טיוטה:חאן וו דין
חאן וו-די עריכה
חאן וו-די, "הקיסר הלוחם של [שושלת] חאן" (87-156 לפנה"ס), היה קיסר סין בין השנים 87-141 לפנה"ס. הוא נודע בסגנונו התקיף והאקטיבי וכן בגישתו החדשנית. רבים מהישגיו הצבאיים, הכלכליים והתרבותיים, המשיכו להשפיע על סין גם בתקופה המודרנית, ובכך הפכוהו למשפיע מבין שליטי שושלת חאן.[1]
ילדותו עריכה
וו-די נולד בשם ליו-צ'ה, והיה בנו של הקיסר ג'ינג[2], החמישי מקיסרי חאן. הוא לא היה בכור, ולכן לא היה יורש העצר הטבעי, אך כמה מקרובי משפחתו הביאו לכך שכבר בגיל שבע הפך ליורש הבלעדי של כס השלטון.[3] בגיל שש עשרה הוכרז ליו-צ'ה כקיסר[4], ובשנת 135 לפנה"ס, לאחר מות סבתו, שנודעה כחסידה מובהקת של מדיניות שלטונית פאסיבית, החל למנות יועצים חדשים. בעצת יועצים אלו, החל הקיסר לדגול בקו אקטיביסטי[5] שישנה את הציוויליזציה הסינית באופן מהותי.
מדיניות חוץ עריכה
העימות עם הסיונג-נו, שבטי הערבה שמצפון לסין, היו מהאתגרים המורכבים עימם נאלץ להתמודד הקיסר.[6] הוא שינה את המדיניות שדגלה בפייסנות ובקשרי מסחר מתוך הכרה בשווין הכוחות של הסיונג-נו והקיסרות הסינית. ב-134 לפנה"ס, ביטל וו-די את חוזה השלום עם השבטים, וניסה לטמון מלכודת מוות למנהיגם. המזימה כשלה, ובכך נפתחה המלחמה הארוכה בתולדותיה של סין. בשנים הראשונות השיג הקיסר ניצחונות מרשימים, ובכך כבש שטחים אסטרטגיים כדוגמת השטח שממערב לנהר הצהוב, "פרוזדור גאן-סו". שטח זה ניתק את הסיונג-נו משותפים צבאיים פוטנציאליים, ואפשר לקיסרות הסינית את הגישה למעמקי אסיה התיכונה. ההצלחות הצבאיות שינו את המאזן האסטרטגי, ורבים מעמי הערבה החלו לחזק קשריהם עם סין. יחד עם זאת, ההישגים לא הכריעו את המלחמה, אלא רק דחקו את הסיונג-נו אל מדבר גובי, שם התקשו הסינים ללחום בם בשל העורקים הלוגיסטיים הארוכים ומזג האוויר הקיצוני.[7]
מלחמה זו שיקפה שינוי בתפיסת הקיסרות הסינית את עצמה. עיקרון העליונות של "בן השמיים" (קיסר סין) על כל מנהיג אחר שמושבו "מתחת לשמים" נטבע עוד בתקופות קדומות, אך בפועל היו הסינים פשרנים באשר לכך. וו-די נטש פשרנות זו כליל, ומשלב זה ואילך חיפשה סין שליטה ממשית על שכנותיה. אי לכך, רבים מהשבטים שישבו בגבולותיה החלו להתווסף למערכת מדינות החסות.[8] כתוצאה מניצחונותיו הצבאיים, ומהשינוי התפיסתי, שטחה של סין כמעט הוכפל בתקופת שלטונו של וו-די.[9] כמו כן נעשה מאמץ להכפיף ישויות פוליטיות מרוחקות ל"שיטת המנחות", אשר דרשה ממנהיגים להעלות באופן ישיר מנחה לקיסר, ובכך להכיר בעליונותו. הפעולה המחישה את העובדה שישויות אלו אינן אלא קבוצות נתינים הדרות מחוץ לתחומיה הפיזיים של הקיסרות.[10]
כלכלה עריכה
מסעותיו הצבאיים של הקיסר וכן משלחות חקר שאפתניות שיצאו ביוזמתו הביאו במהרה לפגיעה בקופת המדינה, ואילצו אותו לייצר מקורות הכנסה נוספים.[11] הפתרונות לבעיה יושמו בשני מישורים: הפקעת רווחים של האליטות המקומיות לטובת קופת המדינה, והגדלת התפוקה החקלאית. בשני צעדים אלו הצליח וו-די במידה רבה להגדיל את הכנסות המדינה ללא העלאת מיסים כללית.[12]
