פתיחת התפריט הראשי

יונה בן אמיתי

דמות מקראית
(הופנה מהדף יונה הנביא)
יונה. ציור מעשה ידי מיכלאנג'לו, הקפלה הסיסטינית.
לויתן (1983). ציור של מיכאל סגן-כהן, אוסף מוזיאון ישראל, ירושלים

יוֹנָה בֶן-אֲמִתַּי, דמות מקראית, נביא, גיבור ספר יונה, הצטווה על ידי ה' ללכת ולקרוא על נינוה "כִּי-עָלְתָה רָעָתָם לְפָנָי"[1].

תוכן עניינים

משפחתו ומקום מוצאועריכה

בשבעת פרקי רבי אליעזר נכתב כי יונה בן אמיתי היה בנה של האישה הצרפתית. בירושלמי מופיע גם דיון על מוצאו, האם היה משבט זבולון או משבט אשר:

"מעשה, ר' לוי ויהודה בר נחמן היו נוטלים בשכרם שני סלעים על שהיו אוספים את הקהל לבית הכנסת ודורשים שם לפניהם עד שיבוא לשם ר' יוחנן, כדי שעד שיגיע לא ימתינו האנשים בחינם או ילכו לבתיהם; קם ר' לוי ודרש: יונה בן אמיתי - מאשר היה, דכתיב: 'אשר לא הוריש את יושבי עכו ואת יושבי צידון', וכתיב: 'קום לך צרפתה אשר לצידון'. קם ר' יוחנן ודרש: יונה בן אמיתי מזבולון היה, דכתיב: 'ויעל הגורל השלישי לבני זבולן למשפחותם... ומשם עבר קדמה מזרחה גתה חפר עתה קצין', וכתיב: 'יונה בן אמתי הנביא אשר מגת החפר'. בשבת הבאה ביקש ר' לוי מיהודה בן נחמן שיניח לו לדרוש שנית קודם ר' יוחנן, ונתן לו את שני הסלעים כשכר, ודרש לפני הקהל: יפה לימדָנו ר' יוחנן, אמו מאשר ואביו מזבולון."[2]

זיהויועריכה

נביא בשם זהה מופיע בספר מלכים[3] כנביא בימי המלך ירבעם בן יואש (המכונה ירבעם השני), ואשר מוצאו בגת חפר. לפי הכתוב בסדר עולם רבה[4], נביא זה המוזכר בספר מלכים, משח את יהוא למלך[5]. מחלוקת קיימת לגבי זמנו של ספר יונה, האם הוא שייך לאותו הנביא שהופיע במלכים או שהספר נכתב בתקופת בית שני והשתמש לעיצובו בדמותו של יונה. גם על לשון הספר קיים ויכוח האם הוא שייך ללשון של בית ראשון (קויפמן) או לעברית של בית שני (זקוביץ)[6].

אזכורים במקרא ובחז"לעריכה

בספר מלכיםעריכה

בספר מלכים נכתב, שירבעם בן יואש מלך ישראל "הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד יָם הָעֲרָבָה, כִּדְבַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי הַנָּבִיא אֲשֶׁר מִגַּת הַחֵפֶר. כִּי רָאָה ה' אֶת עֳנִי יִשְׂרָאֵל מֹרֶה מְאֹד, וְאֶפֶס עָצוּר וְאֶפֶס עָזוּב וְאֵין עֹזֵר לְיִשְׂרָאֵל." וראה להלן על אודות נבואה זו בחז"ל.

ספר יונהעריכה

ספר יונה מוקדש לתיאור דמותו ומשימתו של יונה בן אמיתי הנביא.

בריחת יונהעריכה

האל מצווה על יונה ללכת לעיר נִינְוֵה, בירת אַשּׁוּר, ולבשר לתושביה כי עשו הרע בעיני האלוהים. יונה, בצעד חריג לאנשי הנבואה, מסרב לשליחות האל ובורח דרך נמל יפו לתרשיש (ככל הנראה טרסוס שבאסיה הקטנה, וישנן דעות שמדובר על עיר בשם דומה בחצי האי האיברי).

