לאון דאבו
לאון דאבו (באנגלית: Leon Dabo; 1864 – 1960) היה אמן נוף אמריקאי, הידוע בעיקר בזכות ציורי ניו יורק שלו, ובמיוחד עמק ההדסון.[1] בשיאו הוא נחשב לאמן דגול, וזכה לשבחים רבים. אחיו, סקוט דאבו, היה גם צייר.
.jpg) | |
| לידה |
9 ביולי 1864 סאברן, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
7 בנובמבר 1960 (בגיל 96) מנהטן, ארצות הברית |
| מקום קבורה |
Long Island National Cemetery |
| מקום לימודים |
|
| תחום יצירה |
ציור |
| הושפע על ידי |
ג'יימס אבוט מקניל ויסלר |
| פרסים והוקרה |
לגיון הכבוד |
  | |
ביוגרפיה עריכה
ראשית חייו עריכה
לאון דאבו, הבכור משלושה אחים (היו לו גם חמש אחיות), אולי נולד בפריז, 9 ביולי 1864. מסמכים שנמצאו מציינים שהוא נולד בסברן. אביו אינס סקוט דאבו היה פרופסור לאסתטיקה ומלומד קלאסי, שהעביר את המשפחה לדטרויט, מישיגן בשנת 1870 כדי לברוח ממלחמת צרפת-פרוסיה. הוא השלים את השכלתו הרשמית של ליאון בלטינית, צרפתית וציור. לאחר מות אביו בשנת 1883, משפחת דאבו עברה לעיר ניו יורק, ואז מצא עבודה כמעצב אדריכלי, ופעל לפרנסת המשפחה כך שאחיו הצעיר סקוט, שנחשב למוכשר, יוכל להתמקד באמנותו.[2] לאחר מכן הוא הפך לתלמיד של ג'ון לה פרג', ושניהם נשארו חברים קרובים עד מותו של לה-פרג'.
כשדאבו החליט להמשיך בלימודים בפריז, כתב לה-פרג' מכתבי המלצה, מה שאפשר לדאבו לפגוש את פייר פובי דה שאבאן, שהפך לחונך שלו, ולקבל את הכניסה לבית הספר לאמנות École nationale supérieure des des Arts. הוא למד גם באקדמיה des Beaux-Arts. אף על פי שהאימפרסיוניזם כבר בלט בשלב הזה, דאבו לא מצא את הסגנוו הזה לטעמו.
דאבו למד גם באקדמיה לאמנויות יפות במינכן, אך הצורה המתהווה של האקספרסיוניזם הגרמני לא דיברה אליו והוא עבר לאיטליה, שם שהה שלוש שנים. אחריה חזר לשנה לננסי, בצרפת, לבסוף בילה זמן כלשהו בלונדון בסביבות 1886. בלונדון הכיר את ג'יימס אבוט מקניל ויסלר, שהייתה לו השפעה עמוקה על סגנונו של דאבו.[3]
בזמן שהיה בלונדון פגש דאבו את מרי ג'יין פורד, הם התחתנו בשנת 1889 ולזוג נולדו שני ילדים: מדלן הלן (נולדה בשנת 1891) ולאון פורד ג'ורג' (נ. 1892),[4] ליאון וג'ני נפרדו בשנות העשרים. לאחר מותה של ג'ני בשנת 1945, דאבו התחתן רשמית עם הידועה בציבור שלו שחי איתה מאז שנות השלושים, סטפני אונטל.
הצלחה אומנותית עריכה
הוא שב לניו יורק בשנת 1890 והחל את הקריירה שלו בציורי קיר, אך בראשית המאה העשרים פנה לצייר נופים במקום זה. במשך שנים נדחו ציוריו של דאבו מתערוכות על ידי השופטים הגדולים בארצות הברית, עד שהצייר הצרפתי המכובד אדמונד אמאן-ז'אן הכיר בכישרונותיו והחל להציג את עבודתו של דאבו בצרפת, ואז הוא זכה להצלחה גדולה.[1] עבודותיו הוצגו במוזיאונים ברחבי העולם, כולל מוזיאון דו לוקסמבורג, הגלריה הלאומית של קנדה, הגלריה הלאומית לאמנות בוושינגטון, המוזיאון המטרופוליטן במנהטן והמוזיאון לאמנויות יפות בבוסטון. המבקרים נתנו שבחים גדולים לציוריו.[5]
ככל שההצלחתו של דאבו גדלה, היא נתקלה בקנאה מצד אחיו סקוט. לכל הדעות, ליאון תמך ללא הרף בעבודתו של אחיו ושניהם הציגו לעיתים קרובות יחד. הוא אפילו החזיק בייפוי כוח לשמש כנציג של סקוט מול קונים פוטנציאליים באירופה. כאשר סקוט נסע ללמוד בפריז בשנת 1902, ליאון כתב מכתבי המלצה עבורו. עם זאת, ביקורות בעיתונות היו בדרך כלל חיוביות יותר עבור ליאון, הקונים התעניינו יותר בעבודותיו של ליאון, והיא נמכרה יותר.
