טיוטה:צבי סגרון

הרב צבי נולד בשנת 1969 בבאר שבע, בן שני להוריו אברהם ואסתר סגרון שיחיו.

בילדותו לא הצטיין בלימודים, ואף היה תלמיד חלש, ילד סגור ומופנם.

כשסיים את לימודיו בבית ספר יסודי מוריה שבבאר שבע, רצה ללמוד בישיבת בני עקיבה "אוהל שלמה" אך נענה בשלילה. הוא למד בתיכון מקצועי שפיר, שם הייתה לו פריצה משמעות במקצועות המתמטיקה וחשמל.

וכשסיים את לימודיו בתיכון מקצועי שפיר רצה ללמוד בישיבה גבוהה אך לצערו שם ישיבה לא הסכימה לקבלו.

רק הרב יעקב אריאל שליט"א שהיה אז ראש ישיבת ההסדר נווה דקלים שבגוש קטיף הסכים לקבלו. שם בישיבה גילה צבי הצעיר כוחות נפש עצומים, וישב בשקידה מבוקר עד ליל בלימוד הגמרא. חבריו מספרים שראוהו לומד 12 שעות ברציפות.

הרב צבי סיים את בחינות הרבנות בגיל 24 וזמן קצר לאחר מכן בא בברית הנישואין עם הרבנית אלישבע הי"ו.

היה ממקימי הגרעין התורני בשדרוץ בשנת התשנ"ג..

בשנת התשנ"ט עבר לגור בנתיבות, שם התפרסם כתלמיד חכם גדול שבקיא בכל חלקי התורה, והיה מקובל על כולם.

צחוק הגורל, את לימודי הדיינות סיים הרב צבי בהצטיינות בכולל לדיינות בישיבת בני עקיבה "אוהל שלמה" אותה ישיבה דלא הסכימה לקבלו בנערותו עקב רמתו הנמוכה.

בשנת התשס"ג החלה להתגבש בנתיבות הקהילה הדתית לאומית "נתיבים", הרב צבי ראה את עצמו כאחד מאנשי הקהילה ולא כרב, אולם אנשי הקהילה עמדו על גדולתו ומינוהו כרב.

בשנת התשע"א הונחה אבן הפינה למשכן הקבוע לבית הכנסת רבנים רבים הוזמנו להשתתף, וחלקם אף דיברו על זכות הקהילה שהרב עומד בראשה.

הרב צבי היה שקדן גדול ולמד תורה ברוב זמנו. יחד עם זאת הוא היה איש משפחה במלוא מובן המילה, אהב את ארץ ישראל ויצא עם משפחתו לטייל בה. הייתה לו גישה לילדים והוא החדיר בילדיו ובנכדו אהבת תורה.

במשך מספר שנים הרב צבי לימד הישיבה התיכונית בנתיבות, ולמרות גדלותו בתורה, ידע חרדת לרמת של התלמידים, ובנוסף ללימוד אף לשחק איתם.

הרב צבי עסק רבות בהתרת פסולי חיתון, ושקד שעות מאובות בדי למצוא להם היתר. רבים זכו לבנות בית כשר בישראל בזכות פסיקותיו.

בגיל 48, באמצע כל העשיה, חלה הרב במחלה הידועה. כשנתבשר על מחלתו אמר לרעייתו " אני לא מפחד מהסרטן, אני מפחד מהקב"ה". הוא המשיך ללמוד תורה גם בזמנים הקשים בבית החולים.

הרב צבי נפטר ביום כא' אייר תשע"ט, והוספד על ידי גדולי הרבנים. הרב יעקב אריאל אמר עליו "היה מבחירי תלמידי".

הרב צבי השאיר אחריו חיבורים יישובים שעל חלקם זכה בפרסים. הוא כתב את ספריו בכתב ידו הנאה, ולאחר מכן הקלידם בעתמי במחשב.

הרב צבי כתב את הספרים "משפט הצבי", שו"ת "חושן הצבי", "צבי לאומים", "ארץ הצבי".