חשיבה חברתית

חשיבה חברתית או לחשוב באופן חברתי מתייחסת למתודולוגיה שיצרה מישל גרסיה ווינר; חשיבה חברתית מתוארת כתהליך מוחי הנחווה בזמן בניסיון להבין את המחשבות, הרגשות והכוונות של האחרים סביבנו בהקשר לקיומנו, לתקשורת שלנו עם אחרים ולהבנה של סיטואציות רחוקות יותר מאיתנו כמו הבנת סיטואציות מורכבות חברתית במדיה, בספרות וכדומה. היכולת לחשיבה חברתית היא חלק מלמידה חברתית שמתחילה בלידה ומתפתחת לאורך החיים. חשיבה חברתית בהקשר זה, מכונה גם קוגניציה חברתית.

החשיבה החברתית היא מתודולוגיה מתפתחת, מבוססת שפה ומבוססת חשיבה (מטקוגניטיבית) המאפשרת מסגרת חזותית, אוצר מילים ייחודי, אסטרטגיות ודרכי פעולה על ידי טיפוח מיומנות חברתית למתודולוגיה יש מרכיבי הערכה וטיפול לחלק של ההתערבות ולחלק החברתי. המתודולוגיה כוללת מרכיבים של התערבויות ידועות אחרות ומבוססות ראיות כגון סיפורים חברתיים, תוכנית לימודים נסתרת, סולם 5 נקודות, ועוד וכו'. לחשיבה חברתית מכנה משותף חלקי גם עם ויסות עצמי, תפקוד ניהולי, בעיות קוהרנטיות מרכזיות וקבלת פרספקטיבה

הִיסטוֹרִיָה

מתודולוגיית החשיבה החברתית פותחה במקור על ידי מישל גרסיה ווינר כמסגרת התערבות והערכה המיועדת לסייע בהתמודדות עם אתגרים מורכבים של למידה רגשית וחברתית עבור אנשים עם אתגרי למידה חברתית. בתחילת הדרך של מתודולוגיה זו, לפני מעל לעשרים שנה, פורסמו יחסית מעט טיפולים מבוססי מחקר אשר נתנו המלצות אופרטיביות ל"התערבויות" המלמדות כיצד ללמד אנשים על תהליך הלמידה החברתי שלהם. מחסור יחסי זה במחקר טיפולי, שגם כיום הוא מצומצם, ממשיך להוות מגבלה. המניע הבסיסי ליצירת מתודולוגיית החשיבה החברתית היה, ועודנו, של ולמען אנשים עם בעיות למידה חברתיות, שצריכים נגישות להתערבויות ואסטרטגיות המבוססות הן על יכולות הלמידה האישיות של הפרט והן על הדרישות של הקהילה שבתוכה הם חיים. בעוד שהכלים והאסטרטגיות במסגרת המתודולוגיה פותחו תוך כדי עבודה עם תלמידי תיכון נורמטיביים, הגישה המעשית של מישל גרסיה ווינר להוראת מיומנויות חברתיות אומצה במהירות על ידי הורים ומורים העובדים עם אלו בקהילת ADHD ובקהילת הספקטרום האוטיסטי

מתודולוגיית החשיבה החברתית מלמדת את המטופלים להתבונן ולקחת בחשבון את נקודות המבט, הרגשות והכוונות של אחרים. במתודולוגיה זו, חשיבה חברתית ומיומנויות חברתיות הן דינמיות ותלויות. לכן, ההחלטה להשתמש במיומנויות חברתיות המותאמות לסיטואציה מסוימת (למשל חיוך לעומת "להיראות מגניב", עמידה כלאחר יד לעומת פורמלית, קללות/דיבור לא רשמי לעומת דיבור בנימוס) אינה מבוססת על שינון כללים חברתיים ספציפיים (כפי שנלמד לעיתים קרובות בקבוצות לימוד של מיומנויות חברתיות), אלא על תהליך נפשי של קבלת החלטות חברתיות.

