 נפש, דבר, 15 בפברואר 1963
- ^ חיים ארלוזורוב, הפרובלמות הפיננסיות של בנין ארץ-ישראל, באתר פרויקט בן-יהודה
- ^ רועי אהרוני, לאחד את הבלתי ניתן לאיחוד, ראיון עם הרב יואל בן-נון, פורסם לראשונה בעולם קטן
- ^ הרב יואל בן-נון, לא הצלחנו להתנחל: היכן היו הלבבות בשעת המבחן?, באתר מקור ראשון, פברואר 2018
- ^ עוז אלמוג, זרמים אידאולוגיים וסגנונות חיים בחברה הדתית-לאומית, באתר "אנשים ישראל"
- ^ אפי אברהם, אלישיב רייכנר בספר חדש: איך נולדו הגרעינים החברתיים, באתר "סרוגים", 29 באפריל 2013
- ^ עדו ליברמן, ההתנחלות בלבבות של הציונות הדתית מחייבת עדכון גרסה, באתר וואלה, 1 באוקטובר 2023
- ^ החלטות מועצת הביטחון של האו"ם מס' 242, 338, 1397
- ^ The White House, Office of the Press Secretary, (Cairo,Egypt), Remarks by the President on a Newbeginning, באתר הבית הלבן, 4 ביוני 2009(הקישור אינו פעיל, 26.2.2019)
- ^ - EU urges new Israeli government to accept Palestinian state, 28.03.2009
- ^ יותם ברגר, מִפקד המתנחלים, באתר הארץ, 11 ביוני 2017
- ^ נתוני השנים על הקמת היישובים מתוך דו"ח של תנועת שלום עכשיו(הקישור אינו פעיל, 26.2.2019)
- ^ שרף: המרכז בפיתחת רפיח אבן פינה ליישוב עירוני, מעריב, 23 בפברואר 1973
- ^ דיין בעד הקמת העיר "ימית" ־ אך לא יעלה ההצעה בממשלת, מעריב, 25 באוקטובר 1972
- ^ יוסף חריף, ישראל מציירת את "מפת השלום עם מצרים, מעריב, 5 בינואר 1973
- ^ 1 2 לוח 2.7, שנתון סטטיסטי 1996(הקישור אינו פעיל, 26.2.2019)
- ^ "הצעת תוכנית להתיישבות ביהודה ושומרון בקיץ תשל"ז"
- ^ אבי שילון, בגין, 1992-1913 , הוצאת עם עובד, 2007. עמוד 318
- ^ לוח 2.15, שנתון סטטיסטי לישראל 2013(הקישור אינו פעיל, 26.2.2019)
- ^ טליה ששון, חוות דעת (ביניים) בנושא מאחזים בלתי מורשים, עמ' 63; הוועדה לבחינת מצב הבנייה ביהודה ושומרון, דו"ח על מעמד הבניה באזור יהודה ושומרון, עמ' 21
- ^ טליה ששון, חוות דעת (ביניים) בנושא מאחזים בלתי מורשים, עמ' 65
- ^ נדב שרגאי, כולם ידעו וכולם היו מעורבים, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2004
- ^ לוח 2.7, שנתון סטטיסטי 2001(הקישור אינו פעיל, 26.2.2019)
- ^ חוות דעת (ביניים) בנושא מאחזים בלתי מורשים, כתב המינוי של טליה ששון סעיף 3.2 - עמוד 6 בדו"ח ששון.
