טקס פתיחת הפרלמנט

טקס פתיחת הפרלמנט הממלכתיאנגלית: State Opening of Parliament) הוא טקס המסמל את תחילת מושב הפרלמנט הבריטי. הוא נערך מדי שנה בחודש אוקטובר או נובמבר עם כינוסו מחדש של הפרלמנט אחרי הבחירות הכלליות לבית הנבחרים. הטקס נערך בבית הלורדים.

מהלך הטקס עריכה

לפני תחילת הטקס נערך חיפוש במרתפי ארמון וסטמינסטר - המדובר בחיפוש טקסי ולא בחיפוש ביטחוני אמיתי במטרה למנוע ניסיון קשר נוסף כדוגמת הניסיון הכושל של 1605 הידוע כמזימת אבק השרפה.

הטקס מתחיל בבוא הריבון הבריטי - המלך או המלכה (כיום צ'ארלס השלישי) לארמון וסטמינסטר במרכבה רתומה לסוסים. המלכה נכנסת לארמון דרך כניסת המלכה במגדל ויקטוריה, שם היא חובשת את כתר האימפריה הממלכתי בחדר הגלימות, ומשם נכנסת המלכה לאולם בית הלורדים ויושבת על כס המלוכה. הטקס נערך באולם בית הלורדים מאז המאה ה-17 לאחר שבשנת 1642 ניסה המלך צ'ארלס הראשון להיכנס לאולם בית הנבחרים במטרה לאסור חמישה מהנבחרים. יושב ראש בית הנבחרים מנע ממנו כניסה ואסר עליו לאסור את הנבחרים, ומאז אותו אירוע אף מלך או מלכה בריטית לא נכנסו לאולם בית הנבחרים.

לאחר שהמלך מתיישב על כס המלכות הוא מורה לאדון נושא המוט השחור לזמן אליו את פשוטי העם. "המוט השחור" מגיע לאולם בית הנבחרים אולם בבואו טורקים לו את דלתות בית הנבחרים בפניו על מנת לסמל את עצמאות הבית התחתון.[1] "המוט השחור" דופק שלוש פעמים על הדלת במטהו השחור,[1] וכאשר נשאל "מי שם?" עונה "מוט שחור". לאחר שענה מותר לו להיכנס אל אולם בית הנבחרים והוא מודיע ליושב ראש: "אדוני היושב ראש, המלך מצווה על בית נכבד זה לבוא לנוכחותו של הוד מלכותו, מיד, בבית אצילי הממלכה". בעוד שיושב ראש בית הנבחרים מתחיל ללכת לכיוון בית הלורדים, יתר חברי בית הנבחרים נשארים במקומם ואף צועקים עלבונות על "המוט השחור" וזאת על מנת לסמל את זכותם של פשוטי העם לדון בזכויותיהם אל מול המלך. בהמשך מתחילים לצאת חברי בית הנבחרים לעבר בית הלורדים, כשהם הולכים בשני טורים, בראש טור אחד ראש הממשלה ואחריו השרים, ובראש טור שני ראש האופוזיציה ולאחריו חברי האופוזיציה, אולם על פי הנוהג אין מדובר בצעדה חגיגית שכן חברי בית הנבחרים נוהגים ללכת לאט, להתבדח לעצמם ואף לעצור בדרך ולדבר עם הצופים בטקס משני צדדיו - כסמל לעצמאות בית הנבחרים.

כאשר חברי בית הנבחרים מגיעים לבית הלורדים הם עומדים מאחורי המעקה בכניסה לבית הלורדים (כאשר בכל אחד מבתי הנבחרים מתדיין אדם שאינו חבר אותו בית, הוא לא יכול לעבור את המעקה - הדבר נכון הן לבית הלורדים והן לבית הנבחרים), קדים לפני המלך, ושומעים את הנאום של המלך המכונה "הנאום מן הכס".

הנאום מן הכס עריכה

המלך קורא את נאום המלך שהוכן עבורו על ידי הממשלה הנבחרת. הנאום מתאר את תוכנית העבודה של הממשלה לשנה הקרובה. המלך נוהגת לקרוא את כל הנאום באותה אינטונציה ובלי התלהבות על מנת לסמל את נייטרליותו, וכי אינו מאשר את המדיניות שהוא מקריא או מתנגד לה. מאחר שבאופן רשמי המלך הוא שבוחר את ראש הממשלה וחברי הממשלה, הוא מתייחס לממשלה בנאום כ"ממשלתי". כמו כן בסוף הנאום מציין המלך "וכן עוד אמצעים אשר יונחו בפניכם בהמשך" - ובכך מאפשר לממשלה להציג חוקים נוספים בפני בית הנבחרים שאינם מוזכרים בנאום.

בסיום הנאום חברי בית הנבחרים קדים בפני המלך וחוזרים לאולם בית הנבחרים. לאחר שהמלך עוזבת שני בתי הנבחרים מנהלים דיון "בתשובה לנאומו הנדיב של המלך", אולם קודם לכן כל בית נבחרים דן בחקיקה של חוק חדש - על מנת לסמל את עצמאותם של בית הנבחרים. הליכי החקיקה אינם מתקדמים ומדובר בהליך טקסי בלבד. החוק בבית הלורדים נקרא: "חוק המלתחות הנבחרות", ובבית הנבחרים נקרא: "חוק הפעולות הבלתי חוקיות", לאחר מכן נהוג לנצל הזדמנות זו כדי לדון במדיניות הממשלה המוצעת.

על פי הנוהג, מקשיבים חברי שני בתי הנבחרים למלך בשתיקה ומתוך כבוד למלך אינם מריעים או צועקים קריאות ביניים. נוהג זה הופר רק פעם אחת, בשנת 1998, כאשר המלכה אליזבת השנייה הודיעה על מדיניות הממשלה לבטל את זכותם של האצילים שקיבלו תואר זה בירושה מלשבת בבית הלורדים (ויותר רק לאצילים שקיבלו את התואר בעצמם מהמלכה לשבת בבית הלורדים). חלק מחברי בית הנבחרים קראו "בוז" ואחרים בתגובה קראו "הידד" - קריאות ביניים אלה זכו לביקורת רבה לאחר הטקס.

במדינות חבר העמים עריכה

טקסים דומים נערכים במדינות חבר העמים הבריטי כגון קנדה ואוסטרליה, כאשר המושל הכללי קורא את הנאום מהכס במקום המלכה.

טקס דומה נערך גם בארצות הברית ושם הוא נקרא "נאום מצב האומה".

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא טקס פתיחת הפרלמנט בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 עמית סגל, 1, סיפורה של הפוליטיקה הישראלית, ראשונה, עמית סגל בע"מ, 2021, עמ' 20. (בעברית)