יהודית שיינבאום (יאדוויגה ואלקוב)
יהודית שיינבאום (יאדוויגה ואלקוב) (בפולנית: Jadwiga Wałkow Szelenbaum; נולדה ב-1911 - 1993). אחות פולניה שעבדה בבית החולים המקומי בקאמיאנקה-בוזקה, במחוז לבוב. הוכרה כחסידת אומות העולם, על הצלת יהודים בתקופת השואה וקשרה את גורלה עם מדינת ישראל.
פעילות במהלך השואה להצלת יהודים עריכה
יאדוויגה ואלקוב, נולדה למשפחה קתולית בשנת 1911 בשם חיה בקאמיאנקה-בוזוקה, עיירה בגליציה המזרחית שבאותה תקופה השתייכה לפולין (כיום שייכת לאוקראינה). יאדוויגה עבדה כאחות בבית חולים מקומי, לצידו של רופא יהודי בשם הנריק זינגר. ד"ר זינגר חי בעיר עם אשתו פלישיה ועם אחיה של אשתו שעבד כעורך דין.[1]
כאשר החל חיסול הגטו הקרוב בסוף שנת 1942, גרמני מקומי סיפק לאשתו של ד"ר זינגר ולאחיה מסמכים אריים מזויפים. ד"ר זינגר, שהיה בעל חזות יהודית, היה חייב להסתתר. יאדוויגה הסכימה להחביא את ד"ר זינגר באופן זמני, עד שיימצא עבורו מסתור קבוע. עם זאת, כפי שהעידה יאדוויגה, "מכיוון שהתקופה הזאת נהייתה ארוכה מהצפוי, נאלצתי למצוא דירה אחרת"[1]. יאדוויגה עברה יחד עם ד"ר זינגר לדירת חדר. ד"ר זינגר הוסתר בדירה מאחורי ארון פינתי משולש.[2]
למרות הניירות המזויפים שברשותה, פלישיה, אשתו של ד"ר זינגר, נתפסה בעיר לבוב והועברה במשלוח למחנה ההשמדה 'בלז'ץ'. היא הצליחה להימלט מהמשלוח בעיירה הפולנית ז'צ'קה, שם מצאה מסתור אצל כומר מקומי. הכומר יצר קשר עם יאדוויגה, שיצאה מיד לדרך לז'צ'קה, לאסוף את פלישיה ולהביאה לביתה. במרץ 1943, פלישיה הצטרפה למחבוא בביתה של יאדוויגה יחד עם בעלה הנריק.[1]
זמן קצר לפני סיום המלחמה, אחיה של פלישיה הלך ברגל מלבוב לביתה של יאדוויגה בקאמיאנקה-בוזקה, והצטרף גם הוא למחבוא. ד"ר זינגר, פלישיה ואחיה התחבאו בדירתה של יאדוויגה עד יוני 1944 וניצלו.[1]
לאחר המלחמה עריכה
בשנת 1957, התחתנה יאדוויגה עם יעקב, יהודי ניצול שואה שאיבד את כל משפחתו במלחמה, ואימצה את שם משפחתו - שיינבאום[3]. הם עלו ארצה והשתכנו בתל אביב. בהגיעה לישראל, עברתה יאדוויגה את שמה הפרטי ליהודית. ליהודית וליעקב נולד בן, אשר היגר בבגרותו לדנמרק.[2]
לאחר מות בעלה בשנת 1982, פתחה יהודית קופסה קטנה שהסתיר יעקב מעיני כל במשך שנים ארוכות. את המפתח לקופסה נשא עמו תמיד בכיס מכנסיו. בתוך קופסת-הפח, מצאה חתיכת סבון שנרשם עליו כי נעשה מ-"שומן יהודי טהור". לידו, קופסת עץ קטנה מגולפת שבה אפר אדם, מבחנה קטנה המכילה ציאניד, וצנצנת זכוכית ובה גבישי 'ציקלון B' (חומר שנועד להדברת מזיקים אשר הנאצים עשו בו שימוש להשמדת יהודים במחנות השמדה). בפתח קטן בתוך הקופסית מצאה הסבר: "זהו אפרם של אנשים שנשרפו בוורשה, בבית-הכלא הצבאי בפינת הרחובות גנשה וזאמנהוף". תאריך הפתק - 22.1.1945. יעקב שיינבאום שמר על קופסה זו במשך 37 שנים, עד מותו, ללא ידיעת איש. הקופסה נמסרה ליד ושם על ידי יהודית. ביד ושם הובא האפר לקבורה כהלכה, והפריטים נותרו בארכיון יד ושם.[2]
יהודית שיינבאום נפטרה בשנת 1993 ונקברה בתל אביב.[1]
הכרה והנצחה עריכה
ב-11 בינואר 1982, הוכרה יהודית שיינבאום (יאדוויגה ואלקוב) על ידי 'יד ושם' כחסידת אומות העולם. ב-30.4.1981 ד"ר הנריק גורסקי, רופא שעבד בבית החולים בו הועסקו גם יהודית וזינגר, מסר עדות ליד ושם אודות חסדה של יהודית. בעדותו אמר: "ידוע לי מסיפורי ד"ר הנריק זינגר, שבזמן הקריטי של המלחמה, הסתתר מפני הגרמנים אצל יאדוויגה שיינבאום (באותו זמן וולקוב) בקאמיאנקה-בוזקה".[4] טקס שתילת העץ לזכרה בגן חסידי אומות העולם ביד ושם התקיים ב-28 ביוני 1982.[1]
במסגרת מיזם "חסד אחרון" (מיזם משותף ל"יד ושם" ושב"כ שנערך במהלך 2021, ובמסגרתו אותרו קבריהם של חסידי אומות העולם שגרו ונקברו בישראל ונאסף אודותם מידע רב) אותר קברה של יהודית שיינבאום בבית העלמין קריית שאול בתל אביב[5].
לקריאה ניספת עריכה
- גרשון פינצ'בסקי. חסד אחרון: סיפורם של חסידי אומות העולם בישראל, הוצאת יד ושם, ירושלים, 2023.
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 4 5 6 יד ושם, שיינבאום יאדוויגדה, באתר יד ושם
- ^ 1 2 3 משרד החינוך, סיפורי הצלה של חסידי אומות העולם החיים בארץ, באתר משרד החינוך, 2014
- ^ תמצות ותרגום מפולנית של עדותה של יאדוויגה, 30 באפריל 1981, תיק מספר 2175, ארכיון יד ושם
- ^ מכתב ליד ושם מאת הנריק גורסקי, 30 באפריל 1981, תיק מספר 2175, ארכיון יד ושם
- ^ אור הלר, "חסד אחרון": המבצע של שב"כ ויד ושם להנצחת חסידי אומות העולם, באתר חדשות 13, 7 באפריל 2021