ייחום
ייחום הוא שלב במחזור הרבייה של מספר בעלי חיים. בעת שהנקבה מוכנה להפריה, היא מפגינה באופן גלוי את רצונה להזדווג עם זכר, כלומר, את העובדה שהיא מיוחמת. דבר זה נעשה במספר דרכים כגון שינוי במראה החיצוני, הפצת ריח אופייני, שינויי התנהגות, השמעת קולות ייחודיים ועוד. באמצעות דרכים אלה הנקבה מושכת זכרים להזדווג עימה. אצל כלבות ייתכן לפעמים הפרשה דמית מהנרתיק, תופעה פזיולוגית שונה מזו של הוסת[1].
אצל חלק מבעלי החיים, הימצאותה של נקבה מיוחמת בסביבה עשויה לגרום לכך שזכרים ייאבקו ביניהם על הזכות להזדווג עמה. אצל בעלי חיים החיים בלהקה, רק הזכר השליט בלהקה מזדווג עם הנקבות המיוחמות.
אצל בעלי חיים מסוימים ייחום הנקבות מופיע בעונה מסוימת בשנה או במחזוריות קבועה אחרת, תקופות אלו נקראות עונת הרבייה. אצל חלק מבעלי החיים הייחום קשור לטמפרטורה השוררת בסביבה, למצבה הגופני והתזונתי של הנקבה ולזמינות מזון. כל אלה מיועדים להבטיח תנאים גופניים וסביבתיים נאותים לנקבה בתקופת נשיאת ההריון, וכן להבטיח כי לידת הצאצאים תהיה במועד נוח לגידולם מבחינת תנאי האקלים, זמינות המזון וכדומה, באופן שיצור סיכוי מרבי להישרדותם.
במינים בהם מתקיים ייחום כחלק ממחזור הרבייה, הנקבה אינה מעוניינת בהזדווגות ואינה יכולה להיכנס להיריון, אלא בתקופת הייחום.