- ^ לוח 2.7, שנתון סטטיסטי 2006
- ^ צוות המשרוקית של גלובס, אלוף הבונים: האם נתניהו האיץ את הבנייה מעבר לקו הירוק?, באתר גלובס, 5 באוקטובר 2020
- ^ ישי פורת, ליאור קינן, משרד המשפטים: אישור עקרוני לחיבור ההתיישבות הצעירה באיו"ש לחשמל, באתר חדשות 13, 12 באפריל 2022
- ^ אטילה שומפלבי, אלכסנדרה לוקש, במצפה כרמים מרוצים מהחלטת העליון: "אין סיבה להרוס, המדינה יישבה אותנו שם", באתר ynet, 28 ביולי 2022
- ^ 1 2 אוכלוסיה, באתר שלום עכשיו
- ^ אורי חודי, עלייה של כ-40% בהתחלות הבנייה למגורים בהתנחלויות, באתר גלובס, 3 במאי 2017
- ^ רן דגוני, "המתנחלים עדיין אינם מסה קריטית שתסכל פתרון שתי מדינות", באתר גלובס, 18 בספטמבר 2017
- ^ 1 2 טל שניידר, הממשלה ה-37 עושה צעד נוסף לכיוון סיפוח שטחי יו"ש, באתר זמן ישראל, 29 בדצמבר 2022
- ^ עמיחי כהן, ההסכמים הקואליציוניים של הממשלה ה-37 – קידום החלת ריבונות ביהודה ושומרון, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 30 בדצמבר 2022
- ^ הסדרת ההתיישבות באזור יהודה ושומרון | מספר החלטה ב\6, באתר משרד ראש הממשלה
- ^ אריאל כהנא ואמיר אטינגר, ניצחון לסמוטריץ': הקבינט אישר - חמישה מאחזים יוסדרו; סנקציות יוטלו על בכירי הרש"פ, באתר ישראל היום, 27 ביוני 2024
- ^ הליכי התכנון והבנייה ביהודה ושומרון - תיקון החלטת ממשלה | מספר החלטה 657, באתר משרד ראש הממשלה
- ^ חנן גרינווד, גאווה ישראלית: יותר מחצי מיליון מתגוררים בבקעה וביהודה ושומרון, באתר ישראל היום, 12 במאי 2023
- ^ דני נוי, "ההגנה המרחבית בביטחון הלאומי", עמ' 251-254.
- ^ המערכת, חיכוך מייצר ביטחון: חשיבות האזרח במאמץ הצבאי - דבר יור תנועת הביטחוניסטים, באתר הביטחוניסטים, 2023-06-01
- ^ אלוף (במיל') גרשון הכהן, גרשון הכהן לערוץ 7: התשובה לטרור - בחיזוק העמקת ההתיישבות, באתר ערוץ 7
- ^ עמוס הראל, סגן הרמטכ"ל לשעבר קפלינסקי: ההתנחלויות מכבידות על הביטחון, באתר הארץ, 4 ביוני 2017
- ^ התנחלויות אינן שוות ביטחון, באתר המועצה לשלום ולביטחון
- ^ מקבים א, טו' לג-לד
- ^ The Legal Status Of The West Bank And Gaza באתר האו"ם
- ^ UN experts say Israeli settlement expansion ‘tramples’ on human rights law, Relief Web, by the United Nations — "The illegality of the Israeli settlements is one of the most widely-accepted issues in modern international law."
- ^ 1 2 Orna Ben-Naftali, Aeyal M. Gross, Keren Michaeli, Illegal Occupation: Framing the Occupied Palestinian Territory, 23 Berkeley Journal of International Law (2005) 551-614
- ^ Michael Curtis, International Law and the Territories, Harvard International Law Journal, 32(2), Spring 1991, pages 464-465
- ^ סטיבן שוובל, מאמר משנת 1970 במגזין The American Journal of International Law
- ^ https://blogs.timesofisrael.com/why-israeli-settlements-are-not-a-violation-of-international-law/
- Israel and Palestine, Assault on the Law of Nations” discourse 2, pg. 179-181.
- תמצית של הספר:
- https://www.strateias.org/international_law.pdf
- ^ Bricks and Stones: Settling for Leverage; Palestinian Autonomy
- ^ טליה איינהורן, ארץ-ישראל ויישובה במשפט הבינלאומי, באתר News1 מחלקה ראשונה, 26 במאי 2003
- ^ בג"ץ 223/67, פ"ד כב(1), 441
- ^ אליקים העצני, דעה: הדלת לסיפוח יו"ש עדיין פתוחה, באתר ערוץ 7, 18 בספטמבר 2009
- ^ סעיף 2 לאמנת ז'נבה הרביעית
- ^ רועי אריאב-פרירא, 1971 - מאמר היועץ המשפטי שמגר על הדין החל ביהודה, שומרון וחבל עזה, "שורשים במשפט", באתר משרד המשפטים, 25 במרץ 2019;
נסים בר-יעקב, תחולתם של דיני המלחמה על השטחים המוחזקים, משפטים י"ט, תש"ן. - ^ Michael Curtis, International Law and the Territories, Harvard International Law Journal, 32(2), Spring 1991, page 487 ר' גם "ץ 769/02 הוועד הציבורי נגד העינויים בישראל נ' ממשלת ישראל, פס' 20 לפסק הדין של הנשיא בדימ' ברק, ובסימוכין הרבים שם.
