ידעתי למה הציפור הכלואה שרה

ספר מאת מאיה אנג'לו

ידעתי למה הציפור הכלואה שרה הוא ספר האוטוביוגרפיה הראשון של המשוררת והסופרת האמריקאית מאיה אנג'לו. הספר עוסק בילדותה של אנג'לו בדרום ארצות הברית בשנות הארבעים דרך אפיזודות לא כרונולוגיות, שמתחברות זו לזו סביב התמה של התנגדות לגזענות. הספר מאופיין בשפה לירית וציורית, שנובעת מעיסוקה של אנג'לו בקריאה וכתיבת שירה מגיל מצעיר.[1]

ידעתי למה הציפור הכלואה שרה
I Know Why the Caged Bird Sings
מידע כללי
מאת מאיה אנג'לו עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה אוטוביוגרפיה, רומן אוטוביוגרפי עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
הוצאה רנדום האוס עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הוצאה 1969 עריכת הנתון בוויקינתונים
סדרה
הספר הבא Gather Together in My Name עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ספר זה הוא הראשון בסדרה של שבע אוטוביוגרפיות שכתבה אנג'לו, בין השנים 1969–2013, אך נחשב לרוב למוצלח ביותר ולסטנדרט שביחס אליו יש לשפוט את שאר כתיבתה.[דרוש מקור: דעה] הספר תורגם מאנגלית לעברית בשנת 2000 על ידי דפנה לוי.

רקע עריכה

לפני כתיבת הספר עסקה אנג'לו במגוון מקצועות: רקדנית, שחקנית, זמרת, טבחית ועוד. בשנת 1959 אנג'לו הצטרפה לגילדת הסופרים של הארלם, שם פגשה מגוון סופרים ואנשי רוח אפרו אמריקאים, ביניהם מרטין לותר קינג. פגישה זו הובילה את אנג'לו להתחיל לפרסם את כתיבתה ולפעול לפתירת סוגיות גזע בארצות הברית ובעולם. בשנת 1968, אחרי ששבה לניו-יורק משליחותה כעיתונאית באפריקה, אנג'לו מצאה את עצמה מיואשת בעקבות ההתנקשות במרטין לות'ר קינג, וניחמה את עצמה בעשייה ספרותית ענפה.

באותה שנה, ג'יימס בולדווין, חברה של אנג'לו, איתגר אותה לנסות לכתוב אוטוביוגרפיה שהיא גם יצירה ספרותית.[2] אתגר זה הוביל לכתיבת "ידעתי למה הציפור הכלואה שרה". חבריה של אנג'לו מספרים כי בחודשי כתיבת הספר היא התנתקה לגמרי מהעולם ומחבריה, בניסיון ליצור ספר שיבטא את חוויותיה האישיות יחד עם סיפורם הכללי של האפרו אמריקאים.[3]

עלילת הספר עריכה

הספר עוקב אחר חייה של מרגריט (שנקראה על ידי אחיה "מאי" או "מאיה") מגיל שלוש עד גיל שבע עשרה בדרום ארה"ב ועוסק בהתמודדותה עם סוגיות משפחתיות, חברתיות, ומעל לכל, גזעיות. נטושים על ידי הוריהם, מאיה ואחיה הבכור ביילי נשלחים לגור אצל סבתם מצד אביהם (מאמא) ודודם הנכה (דוד וילי) בסטמפס, ארקנסו. תחושת החוסר בדמויות הוריהם מלווה את שני האחים לאורך כל הספר, ואף מובילה אותם לעבור לגור עימם בחלקים מילדותם.

בעיות רבות שמאיה נתקלת בהן בילדותה נובעות מהגזענות הגלויה של תושבי עירה. אף על פי שסבתה עשירה יחסית מכיוון שהיא הבעלים של חנות מרכזית, הילדים הלבנים נטפלים אל משפחתה של מאיה ללא הפסקה. בתחילת הספר סבתה של מאיה מסתירה את דוד וילי בפח ירקות כדי להגן עליו מפני רדיפות של הקו קלוקס קלאן. לאחר מכן רופא שיניים לבן מסרב לטפל בשן הנרקבת של מאיה, גם כאשר סבתה מזכירה לו שהיא הלוותה לו כסף כאשר היה במצוקה כלכלית. באחד מרגעי השיא בספר, הקהילה השחורה נהנית מרגע של אופוריה כשהם מאזינים לשידור רדיו בו המתאגרף השחור ג'ו לואי מביס את יריבו הלבן, אך "ניצחון" זה רק מעיד עד כמה הדיכוי הגזעני בעירה של מאיה מביא את קהילתה לייאוש.

נקודת מפנה בספר מתרחשת כאשר אביה של מאיה וביילי מופיע במפתיע בעירם. הוא לוקח את שני הילדים איתו כשהוא עוזב, אבל משאיר אותם אצל אמם בסנט לואיס, מיזורי. במהלך ביקור זה, מר פרימן, חבר של אמה של מאיה, מתעלל בה מינית ואונס אותה כשהיא בת שמונה בלבד. הוא מורשע במהלך המשפט, אך בורח מהכלא ונרצח, ככל הנראה על ידי דודיה של מאיה. כאשר היא שבה לביתה ולסבתה, מאיה נותרת מתבודדת וכמעט אילמת. אך מאיה מתמודדת עם הטראומה שלה בעקבות פגישה עם גברת ברטה, שמתוארת כאריסטוקרטית שחורה, המעודדת אותה באמצעות ספרים ותקשורת להחזיר לעצמה את קולה.

