יוז'ף דינר-דנש
יוז'ף דינר-דנש (במקור עד 1917 דינר-Diner[1], בהונגרית: Diner-Dénes József; ליפטובסקי מיקולש, 27 ביוני 1857 – פריז, 5 באוגוסט 1937) היה פוליטיקאי סוציאל- דמוקרטי יהודי-הונגרי, היסטוריון אמנות, סופר, עיתונאי, עורך עיתון.
 | |
| לידה |
27 ביוני 1857 ליפטובסקי מיקולאש, ממלכת הונגריה  |
|---|---|
| פטירה |
5 באוגוסט 1937 (בגיל 80) פריז, צרפת |
| שם לידה |
Diener József |
| מדינה |
הונגריה |
| תפקיד |
מזכיר מדינה (1918–1919) |
  | |
ביוגרפיה עריכה
יוז'ף דינר-דנש נולד במשפחה יהודית כבנם של מוריץ דינר, עצמאי, ושל נטי דינר. הוא למד באוניברסיטאות בווינה, דרזדן, פריז ובריסל; הוא למד הנדסה, ולאחר מכן גם פיזיקה, כימיה, ארכאולוגיה, פילוסופיה ותולדות האמנות. בשנת 1881 החל לעבוד במוזיאון הלאומי של הונגריה ומחקריו פורסמו בהונגריה ומחוצה לה. בברלין הוא עבד במגזין Freie Bühne, ואחר כך בבודפשט הקים את כתב העת Élet (חיים) עם לאיוש קטונה. בשנת 1906 התקבל לתא הבונים החופשיים "דמוקרטיה", ממנו עבר לתא "מרטינוביץ'" בשנת 1908.[2] בשנים 1906 עד 1910 היה העורך של המגזין "סקירת העבודה" (Munka Szemléje), ואחר כך ניהל את ספרייה בשם "הסלון הספרותי" (Irodalmi Szalon). הוא היה גם עמית במגזין "סוציאליזם" ובכתב העת Neues Pester. הוא הצטרף למפלגה הסוציאל-דמוקרטית ההונגרית ובשנת 1918 הפך למזכיר מדיני (סגן שר) לענייני חוץ של הממשלה בראשותו של מיהאי קארואי. במהלך הרפובליקה הסובייטית ההונגרית שירת בפריז. מאוחר יותר - בגלל הדיקטטורה בהונגריה היגר תחילה לארצות הברית ואחר כך שב לפריז, שם הועסק בעיתון "פופולייר" (Populaire).
דינר-דנש השתייך למעגל החברים של ליאון בלום. בשנת 1927 כתב את עבודת הדוקטורט שלו בשם "Le Hongrie" על רקע שערוריית הזיוף ההונגרי של הפרנק הצרפתי, עליה כתב בלום הקדמה. הביוגרפיה שלו על קארל מרקס פורסמה בשנת 1933 בצרפתית. הוא היה מארגן המוזיאון הראשון של תנועת העבודה, "המוזיאון הפרולטרי הקומוניסטי".
עבודותיו עריכה
- ההיסטוריה של גילוף שנהב (אומנות ומלאכה, 1890);
- Vergangenheit und Zukunft (בודפשט, 1896);
- היווצרותו של לאונרדו דה וינצ'י והרנסאנס (בודפשט, 1906).
לקריאה נוספת עריכה
- לקסיקון ביוגרפי הונגרי.
- אגנש ז'וז'נה בריני: בודפשט ובנייה חופשית. בודפשט, 2005.
- יוז'ף פלטינוס: חטאי הבנייה החופשית. מהדורה רביעית בודפשט, 1938-1939
- Gárdos Mariska: Kukoricán térdepelve (Budapest, 1964).
- Berényi Zsuzsanna Ágnes: Szabadkőműves páholyok Budapesten. Budapest, Heraldika Kiadó, 2006.
- Gulyás Pál: Magyar írók élete és munkái. Budapest, Magyar Könyvtárosok és Levéltárosok Egyesülete, 1939-2002. 7. kötettől sajtó alá rend. Viczián János.
- Gutenberg nagy lexikon. Minden ismeretek tára. Budapest, Nagy Lexikon Kiadóhivatal, 1931-1932.
- Nagy Csaba: A magyar emigráns irodalom lexikona. Budapest, Argumentum Kiadó-Petőfi Irodalmi Múzeum és Kortárs Irodalmi Központ, 2000.
- Művészeti lexikon. Fel. szerk. Lajta Edit. Budapest, Akadémiai Kiadó, 1965-1968.
- Magyar zsidó lexikon. Szerk. Ujvári Péter. Budapest, Zsidó Lexikon, 1929.
- A Pallas nagy lexikona, az összes ismeretek enciklopédiája. 1-16 k. (17-18. pótk. Szerk. Bokor József). Budapest, Pallas-Révai, 1893-1904.
- Révai Új Lexikona. Főszerk. Kollega Tarsoly István. Szekszárd, Babits, 1996-.
- Szinnyei József: Magyar írók élete és munkái. Budapest, 1891-1914. Hornyánszky Viktor
- Tolnai világlexikona. Budapest, Magyar Kereskedelmi Közlöny, 1912-1919. 8 db.; Budapest, Kassák Kiadó, 1999-
- Tolnai új világlexikona. Budapest, Tolnai, 1926-1933.
- Új magyar életrajzi lexikon. Főszerk. Markó László. Budapest, Magyar Könyvklub.
- Új magyar irodalmi lexikon. Főszerk. Péter László. Budapest, Akadémiai Kiadó, 1994.
- Magyar Nemzet; 1982. július 28. (Bajomi Lázár E.)
- Magyar Nemzet; 1983. április 16. (Beregi T.)
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ A Belügyminisztérium 1917. évi 75702. sz. rendelete. MNL-OL 30791. mikrofilm 841. kép 3. karton.
- ^ Berényi 2005 alapján; Palatinus 1939 csak a Martinovics páholybeli tagságáról tud.
- ^ "Házasságkötési bejegyzése a pesti neológ izraelita hitközség házassági akv. 161/1893. folyószáma alatt".