- ^ מתוך אמנת ז'נבה הרביעית, סימן ג' סעיף 49 באתר בצלם
- ^ 1 2 Israel: US Veto on Settlements Undermines International Law, Human Rights Watch, February 18, 2011
- ^ Freedom of movement and population transfer, Office of the United Nations High Commissioner for Human Rights Geneva, Switzerland 28 August 1997(הקישור אינו פעיל, 26.2.2019)
- ^ 1 2 Israeli Settlements and International Law, Israel Ministry of Foreign Affairs, May 20, 2001(הקישור אינו פעיל, 26.2.2019)
- ^ אלן בייקר, ההתנחלויות: סילוף אמנת ז’נבה והסכמי אוסלו, 14 בינואר 2011(הקישור אינו פעיל, 26.2.2019)
- ^ Michael Curtis, International Law and the Territories, Harvard International Law Journal, 32(2), Spring 1991, page 493
- ^ The Mandate for Palestine July 24, 1922, Israel Ministry of Foreign Affairs
- ^ אליאב שוחטמן, "תזכורת: הבסיס המשפטי האיתן של ההתיישבות היהודית ביו"ש", מקור ראשון, גיליון 714, י"א בניסן התשע"א, 15 באפריל 2011
- ^ מכתב לאו"ם: הצעת החלטה בעצרת הכללית להכרה במדינה פלסטינית ב"גבולות 67" – מהלך בלתי חוקי, באתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, 24 במאי 2011(הקישור אינו פעיל, 26.2.2019)
- ^ Nicholas Rostow, WALL OF REASON: ALAN DERSHOWITZ v. THE INTERNATIONAL COURT OF JUSTICE Alb. L. Rev. 2008;71:953
- ^ Allan Gerson, Israel, the West Bank and International Law. Routlege, 1978. p. 173.
- ^ Israel, the Conflict and Peace: Answers to frequently asked questions, Are Israeli settlements legal?, באתר משרד החוץ של מדינת ישראל, נובמבר 2007(הקישור אינו פעיל, 26.2.2019)
- ^ United Nations Security Council Resolution 446 (1979)
- ^ 1 2 Legal Consequences of the Construction of a Wall in the Occupied Palestinian Territory, חוות דעת של בית הדין הבינלאומי לצדק, בעמ' 184, פיסקה 120.
- ^ ; Falk, Richard A. ; Weston, Burns H., The Relevance of International Law to Palestinian Rights in the West Bank and Gaza: In Legal Defense of the Intifada. Harv. Int'l. L. J. 1991;32:129-157. 144
- ^ ר"מ אוסטרליה: החלטת האו"ם נגד ההתנחלויות מטרידה, באתר וואלה, 30 בדצמבר 2016
- ^ 1 2 אריאל כהנא, שרת החוץ האוסטרלית בעד ההתנחלויות, באתר nrg, 16 בינואר 2014
- ^ אסף רוזנצוייג, צעד נוסף נגד ישראל: ממשלת אוסטרליה תחזיר את המונח "השטחים הפלסטינים הכבושים", באתר מאקו, 8 באוגוסט 2023.
- ^ הודיה כריש חזוני, על יו"ש שמחתנו: מאחורי ההכרזה ההיסטורית של ארה"ב, בעיתון מקור ראשון, 19 בנובמבר 2019
- ^ אריאל כהנא, חוקר אמריקאי: רק מישראל דורשים לפנות התנחלויות, באתר nrg, 14 ביוני 2013
- ^ Dietrich Rauschning, Katja Wiesbrock, Martin Lailach, Key resolutions of the United Nations General Assembly, 1946-1996, page 151
- ^ Dietrich Rauschning, Katja Wiesbrock, Martin Lailach, Key resolutions of the United Nations General Assembly, 1946-1996, page 152
- ^ Dietrich Rauschning, Katja Wiesbrock, Martin Lailach, Key resolutions of the United Nations General Assembly, 1946-1996, page 169
- ^ Gilead Ini, Yet Another Stephen Walt Falsification, February 25, 2011
- ^ דורי גולד, בריאיון לרזי ברקאי
- ^ ציוץ של דונלד טראמפ ברשת החברתית אקס (טוויטר), 23 בדצמבר 2016
- ^ "H.Res.11 - Objecting to United Nations Security Council Resolution 2334 as an obstacle to Israeli-Palestinian peace, and for other purposes."
