זהות מגדרית

ערך זה הוא חלק מסדרת ערכים בנושא זהות מגדרית

מגדר טרנסקסואליות טרנסג'נדר אג'נדר ביג'נדר טריג'נדר פאנג'נדר ג'נדרקוויר סיסג'נדר גבר טרנס אישה טרנסית

עוד בנושא התאמה מגדרית ניתוח להתאמה מגדרית הבדלי מגדר בגיל הרך תפקידי מגדר קרוס-דרסינג זהות מינית הצהרת האו"ם בדבר נטייה מינית וזהות מגדרית טומטום ואנדרוגינוס שינוי מין בהלכה דיספוריה מגדרית חרטה על הליך התאמה מגדרית

פורטל להט"ב

זהות מגדרית היא תחושת ההזדהות האישית של הפרט עם אחת מקטגוריות המגדר – שיכולה להיות גבר, אישה, איפשהו באמצע, שילוב של שניהם או אף אחד מהם. זהות מגדרית יכולה להתאים לזוויג של אדם ולייעוד המגדרי שניתן לו בזמן הלידה, ויכולה להיות שונה ממנו. בכל החברות האנושיות קיימות קטגוריות של זהות מגדרית, וקטגוריות אלה יכולות לשמש כבסיס לזהות החברתית של האדם ביחס לחברים אחרים בחברה. המונח זהות מגדרית יכול להתייחס גם לזהות שאותה מייחסים אחרים לפרט על בסיס ציפיותיהם מתפקידי מגדר שמפגין הפרט (מגדר מיוחס).

המחקר המדעי מראה כי זהות המגדר איננה דבר שנבחר באופן מודע; רוב הזכרים אכן מזדהים לבסוף כגברים ורוב הנקבות כנשים, אך לא תמיד. תופעות כאלה של התפתחות מגדרית שונה, הולידו מחקר מדעי שלם אודות האטיולוגיה של זהויות מגדר, נושא אשר עד כה ידע מחלוקות חריפות מאוד בקהילה המדעית, שאחת הידועות בהן היא הפולמוס סביב מקרה דייוויד ריימר. לעיתים אלו החשים אי-הלימה בין זהותם המגדרית לבין גופם, חשים דיספוריה מגדרית וחלקם מבקשים לעבור הליך להתאמה מגדרית, כדי להתאים את גופם לתחושתם הנפשית. מומחים רבים מאמינים שגורמים ביולוגיים כגון השפעות גנטיות ורמות הורמונים ברחם, יחד עם חוויות מוקדמות וחוויות בגיל הנעורים או בבגרות עשויים כולם לתרום להתפתחות הזהות המגדרית.

אטיולוגיה – מבט תאורטי

בפסקה זו אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב בה וייתכן שמדובר במחקר מקורי. אנא שקלו לשפר את אמינות הפסקה באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הפסקה בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.

האטיולוגיה להיווצרות הזהות המגדרית, באדם ובכמה מינים נוספים, איננה מובנת מאליה: קורה לעיתים שזכרים צעירים (בשנים הראשונות לחיים) מזדהים כבנות, וההפך. כך למשל, בנים צעירים עשויים לטעון באופן עקבי כי הם למעשה "בת" ולדרוש מהוריהם לקנות להם בובות שעל פי ניתוח סטטיסטי נפוצות יותר בקרב בנות, לנסות ללבוש ביגוד הנתפס בתרבות כ"נשי", כגון שמלות, בתרבות המערבית (לרוב של האם או אחות/אחיות) ולבקש לשחק דמות נשית במשחקי סימבוליים או משחקי תפקידים בקרב ילדים, וכן ההפך. שכיחות התנהגות זו, הנקראת נון קונפורמיות מגדרית בילדים (Childhood gender nonconformity) אינה גבוהה, וכתופעה היא נדירה יחסית. תופעה זו נחקרת אקדמית מזה שנים רבות, בעיקר בדיסיפלינות של ביולוגיה, מדעי המוח, פסיכולוגיה, ולעיתים גם חינוך. מסיבה זו קיים שיח אקדמי ענף (אם כי צנוע יחסית לתחומים אקדמיים אחרים) העוסק באטיולוגיה של זהויות מגדר באדם. להלן יוסבר על העמדה הנוכחית בקרב הקהילה המדעית בהקשר זה.