הסיפור המקראי מתאר את בריחת יונה ללא תוספת הסברים באשר למניעיו של הנביא; אך בהמשך הספר קורא יונה, "עַל כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה, כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה." מדברים אלו משתמע כי יונה חשש מכך שבעקבות נבואתו על פורענות אנשי נינוה יתעוררו תושבי נינוה לשוב בתשובה; אך לא מוסבר במקרא מדוע חשש מכך יונה.

חז"ל מסבירים, שיונה חשש כי אם ישובו בני אשור בתשובה יתעורר בכך קטרוג על ישראל, אשר על אף כל נביאיהם שהוכיחום השכם והערב לא שבו בתשובה, ומרוב אהבתו לישראל לא הסכים ללכת להתנבא על נינוה[7]. עוד כתוב במדרש שם, "שפעם ראשונה שלחוֹ [ה'] להשיב את ערי ישראל ועמדו דבריו, שנאמר: 'והוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה כדבר יי אלקי ישראל אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמיתי הנביא אשר מגת החפר'. פעם שניה שלחוֹ לירושלים, כיון שעשו תשובה עשה הקב"ה ברוב רחמיו ונחם על הרעה ולא החריבה, והיו ישראל קורין אותו נביא שקר. פעם שלישית שלחוֹ לנינוה להחריבה, דן יונה דין בינו לבין עצמו ואמר: יודע אני שהגוים קרובי תשובה הם [שבים מחטאתם מהר, וכן שבים לסורם מהר], עכשיו עושים תשובה - והקדוש ברוך הוא שולח רוגזו על ישראל [כי יתעורר בזה קטרוג עליהם]; ולא די שישראל קורין אותי נביא שקר, אלא אף עובדי אלילים קורין אותי נביא השקר? הריני בורח לי למקום שאין כבודו שם.".

עוד סיבה לבריחת יונה הייתה חששו שכאשר ימחל ה' לאנשי נינוה, ולא תהפך עירם, יתחלל בזה שם ה' ולא יאמינו עוד בכוחו, כמו שמסביר המדרש[8]: "אמר לו הקב"ה [ליונה]: אתה חסת על כבודי וברחת מלפני לים, אף אני חסתי על כבודך והצלתיך מבטן שאול".

סיבה נוספת מצויה בפירוש האברבנאל לספר יונה, ולפיה ידע יונה שבעתיד יבוא סנחריב מלך אשור ויגלה את ישראל מארצם, ולכן לא רצה שיחוס עליהם ה'. חיזוק אפשרי להבנה זו מצוי בספר מלכים, שם נזכר יונה כנביא שליווה ותמך בהתעצמותה של ממלכת ישראל בימי ירבעם השני. התעצמות זו אכן הגיעה לקיצה לאחר שהאימפריה האשורית שבה למעורבותה באזור בימי תגלת פלאסר השלישי.

על פי חז"ל, יונה ידע כי "אין השכינה שורה ונגלית בחוצה לארץ", ולכן ברח לתרשיש[9]. ומוסיפה הגמרא כי יונה לא מצא אף אניה שתקחנו למחוז חפצו, ושילם ארבע מאות אלף דינרי זהב כדי לכסות הוצאות הפלגה שלֵמה לתרשיש[10].

בלב ים נקלע כלי השיט עליו היה יונה לסערה. רב החובל מוצא את יונה ישן בירכתי הספינה בעוד המלחים מטילים את משא הספינה כדי להצילה, ושואלו: "מַה לְּךָ נִרְדָּם, קוּם קְרָא אֶל אֱלֹהֶיךָ, אוּלַי יִתְעַשֵּׁת הָאֱלֹהִים לָנוּ וְלֹא נֹאבֵד!" המלחים מחליטים להפיל גורלות כדי לברר מי האשם בהתפרצות הסערה, והאשמה נופלת בחלקו של יונה. לשאלותיהם סיפר יונה שהוא בן לעם העברי וירא את ה' - וממנו הוא בורח. המלחים שואלים אותו מה עליהם לעשות כעת, והוא משיב שעליהם להטילו הימה; יונה מעדיף למות ולא לבצע את שליחותו[11]. המלחים מנסים בכל זאת לחתור אל החוף, ומשנכשלו טוענים חז"ל כי ניסו להשליך את יונה אל הים רק למחצה, אך לשווא: "הטילוהו עד טבורו, עמד הים מזעפו. העלו אותו אצלם, והים הולך וסוער. הטילוהו עד צווארו, ועמד הים מזעפו. ומיד העלו אותו אצלם, והים הולך וסוער עליהם; הטילוהו כולו"[12].