מאוחר יותר בספר, סבתה של מאיה מחליטה לשלוח את נכדיה שוב לאמם שבינתיים עברה בסן פרנסיסקו, קליפורניה, כדי להגן עליהם מפני סכנות הגזענות בדרום. מאיה לומדת בתיכון ג'ורג וושינגטון ולומדת מחול ודרמה. לפני סיום הלימודים, היא הופכת לאחראית הרכבל השחורה הראשונה בסן פרנסיסקו. לקראת סיום לימודיה, מאיה מבקרת את אביה בדרום קליפורניה, מה שמניב עוד חוויות החשובות להתפתחותה. לדוגמה, מאיה נאלצת לנהוג ברכב בפעם הראשונה כאשר אביה השיכור לא מצליח לנסוע חזרה מטיול במקסיקו. כמו כן, היא חווה מחסור בית לזמן קצר בעקבות ריב עם חברתו של אביה.

במהלך השנה האחרונה של מאיה בבית הספר התיכון, היא חוששת שהיא עלולה להיות לסבית, נטייה שלא הייתה מתקבלת באותה תקופה בקהילה בה היא חיה. תחושות אלה מובילות אותה ליזום יחסי מין עם נער מתבגר. היא נכנסת להריון, ולעצת אחיה היא מסתירה ממשפחתה הריון זה עד לחודש השמיני על מנת לסיים את לימודיה בתיכון. מאיה יולדת את תינוקה בסוף הספר, וכך הסופרת יוצרת מעין סגירת מעגל: מאיה שהתחילה את הספר כילדה תמימה עם חוסר בדמות אם ואב עברה שלל חוויות מעצבות שהובילו אותה להפוך לאמא בעצמה.

השפעת הספר על סוגיות גזע וייצוגים במדיה עריכה

"ידעתי למה הציפור הכלואה שרה" נחשב לספר פורץ דרך לא רק בגלל תוכנו וסגנונו, אלא בעיקר בגלל הזהות המגדרית והאתנית של מחברו. לפני צאת הספר, כמעט ולא היו עדויות אוטוביוגרפיות של נשים שחורות על חייהן, בעיקר ילדותן. לכן ספרה של אנג'לו היה כה חשוב בהענקת מקום לסופרות שחורות על במת הספרות האמריקאית.[4]

הצלחת הספר עם יציאתו קשורה גם לתקופה בה הוא יצא, תקופת המאבק לזכויות אזרח, וניתן לראות את הספר כתרומתה של אנג'לו למאבק כנגד אפליה ובורות באמריקה. פרשנות זו נתמכת על ידי העיסוק המעמיק של הספר בסוגיות גזע, ופועלה ההומניטרי לפני ואחרי כתיבת הספר.[5]

ספר זה של אנג'לו, יחד עם אוטוביוגרפיות אחרות שכתבה, נלמד לעיתים תכופות מאוד בבתי ספר אמריקאיים. אנשי חינוך אמריקאיים רואים בכנות של הספר ובדיוקו בתיאור המציאות הפסיכולוגית של ילדה שחורה באמריקה הישגים המצדיקים את לימודו גם עשורים לאחר יציאתו. עם זאת, יש שמתנגדים ללימוד הספר בין כותלי בית הספר, בגלל עיסוקו המפורש באונס של קטינה, הריון בגיל נוער, מעשי לינץ', ועוד. יש שמאמינים שעל אף החשיבות של נושאים אלה, לא ראוי שתלמידים צעירים ייחשפו אליהם.[6]

בשנת 1979 יצא עיבוד קולנועי של הספר שתסריטו נכתב על ידי אנג'לו עצמה וליאונרה תונה. הסרט בוים על ידי פילדר קוק, ושודר בערוץ האמריקאי CBS. למעט כמה שינויים קלים, הסרט נאמן לגמרי לספר.

הספר בעברית עריכה

בשנת 2000 יצא בהוצאת זמורה-ביתן תרגום של הספר לעברית. את הספר תרגמה דפנה לוי, ששנתיים לפני כן תרגמה את הספר "חלמתי על אפריקה" של הסופרת האיטלקית קוקי גלמן, שגם הוא עוסק בחווית המהגר האפריקאי בארץ זרה.[7] ב-2005 ספר שירים של מאיה אנג'לו בשם "כשמשיות קיץ בסופת הוריקן" יצא לאור בהוצאת כרמל.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Maya Angelou 1928-2014 – poetry foundation website
  2. ^ Boyatzis, Chris J. "Let the Caged Bird Sing: Using Literature to Teach Developmental Psychology"
  3. ^ על פי עדות של חברתה של אנג'לו, מרסיה אן גילספי.
  4. ^ Als, Hilton. "Songbird: Maya Angelou takes another look at herself". The New Yorker Website. Retrieved 22 August 2015.
  5. ^ Gillespie, Marcia Ann, Rosa Johnson Butler, and Richard A. Long (2008). Maya Angelou: A Glorious Celebration. New York: Random House. p. 81.
  6. ^ "most frequently challenged books: 1990–1999" - American Library Association website.
  7. ^ אתר הספרייה הלאומית - "ידעתי למה הציפור הכלואה שרה"