בעבר שלטו שתי גישות עיקריות הבאות להסביר כיצד מתהווה זהותו המגדרית של אדם. כיום מקובלת גישה שלישית שהיא שילוב של השתיים. הגישות מכילות מודלים שונים, אך רוב המודלים משתי הגישות הראשונות, ננטשו לטובת השלישית, מתוקף הממצאים המדעיים שהניב שיתוף הפעולה בין דיסציפלינות שונות, במטרה להבין את האטיולוגיה של זהות המגדר באדם.

קונסטרוקציוניסטית

גישה זו מבוססת בלבד על רעיון קונסטרוקציוניסטי פונדמנטלי שזהות המגדר מתעצבת אך ורק על ידי סוציאליזציה והיא תוצר של הבניה חברתית. גישה זו הביאה למספר מקרים טרגיים, כדוגמת דייוויד רימר, ולמעשה הופרכה^{[דרוש מקור][מפני ש...]} על ידי ראיות סותרות כגון קיום תופעת הטרנסקסואליות שמתחילה, ברוב המקרים, בגיל הינקות, וכוללת התנגדות אקטיבית מצד הילד לתכתיבים המגדריים של הוריו (Childhood gender nonconformity), התנגדות שלרוב הולכת ומתחזקת במהלך השנים, בסתר או בגלוי. כמו כן, מחקרים נוירוביולוגיים מוקדמים, דוגמת אלו של רוג'ר גורסקי ודיק שוואב על ההשפעה הקדם-לידתית של ההורמון טסטוסטרון בפרט, ואנדרוגנים בכלל, על ההתמיינות המוחית. גישה זו אומצה על ידי קבוצות פמיניסטיות פוסט-סטרוקטורליסטיות שלשיטתן מגדר, ואספקטים פסיכו-סוציאליים רבים נוספים, הם תוצאה של הבניה גרידא.

רדוקציוניסטית

הגישה הרדוקציוניסטית היא גישה דטרמניסטית, המבוססת על הרעיון שעיקר ההשפעה על יניקת המגדר של היילוד היא הורמונלית (חשיפה להורמונים בשלבים מסוימים בהיריון), וכי לגורמים פסיכוסוציאליים בתר-היריוניים יש השפעה מזערית אם בכלל. ביקורת מרכזית על התאוריה היא העובדה שזהות המגדר עצמה היא אכן רכיב חברתי מובנה, שכן היא איננה הומוגנית בכל התרבויות (ואף אינה בינארית במספר חברות, כפי שנראה להלן). חוסר ההומוגניות מתבטא למשל בעובדה שבחברה אחת, שמקובלת בה בינאריות מגדרית, דברים מסוימים יכולים להיתפס כ"נשיים", בעוד שבחברה אחרת, גם היא בינארית מגדרית, אותם דברים אינם נתפסים כ"נשיים". אין הוכחה חד-משמעית לתאוריה הרדוקציוניסטית, שכן הקשר בין הורמונים לזהות מגדרית אינו ליניארי, משום שזהות מגדרית היא הבנייה ולא, למשל, קומפלקס כימי, ועל כן היא אינה מושפעת מהורמונים באופן ישיר אלא עקיף – להורמונים בהחלט יש השפעה על כיוון המוח ל"יניקתה" של זהות מגדר מסוימת מן הסביבה החברתית, אך זהות המגדר עצמה, לרבדיה, אינה מיוצגת על ידי הורמון מסוים כי אם בזכרונות מוקדמים עליהם מתבססים זכרונות מאוחרים יותר, או במובן פסיכולוגי יותר, סכמה מאוד בסיסית עליה מונחות סכמות אחרות.