במים נבלע יונה על ידי דג, ושהה בקרבו שלושה ימים ולילות; תיאור זה הביא למחלוקת בין הפרשנים המסורתיים, אשר רובם טענו שהאירוע קרה בפועל, לבין פרשנים אחרים כמו רבי יוסף כספי שכתב בשם "יש אומרים" שהאירוע לא התרחש אלא במראה הנבואה. גם בין המצדדים בכך שהאירוע אירע בפועל יש הטוענים (כדוגמת האברבנאל) שהוא בלתי אפשרי בלא נס. גם בעת החדשה היו בין המצדדים באמיתות האירועים כלשונם, אשר הביאו תיאורים של מקרים דומים אשר אירעו בזמנם - כגון אחד הכותבים בעיתון "הלבנון", שהביא תיאור של אירוע בו ילד נפל מאניה, נבלע על ידי דג, והמלחים הצליחו להרוג את הדג ולהוציא ממנו את הילד בחיים. חז"ל הוסיפו כי יונה נבלע בתחילה על ידי דג, ולאחר מכן על ידי נקבת דג - "דגה"[7].

הנבואה על נינוהעריכה

בבטן הדג פונה יונה אל האל בתפילת הודיה ובתחינה לסליחה, והאל אכן מוחל ליונה עם צאתו ממעי הדג ופונה אליו בשנית כדי שילך לנינוה וינבא עליה. יונה מגיע אל נינוה ומוסר לתושבי העיר שמקץ ארבעים ימים תהפך עירם; תושבי העיר, ובראשם המלך, שבו בתשובה[13], חדלו מחטאיהם, צמו והתפללו לאל, ואכן ה' מחל להם. בשומעו על המחילה מבקש יונה מהאל להמיתו - על פי מדרשי חז"ל, כעס יונה על כך שנבואתו הוצגה ככלי ריק, כשלא התגשמה, ושעתה יאמרו עליו שהוא נביא שקר, או כי בני אשור עתידים להתאנות לישראל בעתיד.

יונה יוצא אל המדבר ובונה בו סוכה. ה' הצמיח שיח מדברי, קיקיון, המזוהה כיום עם הקיקיון המצוי, ששימש כצל ליונה, ולאחר מכן העלה תולעת שאכלה את הקיקיון. שוב ביקש יונה את מותו, מתעלף מחום השמש; אז פנה אליו ה' והסביר לו: "אַתָּה חַסְתָּ עַל-הַקִּיקָיוֹן, אֲשֶׁר לֹא-עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ, שֶׁבִּן-לַיְלָה הָיָה וּבִן-לַיְלָה אָבָד. וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל-נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה, אֲשֶׁר יֶשׁ-בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לֹא-יָדַע בֵּין-יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ, וּבְהֵמָה רַבָּה?".

המדרש מוסיף, כי אכן לאחר ארבעים היום שבו אנשי נינוה לחטוא, אף יותר מאשר לפני כן, כפי ששיער יונה[7].

בגמרא דורש רבי עקיבא[14] כי מאז לא נתגלתה עוד שכינה ליונה הנביא, אך האמורא רבינא מסביר כי כוונתו לומר שעל עסקי נינוה לא נתגלתה לו עוד שכינה, אך לנבואות אחרות - כן, כדוגמת נבואתו על ירבעם השני; לעומתו מפרש רב נחמן בר יצחק כי אין זו בהכרח נבואה של יונה עצמו, וכוונת הפסוק שם לומר כי כשם שגורל נינוה נהפך מרעה לטובה בזמן יונה, כך נהפך דין ישראל.

