חממת מי ים
חממת מי ים היא מבנה של חממה שמאפשר הצמחת גידולים באזורים צחיחים, באמצעות מי ים ואנרגיה סולארית. הטכניקה כרוכה בשאיבת מי ים (או הזרמה, במקרה של מיקום מתחת לגובה פני הים) למיקום צחיח ולאחר מכן חשיפתו לשני תהליכים: ראשית, הוא משמש כדי ללחלח ולקרר את האוויר, ושנית, הוא מתאדה על ידי חימום בחום השמש והתפלתו לייצור מים מתוקים. לבסוף, אוויר הלח הנותר משוחרר מהחממה ומשמש לשיפור תנאי הגידול לצמחים באוויר הפתוח. הטכנולוגיה הוצגה על ידי הממציא הבריטי צ'רלי פאטון בתחילת 1990 והוא פותחה על ידי חברתו בבריטניה חממת מי ים בע"מ[1]. למלח הנוצר מהתהליך, כמו גם חומרים נוספים, ישנם שימושים נוספים. חממת מי-ים היא פתרון למשבר המים העולמי.
היסטוריה עריכה
רעיון חממת מי ים נחקר לראשונה ופותח בשנת 1991 על ידי חברתו של צ'ארלי פאטון Light Works בע"מ, פרויקט הפיילוט הראשון החל בשנת 1992 עם חיפוש אחר אתר מבחן שנמצא לבסוף באי הקנרי טנריפה. אבטיפוס של חממת מי ים הורכב בבריטניה ונבנה באתר בטנריפה. התוצאות מפיילוט זה אישרו את הרעיון והוכיחו פוטנציאל לאזורים צחיחים אחרים.
העיצוב המקורי של הפיילוט התפתח לדגם בעלות נמוכה באמצעות שימוש במבנים קלים ובשימוש בחומרים חכמים. מבנה זה נועד להיות חסכוני ומתאים לחומרים הזמינים במקום הבנייה. העיצוב נבדק לראשונה ואומת באמצעות חממת מי ים שנייה שנבנתה בחופי האי אל איירם, אבו דאבי, איחוד האמירויות הערביות בשנת 2000. בשנת 2004 הושלמה בניית חממת מי ים שלישית ליד מוסקט, עומאן בשיתוף פעולה עם אוניברסיטת סולטאן קאבוס. פרויקטים אלה אפשרו אימות של מודל סימולציה תרמודינמית, שבהתחשב בנתונים מטאורולוגיים מתאימים, יחזה במדויק ולכמת את ביצועי חממת מי הים בחלקים אחרים של העולם.
בשנת 2010, חממת מי ים נבנתה לצרכים מסחריים באוסטרליה. המפעל כעת פועל באופן עצמאי כחוות Sundrop Pty בע"מ.
תהליך עריכה
חממת מי ים משתמש בשמש, ים והאטמוספירה כדי לייצר מי שתייה ואוויר קריר. התהליך משחזר את המחזור ההידרולוגי הטבעי בסביבה מבוקרת. קיר החזית של הבניין מאייד את מי הים. הוא מורכב מסורג העשוי בצורת חלת דבש ופונה לכיוון הרוח הנושבת. מאווררים שולטים בתנועות הרוח. מי הים מחלחלים מבעד לסורג, מקררים וממלאים את האוויר בלחות, שעובר לאזור הנטיעות. אור השמש מסונן דרך גג שנבנה במיוחד כשהוא לוכד אור אינפרא אדום, ובמקביל מאפשר לאור הנראה לעין לעבור, ליצירת פוטוסינתזה. דבר זה יוצר תנאים אופטימליים לגדילה – קרירות ולחות יחד עם אור בעצמה גבוהה. מי ים שחוממו בגג עוברים דרך מאייד שני ליצירת אוויר חם ורווי, אשר לאחר מכן זורם דרך מעבה המקורר על ידי מי ים הנכנסים. הפרש הטמפרטורות גורם למים מתוקים להתעבות על זרם האוויר. כמות המים המתוקים נקבע על ידי טמפרטורת אוויר, הלחות היחסית, קרינת השמש ושיעור זרימת האוויר. תנאים אלה יכולים להימדד עם נתונים מטאורולוגיים מתאימים, המאפשרים לתכנן מראש כדי להתאים את המודל לכל מקום בהתאמה.
חממת מי ים מאדה הרבה יותר מים מאשר היא מעבה בחזרה למים מתוקים. אוויר לח זה אובד בגלל שיעור גבוה של אוורור כדי לשמור על היבולים קרירים ולספק להם חמצן. פליטת האוויר הלח הגבוהה מספקת תועלת מסוימת לטיפוח גידולים בסמיכות לחממה.
פרסים עריכה
התהליך זכה למספר פרסים, ביניהם:
- פרס מוזיאון העיצוב עבור עיצוב תעשייתי ואדריכלות בת-קיימא (1999)
- פרס המוסד להנדסה וטכנולוגיה לקיימות (2006)
- פרס הטכנולוגיה, המוזיאון לטכנולוגיה, סן חוזה, קליפורניה (2006)
- פרס סנט אנדרוז לסביבה (2007)
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Just add water, Seawater Greenhouse