היווצרות הזהות המגדרית באדם

על פי מרבית החוקרים העוסקים בתחום, הזהות המגדרית מתעצבת לפני ובמהלך הלידה, עד להתגבשותה הסופית-לכאורה לא יאוחר מגיל 18 חודשים ככלל; החל מהשפעות ביוכימיות כגון הורמונאליות או טרטוגניות בשלב החיים הפרי-נטאלי (כלומר, הקדם-לידתי), וכלה בשלב החיים האפי-נטאלי (כלומר הבתר-לידתי) שלאחריו, לפי אחת הדעות, מתרחש תהליך של "השלמה פסיכוסוציאלית" הנמשך על פי רוב עד סביבות גיל 18 חודשים לערך.

רוב התינוקות גדלים ומזדהים עם הקטגוריות המגדריות התואמות את תפקודם ההורמונלי. לרוב, אך לא תמיד, התפקוד ההורמונלי תלוי בכרומוזומי המין, כלומר בגנטיקה הזכרית או הנקבית של התינוקות. אולם, ההזדהות עם הקטגוריות המגדריות כפופה לזהויות המגדר המקובלות בתרבות הספציפית.

התגבשות הזהות המגדרית בהתאם למערכת מגדרית

ניתן להגדיר מערכת מגדרית כסך זהויות המגדר המקובלות בתרבות נתונה (או בהגדרה צרה יותר, בחברה נתונה) מבחינה לשונית ותרבותית. בתרבות המערבית, למשל, מערכת זו היא בינארית וכוללת את זהות המגדר הגברית (masculine) והנשית (feminine), אך בתרבויות אחרות, כגון האינדונזית התאילנדית, שבט הנבאחו, או אצל ילידי האי סמואה, המערכת המגדרית מאורגנת בצורה מעט שונה – בחלק מהתרבויות קיימות שלוש זהויות מגדר חברתיות ואף יותר. בשלב ההשלמה הפסיכוסוציאלי, שהוא ההקשר המגדרי של היקשרות, סוציאליזציה ולמידה מסוגים שונים (על בסיס התשתית הביולוגית המכווינה אדם לזהות מגדר נתונה), נרקמים קשרים בסיסיים מאוד למגדר ההולם את הגוף, נלמדים תפקידי המגדר המתאימים הבסיסיים ביותר, ונרכש הבסיס ההתנהגותי להם. תהליך זה בכללותו מכונה תהליך כמו-הטבעתי (Imprinting-like process), שבו נרכשת זהות המגדר בצורתה הבסיסית ביותר, ומשם עליה להתפתח בהקשריה המשניים.

יציבות הזהות המגדרית ככלל

הכלל המקובל בקרב חוקרים הוא שמרגע שהתהליך הושלם, לא אמור להתרחש שינוי או "היפוך" של ממש בזהותו המגדרית של אדם, והגמישות המוחית בהקשר האלמנטרי שלה באופן כללי נסתיימה, מלבד שינויים משניים בהקשרה; כך למשל ילד בן שלוש המתנהג באופן ההתנהגות המקובל עבור בנות בגילו, לא ימשיך להתנהג כך בחלוף השנים, אלא יתפתח לפי אופן ההתנהגות המקובל עבור בני מגדרו בגיל מאוחר יותר. רוב הילדים החווים דיספוריה מגדרית בילדות לא יאובחנו בדיספוריה מגדרית בהגיעם לבגרות. הפסיכיאטר רפרטי כתב שבעוד שההתנהגות הנוגעת למגדר (ביטוי מגדרי) יכולה להשתנות עקב סטריאוטיפים או הזדהות שלהם עם אנשים שונים בחייהם, התחושה של זהות פנימית לפיה אדם הוא אישה, גבר, משהו באמצע או משהו אחר – זהות מגדרית מגובשת היא דבר שלא ניתן לשנות. מצב זה שזהות המגדר נקבעת ואינה משתנה בהמשך החיים (אלא רק מקבלת ביטויים משניים שונים בכל גיל וגיל) אינו נתפס כעובדה בקרב חלק מהחוקרים, כי אם כ"כלל", שיש מי שסוטים ממנו במהלך המסלול ההתפתחותי של חייהם. הבולט בין חוקרים אלה הוא הפסיכולוג ריי בלנשרד. בלנשרד והדומים לו טוענים שיש אנשים שמתוקף היסטוריה התפתחותית ייחודית, כן ישתנו בהקשר זה בגיל ההתבגרות, או בבגרות, בשל שילוב של נטייה ספציפית לפרפיליה עם פטישיזם טרנסווסטי. גם הפסיכואנליטיקן אריק אריקסון דיבר על תופעה דומה של בלבול זהויות (שעשויה לכלול בלבול מגדרי) האופיינית לגיל העשרה (משבר זהות), וכן, הזכירו אפשרות זו גם הפסיכולוג ג'ון מאני והפסיכולוגית אנקה ארהרדט.