יונה בנצרותעריכה

 
בפרסקו שלו יום הדין האחרון, העמיד מיכלאנג 'לו את ישו מתחת יונה (IONAS).

בברית החדשה יונה מוזכר במתי 12: 38-41 ו 16: 4 ובלוקס 11: 29-32.

בבשורה על פי מתי, ישו מזכיר את יונה הנביא כאשר הסופרים והפרושים מבקשים ממנו לראות אות. הוא עונה להם שהאות היחיד שיראו הוא ״אות יונה הנביא״:

"הֵשִׁיב וְאָמַר לָהֶם: "דּוֹר רַע וּמְנָאֵף מְבַקֵּשׁ אוֹת, וְאוֹת לֹא יִנָּתֵן לוֹ מִלְּבַד אוֹת יוֹנָה הַנָּבִיא. כְּמוֹ שֶׁהָיָה יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת, כָּךְ יִהְיֶה בֶּן־הָאָדָם בְּלֵב הָאֲדָמָה שְׁלוֹשָׁה יָמִים וּשְׁלוֹשָׁה לֵילוֹת. אַנְשֵׁי נִינְוֵה יָקוּמוּ בַּמִּשְׁפָּט עִם הַדּוֹר הַזֶּה וְיַרְשִׁיעוּהוּ, כִּי חָזְרוּ בִּתְשׁוּבָה בִּקְרִיאַת יוֹנָה; וְהִנֵּה גָּדוֹל מִיּוֹנָה כָּאן." (הבשורה על פי מתי 12: 39-41)

ישו מזכיר את סיפור יונה בשני הקשרים:

האחד הוא נבואה על הדרך בה ימות ויקום לתחייה. השני הוא על עניין החזרה בתשובה.

שלושה ימים בבטן הדגעריכה

על פי המתואר בברית החדשה בהמשך, ישו מת ונקבר, וביום השלישי קם לתחיה (לוקס 24: 6-7)

יונה שהה בבטן הדג למשך שלושה ימים ושלושה לילות עד אשר אלוהים הורה לדג להקיא אותו.  ישו מזכיר את יונה בתור אות לאשר עתיד לקרות.

המושג ״שלושה ימים״ שהוא מספר טיפולוגי בתנ״ך חוזר שוב בהמשך ספר יונה: ״וְנִינְוֵה, הָיְתָה עִיר-גְּדוֹלָה לֵאלֹהִים--מַהֲלַךְ, שְׁלֹשֶׁת יָמִים״ (פרק ג׳, פסוק ג׳)

יונה אשר שהה בבטן הדג במשך שלושה ימים ושלושה לילות הוא פרה-פיגורציה לישו שמת ושהה שלושה ימים בקבר. הקאתו של הדג את יונה ליבשה מושווית לתחייתו של ישו ביום השלישי.

גם בתפילתו של יונה בעודו בבטן הדג שמזכיר את השאול: ״מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי״ (יונה פרק ב׳, פסוק ג׳) שואבת התיאולוגיה הנוצרית את הנבואה לתחייתו של ישו אחרי מותו.

קריאה לחזרה בתשובהעריכה

ההקשר השני הוא הקריאה לחזרה בתשובה.

באופן יוצא דופן בתנ״ך, על פי המסופר בספר יונה, אנשי נינוה שמעו את תוכחתו של יונה וחזרו בתשובה על מעשיהם הרעים. זאת בניגוד לבני ישראל ויהודה ששמעו את תוכחות הנביאים ולא הקשיבו.

ישו מוכיח את בני דורו ומשווה אותם לתושבי נינווה. היהודים בני זמנו של ישו אינם רואים כי לפניהם עומד מי שהוא גדול מיונה. הם אינם מזהים אותו ולכן יורשעו במשפט.

סיפור יונה, שבו גויים (אשורים) הם אלה שחזרו בתשובה מדגיש את הביקורת הנוצרית כלפי היהודים שלא הכירו את ישו ולא חזרו בתשובה.

