יהודה בן עטר (השני)

רבי יהודה בן עטר (השני; סביב ה'תפ"ה, 1725 - סביב ה'תקע"ב, 1812) היה פוסק הלכה, וכרוניקאי, אב בית הדין ורבה של פאס בראשית המאה התשע עשרה.

קורותיו

עריכה

נולד בפאס לאביו רבי עובד. סבו הוא רבי יהודה בן עטר הראשון. למד בבית מדרשו של רבי אברהם בן עלאל, לצד רבי מסעוד בן עלאל.[1] בשנת ה'תקל"ג ביקר בדבדו.[2] נתמנה לדיין בשנת תקנ"א, בבית דינו של רבי אליהו הצרפתי. בשנת ה'תקנ"ב פרצה דליקה ששרפה את בית הכנסת של הרב, וכן כמה מספריו.[3] בערב שבועות באותה השנה, פקד השליט מולאי אליזיד על אנשיו לתפוס את החכמים, להכותם ולבזוז מהם ממון. רבי יהודה בן עטר הצליח לברוח, והסתתר במחילת עפר.[3] לאחר הפרעות והחלפת השלטון, כתב שיר הודיה לה', אותו הנהיג לשיר בבית הכנסת שלו, בכל שנה בחג הפסח.[3]

סמוך לפטירתו של רבי אליהו הצרפתי, החל משנת ה'תקס"ו התמנה לאב בית הדין ורבה של העיר. בבית הדין בראשותו כיהנו הדיינים: רבי יהושע סירירו,[4] רבי חיים דוד סירירו, ורבי שמואל אבן זמרא.[5] בית הדין נשא ונתן עם דייני מרוקו מערים אחרות, כדוגמת רבי רפאל בירדוגו ורבי שמואל בן וואעיש ממקנס, רבי שלמה אביטבול מצפרו.[6] בית הדין בראשותו תיקן תקנות שונות.[4] נפטר בסביבות שנת ה'תקע"ב בהיותו כבן 87, ונקבר בפאס.

יצירתו

עריכה
  • פסקי דין - נדפסו בספרי חכמי דורו ונותרו עוד בכתבי יד.
  • זכרון לבני ישראל - תיעוד הצרות שהיו בקהילת פאס בשנת ה'תק"ן (1790).

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ תקנות חכמי פאס מהד' תשע"ג עמ' דש.
  2. ^ ראו: עיר הכהנים דבדו פרק 15.
  3. ^ 1 2 3 זכרון לבני ישראל, בתוך: פאס וחכמיה חלק א.
  4. ^ 1 2 תקנות חכמי פאס, תקנה צב.
  5. ^ ראו מן הגנזים חלק יא עמ' רחצ.
  6. ^ ראו מן הגנזים חלק יא עמ' רצו-רצט.
תקופת חייו של הרב יהודה בן עטר על ציר הזמן
 תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרונים
ציר הזמן