מאני וארהרדט המשילו את התפתחות הזהות המגדרית, לפחות כאשר היא נעשית על פי הכלל והסדר המתואר לעיל – להתפתחות שפת האם והמבטא: שפת האם כקטגוריית-על בהקשר הפסיכו-לינגוויסטי הפרטי, היא בדרך כלל יחידה, ואלו המבטא, הפרגמטיקה, התחביר, ונגזרות אחרות של מאפיין אנושי זו, המשתדרגות עם השנים; אך שפת-אם, או "שפה עיקרית", לרוב יש רק אחת, ומסלול התפתחותי זה, דומה, על פי מאני וארהרדט, לזה של זהות המגדר. עם זאת, רוב ממצאיו של מאני שנויים במחלוקת, והוא אף נחשף מזייף ממצאי מחקר על מטופלו דייוויד ריימר.

עם כל האמור לעיל, נכון לשנת 2018, לא ידוע בבירור באיזו מידה האטיולוגיה של זהות מגדר מושפעת מגורמים ביוכימיים (פרינטאליים, ובפרט אפי-נטאליים) ומסיבה זו כיום צומצם מחקר זה בהיקפו למשל להסקת מידע ממחקרי אורך, מחקרי תצפית בסביבה טבעית בבעלי חיים והסקה והיקש לוגי.

הסיבות למחקר אטיולוגי על התפתחות הזהות המגדרית

מחקר אטיולוגי זה, כמו מחקרים אטיולוגיים אחרים בפסיכולוגיה התפתחותית עלול לנבוע מסקרנותם של פרטים שונים העוסקים בו בעיקר במטרה להבין מדוע קיימים אנשים טרנסג'נדרים. ללא עניין זה, כפי הנראה מחקר זה היה מצומצם יותר בהיקפו, ונוגע בעיקר לפן הביולוגי של ההתפתחות, ופחות לפן המוחי-נפשי שלה. חוקרים בתחום זה הם מעטים יחסית והתקדמותו איטית.

עם זאת, אחת הביקורות כלפי חוקרים מסוימים העוסקים בנושא זה באופן עקבי היא שהם מבקשים להבין מהם הגורמים המדויקים לטרנסג'נדריות ואף להומוסקסואליות (שלרוב נקשרות בנון קונפורמיות מגדרית בילדים), במטרה למנוע אותן. מסיבה זו חוקרים מסוימים הואשמו בהטיה מחקרית, הומופוביה ואף טרנספוביה, בפרט תוך הצבעה על מקרים של טראומות והתאבדויות של נבדקים אחדים שהשתתפו בניסויים כאלה והתרחשו לכאורה בעקבות השתתפות בהם. חוקרים כאלה עשויים לטעון כנגד ביקורות אלה כי חקירתם נובעת מסקרנות גרידא וכי זמן רב מדי ישבה האנושות בבורות בהקשר לנושאים אלה; עוד הם עשויים לטעון כי ביקורות כאלו נובעות מתסכול שחשים מבקרים מסוימים מעצם עבודתם וכי ההשלכה של ההתנגדות הסוציו-פוליטית לעבודתם המחקרית מעכבת את התהליך המדעי בכללותו. הפסיכולוגים ריי בלנשרד וג'יי מייקל ביילי (J. Michael Bailey), זכו לביקורת על שימוש בנומנקלטורה שהגיש בלנשרד, המתארת "3 סוגים" של נשים טרנסקסואליות, הנתפסת כנומנקלטורה בעייתית. הפסיכולוג קנת צוקר ספג ביקורת על ניסויים קוגניטיביים-ביהייביוריסטים שערך על ילדים נון-קונפורמיים מגדרית במטרה לחקור את האטיולוגיה של ביטויי הטרנסג'נדריות שלהם; האקטיביסטית הטרנסג'נדרית-טרנסקסואלית לין קונוויי כינתה באחד ממאמריה את סדרת הניסויים האלה של צוקר "התעללות בילדים"; צוקר מצידו האשים אותה בלשון הרע ובפגיעה בשמו המקצועי ללא בסיס, ואיים בתביעה משפטית בדרישה להסיר את הדברים.