דאבו יישר קו עם האוונגרד האמנותי, והשתתף ב"תערוכה לאמנות עכשווית" בשנת 1908. מאוחר יותר באותה שנה הוא הציג עם איגוד האמנים, קבוצת אמנים שהתארגנה בלונדון וערכה תערוכות. בשנת 1909 אצר והשתתף בתערוכת אמנות בקולג׳ ראנד למדעי החברה ובשנת 1910 השתתף ב"תערוכה של אמנים עצמאיים "שנערכה על ידי חברי אסכולת אש קאן. הוא היה בין המייסדים של איגוד הציירים והפסלים האמריקניים,[6] ובין המארגנים של תערוכת הארמורי לאמנות מודרנית בשנת 1913.
מלחמת העולם הראשונה עריכה
.jpg)
במהלך מלחמת העולם הראשונה נסע דאבו לצרפת והציע את שירותיו לראש הממשלה ז'ורז' קלמנסו. בסופו של דבר שימש קצין בצבאות הצרפתי והבריטי וחשף מספר מרגלים גרמניים, תוך שהוא משתמש באוזנו לזיהוי ניב ומבטא. הוא אפילו מילא תפקיד של מרגל פעם אחת, ועבר מאחורי הקווים של הגרמניים כדי להשיג מידע. עבור ארצות הברית הוא היה חלק מוועדה שחקרה מעשי זוועה לכאורה שהתרחשו בצרפת במהלך המלחמה, ודיווחה שהם אכן היו נכונים.[7] הוא הועלה לתפקיד סרן בצבא ארצות הברית ושירת כמתורגמן עבור המשלחת האמריקאית.[8]
חייום המאוחרים עריכה
לאחר המלחמה, תפוקתו האמנותית פחתה. הוא החל להרגיש שגברים אמריקאים הפכו חומריים מדי, אך הנשים, כך הרגיש, היו בעלות אופי רוחני יותר ויכולות להציל את האמנות מאדישות. כתוצאה מכך, הוא הפך למרצה פופולרי, לעיתים קרובות דיבר לפני חמישה עשר מועדוני נשים בחודש בנושא אמנות בכל רחבי הארץ.
בשנות העשרים הוא לימד וצייר במושבות אמנים שונות בהרי ליצ׳פילד בקונטיקט. משנת 1933 החל להציג ציורי פרחים ופסטלים ועזב את ציורי הנופים עמם נקשר. עבודותיו החדשות התקבלו יפה, והניו יורק טיימס שיבח אותן.[8]
בשנת 1937 חזר לצרפת והקים שם סטודיו, בו צייר נופים צרפתיים. עם התקרבות המלחמה, דאבו עזר לאמנים כמו ולטר סיקרט ופרנאן לאז׳ה להעביר את יצירותיהם אל מחוץ לצרפת כדי להימנע מהחרמתם. הוא נמלט מהכיבוש הגרמני של צרפת בסוף 1940 דרך פורטוגל. לאחר המלחמה הוא חזר לצרפת בשנת 1948 וצייר נופים נוספים, בעיקר הבולט במונט סנט-ויקטואר. ציורים אלה התקבלו מאוד והוא הוזמן להציג אותם בתערוכה ״מחווה לסזאן" בשנת 1951.
,_1886%E2%80%9392_(CH_18439679-2).jpg)
באותה שנה הוא שב לארצות הברית בפעם האחרונה.[5]
דאבו נפטר במנהטן ב-7 בנובמבר, שנת 1960 בגיל 96.
הוא קבור בבית הקברות הלאומי בלונג איילנד.
בהווה עבודותיו עדיין זוכות לתשומת לב ולשבחים.
קישורים חיצוניים עריכה
- לאון דאבו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 The World To-day: A Monthly Record of Human Progress, World Review Company, 1907. (באנגלית)
- ^ Dabo, Leon, Oxford University Press, 2011-10-31, Benezit Dictionary of Artists
- ^ Elizabeth Robins Pennell, Joseph Pennell, The Life of James McNeill Whistler, J.B. Lippincott, 1911. (באנגלית)
- ^ Lewis Randolph Hamersly, John W. Leonard, William Frederick Mohr, Herman Warren Knox, Who's who in New York City and State, L.R. Hamersly Company, 1907. (באנגלית)
- ^ 1 2 Leon Dabo - Stillwell House Fine Art and Antiques, stillwellhouseantiques.com
- ^ "ARTISTS IN REVOLT, FORM NEW SOCIETY; Dissatisfied with Present Methods of Academy of Design and Its Plans for Future". The New York Times (באנגלית אמריקאית). 1912-01-03. ISSN 0362-4331. נבדק ב-2020-05-20.
- ^ Current History, New York Times Company, 1918. (באנגלית)
- ^ 1 2 The Cooley Gallery - American Impressionism, Hudson River School, www.cooleygallery.com