טיוטה:אנה אלך מרוחך
אֶבְרַח מִמְּךָ אֵלֶיךָ
|
|---|
|
אָנָה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ/ אָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרַח/ אֶבְרַח מִמְּךָ אֵלֶיךָ/ וּבְצֵל יָדְךָ אָגִיל אֶפְרַח; יָーהּ כְּבוֹדְךָ. עוֹלָם מָלֵא/ אַתָּה הָאֵ-ל עוֹשֵׂה פֶלֶא/ אִם לַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה/ שָׁם אֶמְצָא אוֹרְךָ יִזְרַח; שַׁחַק לֹא יְכַלְכְּלֶךָ/ וְאֶרֶץ לֹא תְכִילֶךָ/ מִי יְמַלֵּל רָב גָּדְלֶךָ/ לוּ פִיו כַּיָּם בְּקוֹל יִצְרַח; רְקִיעֵי רוּם הֵם כִּסְאֲךָ/ וְאֶרֶץ הֲדוֹם רַגְלֶךָ/ גָּדוֹל שִׁמְךָ וְאֵין לְךָ/ צָפוֹן וְיָם מַעֲרַב מִזְרָח; אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אוֹרְךָ/ אַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנְּךָ/ אַחֲרִית יָם גַּם שָׁם יָדְךָ/ תִּקָּחֵנִי בְּלִי טוֹרַח; לָכֵן אֵין לִי מָנוֹס בִּלְתָּךְ/ וּבְחֶמְלָתָךְ אָבוֹא בֵּיתָךְ/ וְאֶקַּח מָגֵן תֹּרָתָךְ/ תַּנְחֵנִּי[1] בְּהַדֵרֶךְ[2][3] וָאוֹרַח[4]; |
אָנָה אֵלֵךְ (מוכר גם בשם אֶבְרַח מִמְּךָ אֵלֶיךָ) הוא פיוט שחובר על ידי המשורר רבי ישראל נג'ארה בן עירם ובן דורם של האר"י מצפת ומרן הרב יוסף קארו והרב שלמה אלקבץ.
יסוד הפיוט
עריכההפיוט נבנה על המזמור בתהלים (תהלים קלט, ז-ח) בו נאמר, אָ֭נָ֥ה אֵלֵ֣ךְ מֵרוּחֶ֑ךָ וְ֝אָ֗נָה מִפָּנֶ֥יךָ אֶבְרָֽח, אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ ועליו כותב רבי אברהם בן עזרא בהפלגה; זה המזמור נכבד מאוד בדרכי השם ואין באלה החמשה ספרים מזמור כמוהו.
פרסום הפיוט ואמירתו
עריכהפיוט זה התפשט במסורת יהודי בבל, הפייטן משתמש בדימויים מן המזמור, ומתאר את דרך האדם בעולם הזה הדומה ליונה הנביא. האדם בורח מן הא-ל ולבסוף מגיע למפגש ממנו בדרך אחרת, כי תמיד ה' עמו.
יש בפיוט הדמיון לפיוטו של המשורר רבי שלמה אבן גבירול שכתב בפיוטו ליום הכיפורים "כתר מלכות": וְאִם תְּבַקֵּשׁ לַעֲוֹנִי, אֶברַח מִמֶּךָּ אֵלֶיךָ/ וְאֶתְכַּסֶּה מֵחֲמָתְךָ בְּצִלֶּךָ.
באקרוסטיכון חתם הפייטן את שמו ישראל.
לקריאה נוספת
עריכהקישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ תַּנְחֵנִּי הנוסח המדויק ויש נוסחאות תּוֹרֵנִי
- ^ ויש נוסחאות דֶּרֶךְ
- ^ על פי ספר תהלים (תהלים קלט כד);וּרְאֵ֗ה אִם־דֶּֽרֶךְ־עֹ֥צֶב בִּ֑י וּ֝נְחֵ֗נִי בְּדֶ֣רֶךְ עוֹלָֽם
- ^ כאן רמז מחבר הפיוט המשורר רבי ישראל נאג'ארה לשם משפחתו בסוף בתי הפיוט באותיות השניות שיוצאות נאג'ארה כי את שמו ישראל רמז בראשי הבתים באקרוסטיכון