הלימה בין זוויג לזהות מגדרית מיוחסת

אצל מרבית האנשים ישנה הלימה בין המין הביולוגי שלהם לבין המגדר המיוחס להם מצד הסובבים אותם (ומכאן גם הלימה בין הזהות המגדרית שלהם למין הביולוגי שלהם). על פי הערכה, כ 3% מהאוכלוסייה חשים תחושת של חוסר התאמה (בעוצמות שונות) בין המין הביולוגי שלהם לבין זהותם המגדרית. טרנסג'נדר הוא מונח הכולל קשת רחבה של זהויות שקשורות לחוסר ההלימה ולהתנהגויות שאינן תואמות בין היות האדם זכר או נקבה, לבין התחושות המגדריות שלו או שלה.

לימודי מגדר

ערך מורחב – לימודי מגדר

זהות מגדרית הייתה מאז ומתמיד נושא לדיון פילוסופי, ואף משמשת מושא מחקר מרכזי של הפסיכולוגיה מראשיתה. בעוד שהפסיכולוגיה חוקרת בעיקר את המכניזמים הנוגעים להתפתחות אישית בהקשר של זהות מגדר, תפקידי מגדר, ונטיות מגדריות, הרי שבעשורים האחרונים התפתח תחום מחקר חדש, "לימודי מגדר", המתמקד בהיבטים החברתיים והתרבותיים של הזהות המגדרית (בפרט של נשים) אך פחות במכניזמים הללו. לימודי המגדר הם רב-תחומיים במהותם, משום שהם מבקשים לבחון את השפעתם של חלוקת התפקידים המגדרית, של זהויות מגדריות ושל ייצוגיהן על תחומי פעולה וידע שונים בחברות האנושיות. כיום פועלות במוסדות אקדמיים רבים ברחבי העולם מחלקות ללימודי מגדר, שמשלבות הוראה ופעילות מחקרית בתחומים שונים, בהם היסטוריה (והיסטוריה של מגדר), סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, משפטים, תולדות האמנות פסיכולוגיה, ומדע המדינה.

להבדיל מלימודי פסיכולוגיה (למשל, לימודי תואר שני בפסיכולוגיה במחלקה למגדר ומיניות) שנלמדים במידה רבה מנקודת ראות של נוירופסיכולוגיה ופסיכואנליזה, לימודי המגדר נלמדים בעיקר מנקודת ראות פוסט-מודרנית ופמיניסטית, דבר הגורר אחריו ביקורת ציבורית רחבה וטענות כי לימודים אלו הם יותר בגדר של תעמולה מאשר מדע חברתי ממשי.

ראו גם

• זהות מינית
• תפקידי מגדר
• אנימה (פסיכולוגיה)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא זהות מגדרית בוויקישיתוף

• זהות מגדרית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• זהות מגדרית, דף שער בספרייה הלאומית
• נטע אחיטוב, "ד"ר ניצן גונן הצליחה לגדל אשכים במעבדה. יש גברים שזה עשוי לשנות את חייהם", באתר הארץ