טחן נקוד
טַחָן נָקֹד[2] (שם מדעי: Aetobatus narinari) הוא מין דג סחוס השייך לסוג טחן שבמשפחת משפחת הטחניים, אשר מצוי סביב חופים טרופיים ושוניות אלמוגים בכל רחבי העולם. הטחן מצוי עד לעומק של 80 מטר. הוא קרובם לסוג של המינים טחן עינוני ושל טחן לטיכפס (אנ') וקל להתבלבל ביניהם, מאחר שהם חופפים בתפוצה בכמה אזורים.
טחן נקוד | |
---|---|
מצב שימור | |
סכנת הכחדה (EN)[1] | |
מיון מדעי | |
ממלכה: | בעלי חיים |
מערכה: | מיתרניים |
מחלקה: | דגי סחוס |
על־סדרה: | בטאים |
סדרה: | טחנאים |
משפחה: | טחניים |
סוג: | טחן |
מין: | טחן נקוד |
שם מדעי | |
Aetobatus narinari Euphrasén, 1790 | |
תחום תפוצה | |
מאפיינים
עריכההטחן הנקוד מסתובב בדרך כלל לבדו, אך לעיתים הוא מסתובב בקבוצות של כמה פרטים. הטחנים מאופיינים בגב חום-שחור עם נקודות לבנות, ומאחורי הסנפירים האחוריים שלהם, בבסיס הזנב, יש להם מספר דוקרנים ארסיים. הם ידועים בכך שהם לעיתים קרובות קופצים מעל המים, וידועים מספר מקרים בהם הם קפצו לתוך סירות. הם מגיעים לאורך של 5 מטר, רוחב של 3 מטר, ומשקל של 230 קילוגרם. בדומה לשאר הבטאים הם משריצים מגופם צאצאים חיים.
המזון של הטחן כולל ניזונים בעיקר חסרי חוליות שטוחים כמו חלזונות, צדפות וסרטנים וכן דגים קטנים. עם זאת הוא איטי מכדי לרדוף אחרי טרף והוא מחפש מזון הקבור בחול המימי, תוך שהוא נושף עליו בעזרת פיו הרחב. הוא עצמו נטרף בעודו משייט סביב החופים בידי כריש טיגרי, כריש לימוני, כריש שורי, כריש לבן-שוליים ופטישן פגום-חרטום. הכרישים מתמקדים בטחנים בעיקר בעונת הרבייה, אז הנקבות והצעירים פגיעים מאוד. בנוסף הוא נפגע מידי טפילים שונים, בדמות נמטודות ותולעים שטוחות.
הסכנה העיקרית לטחן כיום היא דיג אנושי הפעיל בעיקר סביב דרום-מזרח אסיה ואפריקה וכן תפיסה למסחר או בשביל הצבה באקווריומים ציבוריים וכן הסתבכות ברשתות דיג, אשר במספר מדינות צומצמו בהתאם. כיום הוא מין מוגן במצב "קרוב לסיכון".
גלריה
עריכהקישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ טחן נקוד באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ מילון בעלי חיים: דגי סחוס (תש"ס), 2000, באתר האקדמיה ללשון העברית