יאקוב לה מייר

חוקר ארצות הולנדי

יאקוב לה מיירהולנדית: Jacob Le Maire; בסביבות 1585, אנטוורפן או אמסטרדם - 22 בדצמבר 1616 בלב ים) היה ימאי הולנדי, שהקיף את כדור הארץ בשנים 1615 ו-1616. המצר שבין ארץ האש לאיסלה דה לוס אסטדוס, ארגנטינה נקרא מצר לה מייר על שמו, אף כי לא בלי חילוקי דעות. היה זה לה מייר עצמו שהציע למועצה על סיפון "אנדראכט" שהמצר שאך זה התגלה ייקרא על שמו והמועצה הסכימה פה אחד עם לה מייר. המחבר, או מחברים, של "The Relation"[1] התייצבו לצד רב החובל של ה"אנדראכט", וילם סכאוטן בהכרזה,

יאקוב לה מייר

אנשינו שתו כל אחד מהם שלוש כוסות יין כאות לשמחה על האירוע הטוב שפקד אותנו ... [והקריאה בשם של] מצרי לה ... מייר, אם כי לפי הצדק והיושר, ראוי היה לקרוא לו מצר וילם סכאוטן, על שם רב החובל שלנו, שהודות להנהגתו הנבונה ולכישורי השיוט שלו נמצא מצר זה

[2]

לאחר זאת הקיפה ה"אנדראכט" את כף הורן ובכך הוכיחה, כי ארץ האש איננה יבשת.

חייועריכה

יאקוב לה מייר היה אחד מ-22 ילדיהם של מריה ואלראבן ואיזאק לה מייר, שהיה סוחר מצליח באנטוורפן. איזאק ומריה נישאו זמן קצר לפני המצור הספרדי על אנטוורפן בשנת 1585, שאחריו נמלטו לאמסטרדם והתיישבו שם. על פי ההשערה, יאקוב היה הבן הבכור, שנולד אולי באותה שנה. איזאק נחל הצלחה רבה באמסטרדם והיה לאחד ממייסדיה של חברת הודו המזרחית ההולנדית. ואולם, בשנת 1605 אולץ איזאק לעזוב את החברה לאחר סכסוך ובמשך העשור הבא ניסה לשבור את המונופול של החברה על הסחר לאיי הודו המזרחית.[3]

 
וילם סכאוטן

בשנת 1615 ייסד איזאק חברה חדשה ("החברה האוסטרלית") במטרה למצוא נתיב חדש אל האוקיינוס השקט ואיי התבלינים, שיעקוף את המגבלות שהטילה חברת הודו המזרחית. הוא תרם לציודן של שתי ספינות, ה"אנדראכט" וה"הורן", ומינה את בנו יאקוב על הסחר במהלך המשלחת. רב החובל המנוסה וילם סכאוטן פיקד על ה"אנדראכט" והיה שותף במפעל חלק כחלק עם יאקוב לה מייר.[4]

ב-14 ביוני 1615 הפליגו יאקוב לה מייר ווילם סכאוטן מטקסל ברפובליקה ההולנדית. ב-29 בינואר 1616 הקיפו את כף הורן, שאותו כינו על שם הספינה "הורן", שאבדה בשריפה. העיר ההולנדית הורן גם הייתה עיר הולדתו של סכאוטן. לפני שיצאו למסע היסטורי זה, הצטיידו לה מייר וסכאוטן בעשרים וחמישה אלף לימונים, שאותם קנו מילידי סיירה לאון, תמורת "אי-אילו חרוזים וכמה סכיני נירנברג עלובות", למניעת צפדינה באנשי הצוות.[5] הם נכשלו בניסיונם לעגון באיי חואן פרננדס בראשית מרץ וחצו את האוקיינוס השקט בקו ישר פחות או יותר, ובדרכם ביקרו בכמה מאיי טואמוטו. בין ה-21 ל-24 באפריל 1616 היו בני המערב הראשונים שביקרו באיי טונגה (הצפוניים): "אי הקוקוס" (Tafahi), "אי הבוגדים" (Niuatoputapu) ו"אי התקווה הטובה" ([Niuafo'ou). ב-28 באפריל גילו את איי הורן, שם התקבלו במאור פנים ושהו עד 12 במאי. אז שייטו לאורך החופים הצפוניים של ניו אירלנד וגינאה החדשה וביקרו באיים השכנים, בהם, ב-24 ביולי, מה שנודע בהמשך כאיי סכאוטן.

הם הגיעו לאיי מאלוקו הצפוניים באוגוסט ולבסוף לטרנאטה, מושב המטה של חברת הודו המזרחית ההולנדית, ב-12 בספטמבר 1616. כאן קיבלו את פניהם בהתלהבות המושל הכללי של איי הודו המזרחית, לורנס ראל, אדמירל סטפאן פרהאגן, ומושל אמבון, יאספר יאנס.

ה"אנדראכט" הפליגה הלאה ליאווה והגיעה לבטאוויה ב-28 באוקטובר, עם מספר ראוי לציון של 84 אנשי צוות מתוך הצוות המקורי של 87 של שתי הספינות. אף כי פתחו נתיב לא נודע, טען יאן פיטרס קון מחברת הודו המזרחית להפרה של המונופול החברה על הסחר לאיי התבלינים. לה מייר וסכאוטן נאסרו וה"אנדראכט" הוחרמה. אחרי שיחרורם, חזרו מבטאוויה לאמסטרדם יוריס ואן ספילברכן, שהיה במסע משלו להקפת כדור הארץ, אם גם בדרך המסורתית של מצר מגלן.

לה מייר היה על סיפון האונייה "אמסטרדם" במסע הזה הביתה, אבל מת בדרך. ואן ספילברכן ישב ליד ערש מותו וכתב את הדין וחשבון של לה מייר למסעו, שאותו כלל בספרו "ראי לאיי הודו המזרחית והמערבית". שאר אנשי הצוות הגיעו להולנד ב-1 ביולי 1617, שנתיים ו-17 יום אחרי צאתם. איזאק, אביו של יאקוב, יצא נגד ההחרמה וההסדר של חברת הודו המזחית, אבל רק בשנת 1622 הכריע לבסוף בית המשפט לטובתו. הוא קיבל 64,000 לירות והשיב לחזקתו את יומני בנו (שפרסם אז בעצמו), וחברתו הורשתה לסחור דרך הנתיב החדש שהתגלה. לרוע המזל, בשלב זה, תבעה גם חברת הודו המערבית ההולנדית חזקה על אותו נתיב מים.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא יאקוב לה מייר בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ The Relation of a Wonderfull Voiage made by Willem Cornelison Schouten of Horne. Shewing how South from the Straights of Magelan in Terra Delfuego: he found and discovered a newe passage through the great South Seaes, and that way sayled round about the world. London: Imprinted by T.D. for Nathanaell Newbery, 1619 [Facsimile of the first edition in English. London: George Rainbird Limited for The World Publishing Company, Cleveland, Ohio, 1966 פקסימיליה של ההוצאה הראשונה באנגלית, לונדון:ג'ורג' ריינבירד בע"מ להוצאה העולמית, קליבלנד, אוהיו, 1966] "תרגום מהולנדית, שבה נכתב" מאת ויליאם פיליפ
  2. ^ "הדין וחשבון" (The Relation), עמ' 25
  3. ^ Alan Gurney, "Bellow the Covergence", 1997, p. 12
  4. ^ גארני, עמ' 12
  5. ^ גארני, עמ' 40