בסביבות 120 לפנה"ס התחולל השינוי הגדול, הקיסר כונן רפורמה כלכלית שכללה ביטול של הזכות להטביע מטבעות באופן פרטי, גיבוש מטבע אחיד, שהפך למטבע הבלעדי למשך מאות שנים, והטלת מיסים חדשים על סחורה לא חקלאית.[13] בנוסף, הוכרזו מונופולים ממשלתיים על ייצור מלח, ברזל ומשקאות חריפים[14], מה שהכניס כספים רבים לקופה הממשלתית. כמו כן, החל הממשל להתערב במסחר באופן מעשי. עד אז שולמו המיסים בדגנים, ומאז כל מחוז שילם בתוצרת הייחודית לו. הדבר אפשר לממשל למכור את התוצרת במחוזות אחרים במחיר גבוה וליהנות מרווחים בסחר הפנים. לצד צעדים אלו, עסק הממשל בהגדלת הייצור ובשיפור תשתיות. פותחו כלים חקלאיים חדשניים, וכן שיטות חדשות לגידול דגנים על קרקע צחיחה. גישה זו של התערבות בייצור החקלאי תמשיך לאפיין את הקיסרות הסינית לדורותיה.[15]
אימוץ הקונפוציאניזם עריכה
וו-די אימץ את הקונפוציאניזם ונתן לו חסות רשמית. הוא קיבל את המלצותיהם של יועציו, והקים מכללה קיסרית להכשרת מלומדים קונפוציאניים לקראת כהונה בתפקידי ממשל. תוכנית הלימודים שילבה בקונפוציאניזם השקפות של תורת שונות כמו הדאואיזם והלגליזם. קישור זה של הקאנון הקונפוציאני לסדר מוסרי אוניברסלי, חיזק את התפיסה שהתורה מייצגת את הסדר הבסיסי של העולם.[16] החיבור בין העילית המלומדת לשלטון היה מהמנגנונים שכוננו את היציבות הפוליטית שאפיינה את הקיסרות הסינית במשך מאות שנים.[17]
דמותו עריכה
על אף הישגיו המרשימים של הקיסר, נמנע סה מא-צ'יאן, גדול ההיסטוריונים של סין העתיקה שהיה מאנשי חצרו[18], מלתאר את שנות שלטונו כתקופת פריחה בהיסטוריה הסינית. בספרו, ה"שי-ג'י" נותרה פסקת פתיחה המתארת בקצרה את ילדותו של הקיסר, אך לא נמצא המשך הביוגרפיה. גם היום לא ברור האם ההמשך נגנז או שמא לא הספיק ההיסטוריון להשלים מלאכתו.[19] כך או כך ישנן רמיזות רבות בכתביו אשר התפרשו כביקורת על שלטונו של וו-די.[20] כותבים אחרים מהתקופה מציגים את דמותו כמורכבת ומלאת ניגודים. הוא היה איש ספר, אוהב תרבות, ויחד עם זאת היה שליט נוח לכעוס, ובזעמו ידע לגרום סבל לקרוביו . הוא שהה בקרבת המלומדים הגדולים של תקופתו, אך נודע כבעל שאיפות לחיי אלמוות, שקירבו אליו את מומחי השיטות המאגיות.[21]
שנותיו האחרונות עריכה
ארבע שנותיו האחרונות של וו-די נזכרו כתקופת צמצום ונסיגה כלכלית וצבאית. הוא התמודד עם מלחמות ירושה אכזריות שהביאו למותם של אלפים ואף להתאבדותו של אחד מבניו. הקיסר הלך לעולמו בגיל שישים ותשע, לאחר שהכריז על אחד מילדיו בן השמונה כיורש העצר העתידי.[22]
[1] שלום סולומון ואלד, עלייתן ושקיעתן של ציוויליזציות: לקחים לעם היהודי. מאנגלית: עמנואל לוטם (תל אביב: הוצאת משכל, 2013) עמ' 56.
