טונליזם

סגנון אומנותי שהופיע בשנות ה -80 של המאה ה -19 כאשר אמנים אמריקאים החלו לצייר צורות נוף בטון כולל של אווירה צבעונית או ערפלית

הטונליזםאנגלית: Tonalism) היה סגנון אומנותי שהופיע שנות ה-80 של המאה ה-19, כאשר אמנים אמריקאים החלו לצייר צורות נוף בטון כולל של אווירה צבעונית או ערפלית. הסגנון התפתח בין 1880 ל -1915, והתאפיין בגוונים כהים ונייטרליים כמו אפור, חום או כחול ששלטו לעיתים קרובות ביצירות של אמנים הקשורים לסגנון. כציירי נוף, רובם השתייכו לזרם המרכזי באותה העת - אסכולת נהר ההדסון.[1]

ג'ורג' איננס, נוף קיץ, 1894
ליאון דבו, חוף הים, 1900

תיאורעריכה

בסוף שנות ה-90 של המאה ה-19 מבקרי האמנות האמריקאים החלו להשתמש במונח "טונאלי" כדי לתאר יצירות אלה.

הציירים המשויכים המובילים היו ג'ורג' איננס וג'יימס מקניל ויסלר, אלכסנדר הלוויג וויאנט, ראלף אלברט בלקלוק, אנג'ל דה קורה, הנרי וורד ריינג'ר, ברוס קריין, אליוט דיינג'רפילד, גרנוויל רדמונד, תומאס דיווינג', ויליאם קית, ג'וזף דה קאמפ, אלן בטלר טלקוט

טונליזם משמש לעיתים לתיאור נופים אמריקניים שמקורם בסגנון הברביזון הצרפתי,[2] שהדגיש את מצב הרוח והצל.

בסופו של דבר, הטונליזם נעלם על ידי הזרמים המרכזיים שהגיעו מאירופה בעיקר האימפרסיוניזם והמודרניזם האירופי.

הטונליזם האוסטרלי התגלה כתנועה אמנותית במלבורן בשנות העשרה של המאה העשרים.

הערות שולייםעריכה