יוסטון, יוסטון, האם שומעת? עבור...

נובלה

יוסטון, יוסטון, האם שומעת? עבור... (באנגליתHouston, Houston, Do You Read?) היא נובלה מאת ג'יימס טיפטרי ג'וניור (שם העט של אליס שלדון). היא זכתה בפרס נבולה לשנת 1976, ופרס הוגו לשנת 1977.[1]

יוסטון, יוסטון, האם שומעת? עבור...
Houston, Houston, Do You Read?
מידע כללי
מאת ג'יימס טיפטרי ג'וניור עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מדע בדיוני עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
מקום הוצאה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הוצאה מאי 1976 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים
  • פרס נבולה לנובלה הטובה ביותר (1976)
  • פרס הוגו לרומן הטוב ביותר (1977) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הסיפור הופיע לראשונה באנתולוגיה Aurora: Beyond Equality, בעריכת וונדה מקינטייר וסוזן ג'. אנדרסון, ב-1976.[2] הוא פורסם לאחר מכן במגוון אוספים, וכן בתור ספר ביחד עם הסיפור של ג'ואנה ראס "Souls". זהו הסיפור המפורסם והמודפס ביותר של שלדון. 

תקציר עלילה עריכה

בסיפור, שלושה אסטרונאוטים גברים יוצאים למסע חלל בעתיד הלא-רחוק, בחללית Sunbird. התפרצות סולרית פוגעת בחללית, והשלושה נותרים אבודים ומרחפים בחלל. הם מנסים ליצור קשר עם מרכז הבקרה ביוסטון, אך ללא הצלחה. לאחר זמן מה, הם מתחילים לקלוט שידורים מוזרים בקשר. 

הם מבולבלים מכך שרוב הקולות נשיים, בדרך כלל עם מבטא אוסטרלי. הם שומעים שיחות על דברים אישיים, והדיבורים מלאים בסלנג לא מוכר. הם מנסים להעלות תאוריות למה שהם שומעים: אולי אלו הזיות? אולי מתיחה? איזשהו כוח עוין שמנסה להתל בהם? הם מקליטים את השיחות, ושומעים אותן שוב ושוב, בניסיון לפענח את התעלומה. לאחר זמן מה, הם מבינים שהדוברות מודעות לקיומם, ומציעות עזרה. 

בתחילה, מסרב מפקד החללית לתקשורת, כי הוא חושד במניעים של הקולות. אך אלה ממשיכים לבקש שיקבלו את עזרתם. האסטרונאוטים מצטמררים כשהם קולטים שהדיבור עליהם והצלתם הוא במונחים היסטוריים, והם מבינים שנעו לא רק ברחבי החלל אלא גם בזמן, ושנעלמו עקבות טיסתם מאות שנים קודם לכן. הקולות מספרים להם רק פרטים מועטים על המצב העכשווי בכדור הארץ - רק שאסון לא ברור הכחיד את רוב האנושות. בסופו של דבר, מסכימים האסטרונאוטים לפגוש את החללית Gloria, דבר שיאפשר להם לצאת בבטחה מה-Sunbird. 

הגלוריה מהווה להם חידה. חוץ מזה שכמעט כל הצוות הוא נשים, החללית עצמה מבולגנת ומלאה בצמחים וחיות. הטכנולוגיה שלה אינה מתקדמת במיוחד, ולפעמים הכוח הנדרש לפעולות החללית מסופק דרך אופניים נייחים. הלם התרבות של האסטרונאוטים מוגברת כאשר הם לא מצליחים  לקבל תשובות אפילו לשאלות פשוטות לגבי כדור הארץ

לאט לאט, השניים צוברים רמזים מהתבוננות ומפליטות פה של הצוות. חברות הצוות מדברות על "אחיותיהן" אך אין דיבור על בעלים, חברים או משפחה. בצוות זוג תאומות, ששתיהן נקראות ג'ודי, אך אחת נראית מבוגרת מהשנייה. הזכר היחיד בחללית, אנדי, נראה לאסטרונאוטים מאוד נשי. 

ואז הם לומדים את האמת. מגפה הכחידה את רוב האנושות, כולל את כל הזכרים. רק כ-11 אלף נותרו, בעיקר באזור אוסטרלאסיה. הן מתרבות דרך שיבוט, וכל בנות האנוש החיות הן שיבוטים של 11 אלף הניצולות המקוריות. את התינוקות מגדלות בבתי ילדים שיתופיים, וכל מי שמשויכת לגנוטיפ משותף כותבת את סיפורה בספר שעובר מאחת לאחת, כדי לתת השראה ל"אחריות" עתידיות. בנות גנוטיפים מסוימים עוברות טיפולים אנדרוגנים כדי להבנות את גודל גופן וכוחן כדי לעשות עבודת כפיים, והתוצאה היא פסבדו-זכרים, כמו אנדי חברת הצוות שפגשו האסטרונאוטים. החברה האנושית השיתופית חיה בשלום נטול קונפליקט - לכאורה מאושרת, אך חסרת קידמה משמעותית. 

כל אחד מהאסטרונאוטים מגיב אחרת לידיעות אלה. המפקד חווה את זה כטרגדיה גדולה, ומאמין שהוא נבחר על ידי האל להוביל את הנקבות האבודות חזרה למוטב, לחברה בה גברים הם ראשי המשפחה והמנהיגים. שני מרייר מהמחשבה של מיליוני נשים שלא ידעו מגע גבר מהו, ורואה את עצמו כאובייקט תשוקתן כשיחזור לכדור הארץ.

האסטרונאוט השלישי מגלה שנתנו לשניים האחרים סם שגורם להם לגלות את "האני האמיתי" שלהם. ולאור מה שגילו, הוא בטוח שאין הם בדרך חזרה לכדור הארץ, ושאין לצוות ה"גלוריה" כוונה שישרדו. הן מאושרות בחייהן ללא גברים, ורצו רק ללמוד מהאסטרונאוטים ולהעביר את הידע הלאה, ובמקרה של האסטרונאוט החרמן, גם לקחת דגימות זרע, במטרה להעשיר את החומר הגנטי וליצור גנוטיפים חדשים. 

עיבודים עריכה

  • עובד כדרמה לרדיו ב-1990, בשני פרקים.  

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Clute and Nicholls 1995, p. 1230.
  2. ^ Von Ruf, Al. "Publication Listing "Aurora: Beyond Equality"". Internet Speculative Fiction Data Base.