[2] Ssu-Ma Ch'ien, Trans. Burton Watson, Record of the Grand Historian of China (New York and London: Columbia University Press, 1961), vol. 1, p. 375.
[3] The Entry "Wu-ti" Encyclopedia Britannica, Vol. 12, p. 781, 1998 Edition.
[4] Ssu-Ma Ch'ien, Trans. Burton Watson, Record of the Grand Historian of China (New York and London: Columbia University Press, 1961), vol. 1, p. 375.
[5] יורי פינס וגדעון שלח, כל אשר מתחת לשמיים: תולדות הקיסרות הסינית (רעננה: הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2013), כרך 2, עמ' 34.
[6] סולומון ואלד, עלייתן ושקיעתן של ציוויליזציות, עמ' 56.
[7] פינס ושלח, כל אשר מתחת לשמיים, עמ' 35-34.
[8] פינס ושלח, כל אשר מתחת לשמיים, עמ' 37-35.
[9] סולומון ואלד, עלייתן ושקיעתן של ציוויליזציות, עמ' 56.
[10] פינס ושלח, כל אשר מתחת לשמיים, עמ' 37.
[11] The Entry "Wu-ti" Encyclopedia Britannica, Vol. 12, p. 781, 1998 Edition.
[12] פינס ושלח, כל אשר מתחת לשמיים, עמ' 42.
[13] פינס ושלח, כל אשר מתחת לשמיים, עמ' 44-43.
[14] The Entry "Wu-ti" Encyclopedia Britannica, Vol. 12, p. 781, 1998 Edition.
[15] פינס ושלח, כל אשר מתחת לשמיים, עמ' 45-44.
[16] אמירה כץ, מבוא ל"מאמרות קונפוציוס" (ירושלים: מוסד ביאליק, 2006), עמ' לט.
[17] פינס ושלח, כל אשר מתחת לשמיים, עמ' 51.
[18] סולומון ואלד, עלייתן ושקיעתן של ציוויליזציות, עמ' 57.
[19] Ssu-Ma Ch'ien, Trans. Burton Watson, Record of the Grand Historian of China (New York and London: Columbia University Press, 1961), vol. 1, p. 375.
[20] סולומון ואלד, עלייתן ושקיעתן של ציוויליזציות, עמ' 60.
[21] פינס ושלח, כל אשר מתחת לשמיים, עמ' 34-33.
[22] The Entry "Wu-ti" Encyclopedia Britannica, Vol. 12, p. 781, 1998 Edition.
הפניות
מקורות ראשוניים
· Ch'ien, Ssu-Ma, Trans. Burton Watson, Record of the Grand Histotorian of China (New York and London: Columbia University Press, 1961), vol. 1.
מקורות משניים
· כץ, אמירה, מבוא ל"מאמרות קונפוציוס" (ירושלים: מוסד ביאליק, 2006).
· סולומון ואלד, שלום, עלייתן ושקיעתן של ציויליזציות: לקחים לעם היהודי. מאנגלית: עמנואל לוטם (תל אביב: משכל, 2013).
· פינס ושלח, יורי ושמעון, כל אשר מתחת לשמיים: תולדות הקיסרות הסינית (רעננה: הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2013), כרך 2.
· The Entry "Wu-ti" Encyclopedia Britannica, Vo. 12, 1998 Edition.