הקריאה לגוייםעריכה

ההקבלה החשובה ביותר של ישו ליונה היא הקריאה לגויים. יונה מתייחד בכך שבין כל הנביאים, נקרא על ידי אלוהים לא לבני ישראל אלא דוקא לגויים, ויותר מכך לאויבי ישראל, האשורים. בקרבתיאולוגים נוצרים החלה להתפתח ההקבלה הזאת והשימוש ביונה כפרה-פיגורציה לישו.

  • השם יונה הוא גם שם של ציפור - מקביל לדמות רוח הקודש היורדת על ישו: "יֵשׁוּעַ נִטְבַּל וְעָלָה מִיָּד מִן הַמַּיִם. אוֹתָהּ עֵת נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וְהוּא רָאָה אֶת רוּחַ אֱלֹהִים יוֹרֶדֶת כְּיוֹנָה וּבָאָה עָלָיו. 17 וְהִנֵּה קוֹל מִן הַשָּׁמַיִם אוֹמֵר: "זֶה בְּנִי אֲהוּבִי אֲשֶׁר בּוֹ חָפַצְתִּי." (מתי 3: 16-17)
  • יונה נרדם באוניה בזמן סערה. גם ישו נרדם בסירה בכנרת בזמן הסערה: "הוּא נִכְנַס לַסִּירָה וְתַלְמִידָיו נִכְנְסוּ אַחֲרָיו. 24 וְהִנֵּה סְעָרָה גְּדוֹלָה הִתְחוֹלְלָה בַּיָּם עַד אֲשֶׁר כִּסּוּ הַגַּלִּים אֶת הַסִּירָה, אַךְ הוּא הָיָה יָשֵׁן. 25 נִגְּשׁוּ אֵלָיו וְהֵעִירוּ אוֹתוֹ בְּאָמְרָם: "אֲדוֹנֵנוּ, הַצֵּל אוֹתָנוּ, אֲנַחְנוּ טוֹבְעִים!" (מתי 8: 23-25)
  • יונה נצליח לגרום להשתקת הסערה על ידי הודאתו והשלכתו למים. ישו משתיק את הסערה בכנרת: ״אָמַר לָהֶם: "לָמָה אַתֶּם פּוֹחֲדִים, קְטַנֵּי אֱמוּנָה?!" הוּא קָם וְגָעַר בָּרוּחוֹת וּבַיָּם וְנִשְׂתָּרְרָה דְּמָמָה עֲמֻקָּה. 27 תָּמְהוּ הָאֲנָשִׁים וְאָמְרוּ: "מִי הוּא זֶה שֶׁגַּם הָרוּחוֹת וְהַיָּם נִשְׁמָעִים לוֹ?" (מתי 8: 26-27)
  • יונה קורא לגויים לחזרה בתשובה. גם ישו מתחיל את השליחות בקרב הגויים מייד לאחר השתקת הסערה. הוא מגיע על הגויים אשר בצד השני של הכנרת ומשחרר אדם משדים רבים ששכנו בתוכוץ "הֵם בָּאוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם, אֶל אֶרֶץ הַגֵּרָשִׁיִּים. 2 אַךְ יָצָא מִן הַסִּירָה וְהִנֵּה בָּא לִקְרָאתוֹ אִישׁ מִבֵּין הַקְּבָרִים וְרוּחַ טְמֵאָה בּוֹ." (מרקוס 5: 1-2) "שָׁאַל אוֹתוֹ יֵשׁוּעַ: "מַה שִּׁמְךָ?" הֵשִׁיב לוֹ: "שְׁמִי לִגְיוֹן, כִּי רַבִּים אֲנַחְנוּ." 10 הֵן הִפְצִירוּ בּוֹ מְאֹד שֶׁלֹּא יִשְׁלַח אוֹתָן אֶל מִחוּץ לָאֵזוֹר. 11 עֵדֶר גָּדוֹל שֶׁל חֲזִירִים הָיָה רוֹעֶה שָׁם סָמוּךְ לָהָר, 12 וְהֵן בִּקְשׁוּ מִיֵּשׁוּעַ: "שְׁלַח אוֹתָנוּ אֶל הַחֲזִירִים וְנִכָּנֵס לְתוֹכָם." 13 הוּא הִרְשָׁה לָהֶן. יָצְאוּ הָרוּחוֹת הַטְּמֵאוֹת וְנִכְנְסוּ בַּחֲזִירִים, וְהָעֵדֶר הִסְתָּעֵר מִמּוֹרַד הָהָר אֶל הַיָּם. כְּאַלְפַּיִם רֹאשׁ טָבְעוּ בַּיָּם." (מרקוס 5: 9-13)
  • הקריאה לכל העמים, ולא רק לישראל, מתחזקת בעיקר לאחר מותו ותחייתו של ישו: "אָמַר לָהֶם: "לְכוּ אֶל כָּל הָעוֹלָם וְהַכְרִיזוּ אֶת הַבְּשׂוֹרָה לְכָל הַבְּרִיאָה."