- ^ סוכנויות הידיעות, ר"מ אוסטרליה: החלטת האו"ם נגד ההתנחלויות מטרידה, באתר וואלה, 30 בדצמבר 2016
- ^ Glenn Kessler, 1979 State Dept. Legal Opinion Raises New Questions About Israeli Settlements, June 17, 2009, Washington Post
- ^ Rand Palestinian State Study Team, Building a Successful Palestinian State, page 16, remark 8
- ^ Statements on American Policy toward Settlements by U.S. Government Officials – 1968-2009(הקישור אינו פעיל, 26.2.2019)
- ^ נדב פרי, קלינטון לפני הטלת הווטו: "ההתנחלויות לא חוקיות", באתר nana10, 20 בפברואר 2011
קלינטון: "ההתנחלויות הישראליות אינן לגיטימיות", באתר וואלה - ^ Secretary of State Mike Pompeo announces reversal of Obama-era stance on Israeli settlements, באתר חדשות CBS, 18 בנובמבר 2019
- ^ נתניהו לטראמפ: "תיקנת עוול היסטורי", באתר הידברות
- ^ מזכ"ל האו"ם: הבנייה בשטחים מנוגדת לחוק הבינ"ל, באתר וואלה, 3 ביוני 2008
- ^ ברק רביד, ההנחיות החדשות של האיחוד האירופי בנוגע להתנחלויות: המסמך המלא, באתר הארץ, 16 ביולי 2013
ברק רביד, פרטי הדיונים נחשפים - החרם האירופי: הבריטים ביקשו להטיל את הסנקציות גם על כל ישראלי מעבר לקו הירוק, באתר הארץ, 18 ביולי 2013 - ^ עמית ולדמן - ישן 4, הרשות הפלסטינית תקרוס? "משבר חסר תקדים", באתר מאקו, 25 באפריל 2019
AFP, האום: הבנייה בהתנחלויות התגברה בחודשיים האחרונים, באתר nrg, 29 באוגוסט 2016 - ^ נדב שרגאי, דו"ח: 32% מההתנחלויות - על שטח פלסטיני פרטי, באתר הארץ, 14 במרץ 2007
- ^ איתמר אייכנר, ביה"ד האירופי החליט: מדינות האיחוד מחויבות לסמן תוצרת מהתנחלויות, באתר כלכליסט, 12 בנובמבר 2019
- ^ ניצן קידר, הונגריה נגד אירופה: לא תסמן מוצרים מיו"ש, באתר ערוץ 7, 16 בנובמבר 2015
- ^ עדו בן פורת, השומרון משיב מלחמה - חברי הפרלמנט האירופי יילחמו בקמפיין ההסתה נגד המתנחלים, באתר ערוץ 7, 12 בפברואר 2022
- ^ Country of Origin Marking of Products from the West Bank and Gaza, באתר Federal Register, 23 בדצמבר 2020 (באנגלית).
- ^ דוגמאות:
- אלון ליאל, צל האפרטהייד, באתר הארץ, 21 במרץ 2012
- עמירם גולדבלום, מדוע צריך ארגון למניעת אפרטהייד בישראל, באתר "על צד שמאל", 13 בפברואר 2013
- גדי טאוב, שוויון של אי-זכויות בשטחים, 28 בדצמבר 2011
- ^ עקיבא אלדר, הארץ (מאמר דעה), המתנחלים יכולים להישאר בפלסטין, באתר וואלה, 25 באוגוסט 2008(הקישור אינו פעיל, 26.2.2019)
- ^ זאב גלילי, ההסתה שהכשירה את חורבן קטיף
- ^ בילי מוסקונה לרמן, ריאיון עם עו"ד לאה צמל, מוסף מעריב, 30 באפריל 1993
- ^ אבישי בן חיים, הרב של עופרה הגיש תלונה: פרופ' שטרנהל מסית לרצח, באתר ynet, 16 במאי 2001
- ^ הבטחון הלאומי וההתנחלויות (עמ' 15-14), באתר מולד
- ^ מצע מפלגת העבודה מימד, אתר הבחירות לכנסת ה-16
- ^ מצע מפלגת העבודה לכנסת ה-18, אתר שלי יחימוביץ'
- ^ אולמרט: אשמור על גושי ההתיישבות והבקעה, באתר וואלה, 7 בפברואר 2006
- ^ ניר יהב, "אולמרט לא הסכים לפנות גושי התנחלויות", באתר וואלה, 26 באפריל 2008
- ^ מצע "קדימה" יכלול הקמת מדינה פלסטינית מפורזת ושמירה על י-ם וגושי ההתנחלויות, באתר הארץ, 28 בנובמבר 2005
- ^ עוזי ברוך, נתניהו: חלק מההתנחלויות יישארו מחוץ לישראל, באתר ערוץ 7
- ^ Shabtay Bendet, נתניהו טוב רק למתנחלים - עשור לסיפוח הזוחל תחת נתניהו | דוח מסכם של שלום עכשיו, באתר שלום עכשיו, 2019-04-08
- ^ אמנון אברמוביץ', השמאל ויתר על הסדר מדיני והרים ידיים, באתר ynet, 14 באוגוסט 2019
- ^ לפיד טען שרוב העם בעד מדינה פלסטינית - אך האם הסקרים תומכים בכך?, באתר מעריב אונליין, 22 בספטמבר 2022
- ^ Hagit Ofran, ממשלת שינוי לרעה, באתר שלום עכשיו, 2021-10-28
- ^ טליה רוט, סקר: הציבור בעד יהודה ושומרון, באתר ערוץ 7, 13 באפריל 2008.