חשיבה חברתית (Social Thinking®)והבסיס הראייתי (Evidence Based)

המתודולוגיה של חשיבה חברתית מאמצת מה שנאמר בספרות על עבודה ישירה עם אנשים מאותגרים בתחום של למידה חברתית (לדוגמה, ASD, הפרעה חברתית תקשורתית / אוטיזם, ADHD, לקויות למידה, וכדומה) ומקדמת את השימוש בעזרים חזותיים, מודלינג, הוראה נטורלית, הוראה בסביבה הטבעית וניהול עצמי. כמו כן, המתודולוגיה מעוגנת במחקרים מתחומים שונים החוקרים איך מתפתחת למידה חברתית לצורך תפקוד בחברה: אנתרופולוגיה, תורת עיבוד מידע (Information Processing Theory) בלשנות תרבותית, פסיכולוגיה חברתית, התפתחות הילד, ואחרים. רבים מהמרכיבים של חשיבה חברתית (Social Thinking®)מתאימים היטב למסגרות העבודה היישומיות מבוססות המחקר רב השכבתיות של התערבות ותמיכה התנהגותית חיובית (PBIS- Positive Behavioral Intervention and Support). בעוד ש- PBIS איננה גישה, היא מסגרת עבודה המעודדת בתי ספר לשקול לאמץ מגוון פרקטיקות בהן מודגש הקשר, המועיל לשני הצדדים, בין הצלחה אקדמית וחברתית של תלמידים (Chard, Harn, Sugai, & Horner, 2008; Sugai, Horner, & Gresham, 2002).

באותו הלך רוח, חמשת מרכיבי היסוד של למידה חברתית רגשית של CASEL (Collaborative for Academic Social, and Emotional Learning), משתקפים לאורך ובתוך המתודולוגיה של חשיבה חברתית (http://www.casel.org/social-­‐and-­‐emotional-­‐learning/core-­‐competencies)

על-פי התפיסה של חשיבה חברתית (Social Thinking®), מי שחושב חברתית באופן יעיל, יכול לקחת בחשבון את נקודת המבט, הרגשות, המחשבות, אמונות, ידע קודם, וכוונות של עצמו ושל אחרים (מה שלעיתים קרובות נקרא לקיחת-פרספקטיבה). חשיבה חברתית מדגימה את הקשר בין יכולת הלמידה החברתית של הפרט לבין היכולת שלו או שלה לעבד ולהגיב לכל הקשר לימודי/אקדמי, מקצועי ו/או אחר המתבסס על שימוש במח החברתי (לדוגמה, בתוכנית הלימודים הבית ספרית - הבנת הנקרא בספרות, הבעה בכתב וכדומה, בתחום התעסוקתי – עבודה בצוות, ביצוע משימות וכדומה).

וינר ועמיתים טוענים כי אנשים החולקים את אותה תווית אבחונית (לדוגמה, הרצף האוטיסטי) מציגים למרות זאת, יכולות שונות בתכלית של למידה חברתית או, בשפת המתודולוגיה, פרופילים שונים של תודעה חברתית – Social Mind (Social Thinking®-Social Communication Profile ST-SCP) ולכן, יתרמו מדרכי טיפול ייחודיות שמותאמות להם.

ללמד כשירויות חברתיות: יותר ממיומנויות חברתיות

מתודולוגיית החשיבה החברתית אינה ישות נפרדת אלא תפיסת עולם. זו איננה מערכת של התנהגויות שאפשר ללמד. זה איננו "ספר מתכונים" של צעד אחר צעד ולא תוכנית או גישה בודדת. חשיבה חברתית היא שפה ומתודולוגיה מבוססת קוגניציה המתמקדת באופי הדינמי והסינרגיסטי של פרשנות חברתית ומיומנויות תקשורת חברתית, שבשניהם נדרש פתרון בעיות חברתיות המתודולוגיה היא התפתחותית, משתמשת בהיבטים של עקרונות התנהגותיים והתנהגותיים קוגניטיביים כמו גם במידע מהקהילה כדרך לתרגם מושגים מבוססי ראיות למסגרות מושגיות, מסגרות מבוססות על אסטרטגיות, תוכניות לימודים, פעילויות וכלים מוטיבציוניים.