תיאולוגים נוצרייםעריכה

תיאולוגים נוצרים עסקו בסיפור יונה מראשית הנצרות. הירונימוס התייחס בחיוב לגישה הפטריוטית של יונה, שיותר מששונא את האשורים תושבי נינווה, דואג לגורל ישראל.לעומתו אוגוסטינוס ומרטין לותר השתמשו בסיפור יונה כדי להדגיש את תפיסותיהם האנטישמיות.

הם מתייחסים ליונה, שאינו שומע בקול אלוהים בתחילת הסיפור, ומתלונן על משפט אלוהים בסופו, כדוגמא לדמות היהודי הטיפוסי שהוא קנאי מטיבו ואינו שומע בקול אלוהים.[15]

בימי הביניים נפוץ קובץ פרשנויות לתנ״ך ולברית החדשה - ״גלוסה אורדינריה״, אשר הייתה החיבור החשוב ביותר בימי הביניים המאוחרים שמפרש את התנ״ך. הפרשנות התיאולוגית של דמותו של יונה כפרה-פיגורציה לישו ותפקידו בקריאה אל הגויים מודגשת מאוד בקובץ זה, ומשום כך הפכה דמותו של יונה לדמות אייקונית בכנסייה. [16]

יונה באסלאםעריכה

יונה (בערבית: يونس, יונס או يونان, יונאן) הוא אחד מנביאי האסלאם המופיעים בקוראן. ייתכן כי צורת שמו בערבית הגיעה ממקור אתיופי או יווני[17]. הוא מכונה גם "אדון הדג" (ذو النون ד'ו א-נון).

 
יונה והדג, איור מתוך ג'אמע א-תואריח', תחילת המאה ה-14

סורה 10 בקוראן נקראת "סורת יונה" אף על פי שהוא נזכר בה רק בפסוק אחד (98). הקוראן מספר את סיפור יונה בקצרה במספר מקומות (סורה 21, פס' 87–88; סורה 37, פס' 139–148; סורה 68, פס' 48–50): יונה היה שליח האל. הוא ניסה להתחמק משליחותו וברח אל הים. הדג בלע אותו אך לאחר שהתפלל לאל, ניצל. הוא מילא את שליחותו אל האנשים ובזכותו ניצלו חייהם.

סיפורי הנביאים מילאו את החסר בסיפור יונה. אל-כסאאי מקדיש ליונה פרק נפרד המתחיל טרם לידתו[18].

מדרש שמועריכה

מקורו של השם יונה הוא מהשורשים: י-נ-ה או א-נ-ה. בשפה האוגריתית, פירושו של השורש י-נ-ה הוא מלמול ונהי. שורש זה בתנ"ך נרדף לשורש א-ב-ל ומופעיו רבים בשירי קינה במקרא. היונה אשר על שמה קרוי הנביא יונה היא עוף אשר היה נהוג להעלותו לקורבן[19]. היונה שימשה כחיה אשר מעלים לקורבן גם בתרבויות במזרח הקדום, כמו הפולחן לעשתרות. כמו כן נתגלו צלמיות עליהן חקוקות תמונות יונים. שם משפחתו של יונה, אמיתי, מעיד על אמירת אמת בדבריו, ככתוב בספר תהילים, פרק ל"א, פסוק ו'[20].

