פתיחת התפריט הראשי

הרב יוסף ביגון (תרס"א, 1901 – תמוז תש"ב, 1942) היה איש תנועת המוסר ואיש חינוך יהודי ליטאי שפעל בפולין. כיהן כמשגיח בישיבת עץ חיים בהיידה שבבלגיה. נספה בשואה.

תולדותיועריכה

נולד בויסוקי שבליטא הפולנית. בתקופת מלחמת העולם הראשונה למד בישיבת רמיילס שבווילנה[1], בשנות ה-20 למד בישיבת גרודנה ובישיבת מיר, והיה מתלמידי המשגיח הרב ירוחם ליבוביץ.

בשנות ה-30 עבר להתגורר בוורשה והיה פעיל מאוד בתחום החינוך היהודי והתורני בעיר. במשך תקופה התגורר בקרקוב, ואף בה המשיך בפעילותו החינוכית והמוסרית.

בקרקוב לימדה אשתו, חנה לבית גרוספלד, בסמינר למורות "בית יעקב". וגם הוא היה פעיל בסמינר הזה, וברשת החינוך של "בית יעקב" בפולין כולה.

היה בקשר קרוב עם האדמו"ר רבי משה'ניו פרידמן מבויאן-קראקא. באותה תקופה העלה על הכתב, ביידיש, תוכנית הצלה רוחנית חינוכית לנוער היהודי בזמננו והפיץ אותה במטרה לעודד נדיבים יהודים בארצות הברית לממנה. לימים היא יצאה כחיבור בעברית, תחת השם "עינא פקיחא" - "הבו גודל", בעריכתו ותרגומו של תלמידו אליהו כי טוב.

ראש ישיבת עץ חיים בהיידה שבבלגיה, הרב שרגא פייבל שפירא, הזמינו לכהן כמשגיח בישיבתו. במשך תקופה הוא שהה בישיבה ומסר שיחות מוסר לתלמידים.

היה בקי בתורת הרמח"ל. בשנת 1934 ההדיר והוציא לאור את ספרו של הרמח"ל "דרך השם", והוסיף עליו את פירושו "אור הדרך" וכן "שבילי הדרך" – מקבילות משאר ספרי הרמח"ל. בשנת 1936 הוציא לאור את "ילקוט ידיעות האמת" בשני חלקים, הכוללים כמה מספרי הרמח"ל.

נספה במחנה ההשמדה אושוויץ, בתחילת חודש תמוז תש"ב (1942).

הערות שולייםעריכה