המתודולוגיה מתייחסת לעובדה שהמטפלים הראשונים (אנשי מקצוע והורים) צריכים לבנות עבור אנשים עם אתגרים חברתיים ידע על התהליך של הלמידה החברתית (כיצד העולם החברתי מתנהל) לפני שמלמדים אותם כיצד להתנהל בחברה (מיומנויות חברתיות). ההבנה איך אנשים חולקים מרחב ביחד ומתנהלים בתוך הֶקְשֶר, תרבות ורעיונות ודעות משתנים, מוטיבציות וכוונות, נעדרת מרוב גישות המבוססות על מיומנויות בלבד.

המתודולוגיה מתייחסת לרעיון שהמפתח להבנה של הצרכים הלימודיים החברתיים הייחודיים מחייב שמטפלים יעזרו לאדם להיות בעל תובנה למשתנים שתורמים ל"עצמי החברתי" שלו עצמו, בנוסף לצפיות שלו מאנשים אחרים.

מבט ייחודי זה על טיפול חברתי, בשיתוף עם שכבות רבות של המתודולוגיה משמעותו שהמרכיבים של חשיבה חברתית לא מתואמים במדויק עם אף התערבות מסורתית במיומנויות חברתיות. כמו כן, חשיבה חברתית איננה מחוברת לאבחנה ספציפית (כגון, ASD), אלא מכוונת לצרכים ספציפיים למי שמאותגר בלמידה חברתית ( ADHD, בריאות הנפש, twice exceptional, מחוננים, ללא אבחון כשלהו וכדומה), בלא קשר לאבחנה.

דוגמאות של איך אדם עם בעיות תקשורת יחווה את סביבתו

• לאנשים עם אוטיזם יהיה קשה להבין לפעמים כוונות של אנשים אחרים, לדוגמה;

אם שני חברים נפגשו לעשות שיעורי בית במחשב (והם יושבים אחד מול השני) ולאחד מהם יש אוטיזם והוא שמוע מוזיקה בטון נמוך יחסית, אך עדיין ניתן לשמוע מספיק בשביל שיפריע לחברו, והוא שואל אותו "נהנה מהמוזיקה?".

כנאה שבהתחלה האדם עם האוטיזם לא יבין את כוונתו ויענה לו רק בחיוב, בלי לשים אוזניות במקביל, אלא אם חברו יבקש זאת במפורש.

• לאנשים יהיה קשה להבין מה הסביבה מצפה מהם;

אם אדם עם אוטיזם יהיה במרחב ציבורי ויחכה (בתחנה/ בקולנוע / בתור לפלפל) לאירוע כלשהו שיקרה והוא שומע שני אנשים מדברים והשיחה היא אישית, ואותו אדם מתעניין בשיחה, אין זה מצופה ממנו להשתתף בה, אך יש סיכוי שהוא כן ינסה להשתתף מתוך כוונה טובה להיות חלק ולהתעניין, אך שוב, בסיטוציה הזו אין זה מצופה.

• לאדם עם אוטיזם יהיה קשה להשתלב בשיחות

בשיביל להשתלב בשיחה, אדם עם אוטיזם צריך לאסוף הרבה נתונים על הסיטואציה ואז לחבר אותם, הנתונים הם:

1. הסיטואציה - איפה אנחנו נמצאים? מי האנשים? מה קורה?
2. לקרוא את שפת הגוף - אם, לדוגמה, שני אנשים עומדים ומדברים, והכתפיים שלהם ממעוף הציפור יוצרות ריבוע/ מלבן (אילו כל זוג כתפיים הן קודקודים), סימן שאין הם מעוניינים שהוא / היא תצתרף לשיחה. אך אם הכתפיים שלהם יוצרים (ממעוף הציפור) צורת תרפז, סימן שאותו אדם מוזמנ/ת להצתרף לשיחה.
3. עיניים - בשיחה, אנשים משמשים בחוש זה בשביל, להביע רגשות, מחשבות להבין סיטאציות ועוד
4. (אנא הוסיפו עוד)

כל אספת הנתונים יכולה להיות מעייפת מנטלית עבור אדם עם אוטיזם.