- ^ הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אוכלוסייה ביישובים
- ^ חגי הוברמן, כשמנהיג הימין קרא לנסיגה חד-צדדית מהגליל, באתר "הצופה"
- ^ אביחי צור, ועדות הקבלה ביו"ש חונקות את ההתיישבות ומאפשרות את הפינוי הבא, באתר מידה, 2018-01-01
- ^ הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, חרדים ביישובים יהודיים סוף 2020
- ^ נדב שרגאי, אוכלוסיית המתנחלים גדלה בשנה האחרונה בכ-5%, באתר הארץ, 12 בספטמבר 2006.
- ^ מרים ביליג, חנה גנדל גוטרמן ועידית מילר, הזדמנות ליצירת 'שלום יומיומי': עבודה משותפת של יהודים ופלסטינים באזור התעשייה ברקן, מחקרי יהודה ושומרון קובץ כ"ה 2016
- ^ נדב שרגאי, המתנחלים מחליפים את חברי הקיבוצים, גם בכנסת, באתר הארץ, 26 באפריל 2004; טל שניידר, מפת הח"כים: גיאוגרפיה היא עניין של אידיאולוגיה, באתר הארץ, 25 ביוני 2012
- ^ אפרת וייס וכתבי ידיעות אחרונות, הובאו למנוחות נרצחי הפיגוע באיתמר, באתר ynet, 21 ביוני 2002
- ^ כתבי ynet, ניצולות הפיגוע באלון מורה התחבאו מתחת לשולחן בסלון, באתר ynet, 29 במרץ 2002
- ^ חמישה מתלמידי המכינה הקדם-צבאית בעצמונה נרצחו בהתקפת מחבל, באתר ערוץ 7, 8 במרץ 2002
- ^ מסרב? תועבר להגמ"ר, באתר ערוץ 7, 7 במרץ 2005
- ^ הסכמה שבשתיקה, מרץ 2001, בצלם, עמוד 6
- ^ עוז רוזנברג, הזמינו סמים להתנחלויות וזוכו - כי הן אינן בישראל, באתר הארץ, 9 במרץ 2012
- ^ צו בדבר העסקת עובדים במקומות מסוימים (יהודה והשומרון) (מס' 967) התשמ"ב-1982
- ^ שכר מינימום - יהודה ושומרון, באתר של עו"ד רונן פרידמן
- ^ בג"ץ 1234/10 א. דינמיקה אחזקות 2002 בע"מ נ' המינהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון ואחרים, ניתן ב־21 ביולי 2010
- ^ ברק רביד, נתניהו "קבר" את הצעת חוק של ח"כ סטרוק להחלת חוק ישראלי בגדה המערבית, באתר הארץ, 13 באוקטובר 2013
- ^ אריק בנדר, הצעת החוק שתובא לוועדת השרים: "סיפוח דה פקטו של השטחים", מעריב אונליין, 8 בנובמבר 2014
- ^ רע"א 4290/16 המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("פול") נ' פלוני ואחרים, ניתן ב־25 בינואר 2017
- ^ חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2003 ו-2004), התשס"ג-2003, ס"ח 1892 מ-1 ביוני 2003, פרק ח': מס הכנסה
דוד שי, מס הכנסה – הנחה לתושבי יישובים מסויימים, באתר חילן - ^ שינויים ברשימת היישובים המזכים בהטבות מס, באתר רשות המסים בישראל, 11 בינואר 2016
- ^ עדיפות להתנחלויות על פני יישובים שספגו טילים, באתר ynet, 31 בדצמבר 2012
- ^ הודעות על התנחלויות והיאחזויות שאושרו לפי תקנה 12 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964, באתר משרד הכלכלה והתעשייה