קבר יונהעריכה

 
קבר יונה הנביא בגת חפר (כיום משהד), איור מספרו של ויקטור גרן משנות ה-80 של המאה ה-19

ישנן מספר מסורות מוסלמיות בדבר מקום קבורתו של יונה בן אמיתי. מסורת אחת מזהה את קברו במסגד בעיירה חלחול השוכנת מצפון לעיר חברון. לעומת המסורת המוסלמית, המסורת היהודית.[21] דווקא מזהה במסגד זה את קבריהם של נתן הנביא וגד החוזה.

מסורת מוסלמית אחרת, שראשיתה עוד בתקופה הביזנטית, מזהה את קברו במסגד ביישוב משהד השוכן מצפון לנצרת עילית. למסורת זאת מעט יותר משקל מהמסורות האחרות שכן גם החוקרים נוטים לזהות את מיקומה של גת חפר, עירו של יונה, בכפר זה.

עולי הרגל והמקורות היהודיים מזהים את מקום מנוחתו במשהד[22]. זאב וילנאי כותב ב"מדריך הגליל", משנת 1954, כי קברו של יונה ידוע מהמאה ה-4. בימי הביניים היו יהודים רבים מבקרים בו ומשתטחים על קברו. רבי פתחיה מרגנסבורג ביקר במקום בשנת 1180 וכותב על שומר הקבר: "וכשהיהודים באים הוא מקבל אותם בסבר פנים יפות, ואומר להם: יונה בן אמיתי יהודי היה. לכך ראוי לכם לאכול משלו - ומאכיל הפירות ליהודים"[23].

 
קבר יונה הנביא, 1933. בן ציון ישראל במסע לעיראק

הכפר נקרא "משהד", מהמילה "שאהיד" - שמובנה קדוש - על שם קברו הקדוש של יונה. בקרבתו חורבה בשם: חירבת א-זרע - מקומה של גת-חפר המקראית.

מסורת מוסלמית נוספת, ממקמת את קברו של יונה הנביא בגבעת יונה בצפון אשדוד, גבעה שנמצאת דרומית לשפך של נחל לכיש ומשקיפה על נמל אשדוד. מקור המסורת הוא בתרבות הערבית של האזור, ובראש הגבעה ישנה מצבה שאמורה לייצג את הקבר. על פי רוב הדעות אין קשר אמיתי בין המקום לקברו של יונה הנביא, והאמונה התפתחה עם הזמן במקום שהיה מקום תפילה מוסלמי.

מסורות אחרות ממקמות את קבר יונה בן אמיתי דווקא מחוץ לגבולות ארץ ישראל. מסורת טוענת שיונה נקבר בעיירה הלבנונית צרפנד הלא היא העיר צרפת מימי המקרא. חיזוק למסורת זאת הקושרת את אליהו לעיירה צרפנד ניתן למצוא דווקא בספרות המדרש היהודית, בילקוט שמעוני על ספר יונה מסופר שיונה הוא בנה של האישה מצרפת אשר לפי הכתוב בספר מלכים א'[24] אליהו הנביא חולל עבורה נס ובו צפחת השמן של אותה אישה לא כלתה בכל עת ימי הבצורת בארץ ישראל. לאחר מכן מסופר שאליהו החיה את בנה אך לא ניתן להבין מהמדרש האם יונה הוא הוא בנה של האישה הצרפתית שהחיה אליהו או שמדובר בבן אחר.

מסורת אחרת ממקמת את קברו של יונה בסמוך לעיר מוסול בצפון עיראק (לא רחוק מהעיר מוסול מצויים שרידיה של העיר נינוה אליה נשלח יונה). אחוזת הקבר ממוקמת בתל יונה ("נבי יונס"), הסמוך לשרידי החומה המערבית של העיר. המקום מקודש הן לערביי המקום והן ליהודי עיראק וליהודי כורדיסטן, כמקום קברו של יונה. ב-24 ביולי 2014 הרסו כוחות דאעש שהשתלטו על מוסול את מתחם הקבר והפכוהו לעיי חורבות[25].

