חנה רייס
חנה רייס רודוביץ (בפולנית: Hanna Reiss; יולי 1911 – 14 בפברואר 2005) היא חסידת אומות העולם, שפעלה בזמן מלחמת העולם השנייה בלבוב, פולין. חנה, יחד עם שתי חברותיה, מריה דיקר והלנה ביאלק, הסתירה שבעה גברים יהודים בדירה שמצאו עבורם ודאגו לכלכלתם מיולי 1942 ועד יולי 1944.
 | |
| חנה רייס, 2003 | |
| לידה |
19 בספטמבר 1911  |
|---|---|
| פטירה |
2004 (בגיל 92 בערך) |
| מדינה |
פולין |
| מידע חסידת אומות העולם | |
| פרסים והוקרה |
חסידת אומות העולם (9 ביולי 1987) |
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | חנה רייס |
  | |
קורות חייה עריכה
חנה נולדה בשנת 1911 בעיר לבוב שבפולין, בתם של יעקב (ין) ומרים רודוביץ.
מעשה ההצלה עריכה
לפני מלחמת העולם השנייה הכירה חנה את בן זוגה - משה רייס שהיה יהודי. לאחר הפלישה הגרמנית לברית המועצות וכיבושה של העיר לבוב, החל משה לעבוד בשדה התעופה הצבאי שליד לבוב יחד עם בני הזוג של שתי חברותיה של חנה - מריה דיקר והלנה ביאלק.
ביולי 1942, כאשר החלו לשלוח את עובדי שדה התעופה הצבאי למחנה הריכוז ינובסקה, הצליח בן זוגה של הלנה ביאלק – איגנצי רדוונסקי – ליצור קשר עם הלנה ולספר לה שהם עומדים להישלח. ביום המחרת הצליח רדוונסקי לחמוק לצד הארי של העיר יחד עם משה רייס, אברהם דיקר – בן זוגה של מריה – ועוד ארבעה חברים: אלי גלאץ', לייב דרוקייר, שלמה קין ופייגה דרוקר.
חנה, מריה והלנה שיכנו את שבעת הפליטים היהודים בדירתה של חנה, שם הם דאגו לכל צורכיהם, נשאו בהוצאות כלכלתם ודאגו לשלומם. חנה עברה לדירתה של מריה שהייתה ממוקמת ברובע שהוסב להיות גטו למברג, כך שחנה הייתה רשומה כדיירת של הגטו. חנה וחברותיה דאגו ליהודים עד לשחרור העיר לבוב על ידי הצבא האדום בפברואר 1944.
לאחר המלחמה עריכה
עם סיומה של המלחמה, נישאה חנה למשה ובשנת 1950 עלו לישראל ועברו להתגורר בבת ים.
ב-1977 נפטר משה בעלה של חנה.
בשנת 1987 העניק יד ושם לחנה רייס, יחד עם חברתה מריה דיקר, את התואר חסידת אומות העולם.
רייס נפטרה בשנת 2005 ונקברה בחלקת חסידי אומות העולם בבית העלמין קריית שאול.
חנה לא הותירה אחריה ילדים או משפחה.