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ספר יונה, פרק א', פסוק ב'.
  2. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת סוכה, פרק ה', הלכה א' (דפוס וילנא: דף כב, עמוד ב'), על פי פירוש "קרבן העדה" שם. המקור הוא: "דלמא, ר' לוי ויהודה בר נחמן הוון נסבין תרתין סילעין מיעול מצמתא קהלא קומי רבי יוחנן. עאל ר' לוי ודרש: יונה בן אמיתי מאשר היה, דכתיב: אשר לא הוריש את יושבי עכו ואת יושבי צידון, וכתיב: קום לך צרפתה אשר לצידון. עאל ר' יוחנן ודרש: יונה בן אמיתי מזבולון היה, דכתיב: ויעל הגורל השלישי לבני זבולן למשפחותם, וכתיב: ומשם עבר קדמה מזרחה גתה חפר עתה קצין, וכתיב: כדבר יי אלהי ישראל אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמיתי הנביא אשר מגת החפר. בשובתא חורייתא א"ל ר' לוי ליהודה בן נחמן: סב לך אילין תרתין סילעיא, ואיעול מצמתא קהלא קומי ר' יוחנן. עאל ואמר קומיהון: יפה לימדָנו ר' יוחנן, אמו מאשר ואביו מזבולון; וירכתו על צידון, ירך שיצא ממנה מצידון היה".
  3. ^ ספר מלכים ב', פרק י"ד.
  4. ^ פרק י"ח.
  5. ^ ספר מלכים ב', פרק ט'.
  6. ^ בוסתנאי עודד, גלות ישראל ויהודה באשור ובבבל (מאות ח'-ו' לפנה"ס), תל אביב, פרדס, 2010, עמ' 274.
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 ילקוט שמעוני אות תק"נ.
  8. ^ ילקוט שמעוני אות תקנ"א.
  9. ^ מכילתא פתיחתא פרשת בא. וראו גם ספר הכוזרי ב', ד'.
  10. ^ מסכת נדרים דף ל"ח.
  11. ^ ראו אבן עזרא, יונה א', י"ב.
  12. ^ פרקי דרבי אליעזר, פרק י'.
  13. ^ האבן עזרא בפירושו ליונה מביא דעה התולה זאת בכך שאנשי הספינה בה שהה יונה הגיעו לנינוה וסיפרו שם את סיפורו של הנביא מכלי ראשון, ולכן האמינו בני נינוה לנבואתו.
  14. ^ מסכת יבמות, דף צ"ח.
  15. ^ Sherwood, Yvonne, A Biblical Text and Its Afterlives: The Survival of Jonah in Western Culture, 2000, עמ' 20-25,ISBN ISBN 0-521-79561-3
  16. ^ Ryan McDermott, The Ordinary Gloss on Jonah, PMLA, 128, 2013-03, עמ' 424–438 doi: 10.1632/pmla.2013.128.2.424
  17. ^ Roberto Tottoli, Biblical Prophets in the Qur'an and Muslim Literature, Routledge, 2013, p. 63 fn. 61.
  18. ^ סיפורי הנביאים, מוחמד בן עבד אללה אלכסאאי, תרגמה מערבית: אביבה שוסמן, תל אביב 2013, עמ' 381–386.
  19. ^ ספר ויקרא, פרק ה', פסוק ז'.
  20. ^ יאיר זקוביץ, עולם התנ"ך: תרי עשר א', תל אביב, דוידזון עתי, 1994, עמ' 218.
  21. ^ יאיר זקוביץ, אביגדור שנאן, ספר יונה : פירוש ישראלי חדש : מסעות יונה בים הספרות היהודית לדורותיה, ירושלים, אבי-חי, 2015, עמ' 141
  22. ^ לרשימת המקורות באתר "אהלי צדיקים".
  23. ^ סבוב רבי פתחיה מרגנשבורג, מהדורת לונדון 1856 עמוד 58. לעיון באתר דעת.
  24. ^ פרק י"ז, פסוקים ח' - כ"ד.
  25. ^ דאעש פוצץ את קבר יונה הנביא בעיראק, באתר ynet, 26 ביולי 2014.