ינה זולנאי
ינה זולנאי (במקור עד שנות ה-40 של המאה ה-20 צייטינגר, בהונגרית: Zolnai Jenő; בודפשט, 3 באוקטובר 1911 – בודפשט, 27 ביולי 1971)[1] היה פסנתרן, מלחין, מורה לפסנתר יהודי-הונגרי פרופסור באקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט. הוא היה שייך לדור הפסנתרנים המוכשים ביותר כמו: אנדרה פטרי (הו'), אנני פישר, אנדרה פלדש ולא במקרה ארבעתם היו תלמימידיו המצטיינים של ארנסט פון דוהנאני. הוא היה המנכ"ל הראשון של התזמורת הפילהרמונית של הונגריה.
_Jen%C5%91.jpg) | |
| לידה |
3 באוקטובר 1911 בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
27 ביולי 1971 (בגיל 59) בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית |
| שם לידה |
Zeitinger Jenő |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי ברחוב קוזמה |
| מוקד פעילות |
הונגריה |
| מקום לימודים |
האקדמיה למוזיקה פרנץ ליסט בבודפשט |
  | |
קורות חייו עריכה
ינה צייטינגר נולד במשפחה יהודית כבנם של מור צייטינגר (1873–1956), מוזיקאי, מורה ושל בטי שוורץ (1873–1949).[2] כבר ב-1927 הצליח לבצע את אחת מיצירותיו בקונצרט שבו הציגו מלחינים צעירים את עצמם. "העיתון" דיווח על כך ביוני 1927. הוא למד באקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט בבודפשט, הוא היה תחילה תלמידו של אימרה שטפאנאי ולאחר מכן של ארנסט פון דוהנאני. מסוף 1928 הופיע בסדרה של מופעי רדיו ובקונצרטים של האקדמיה למוזיקה. לאחר קבלת התואר ותעודת האמן שלו ב-1932 נתן סדרת קונצרטים מצליחים בסיבוב הופעות בהונגריה ומחוצה לה. המבקרים כתבו על כך בחיוב. כך, למשל, "העיתון הלאומי" (Nemzeti Ujság), במרץ 1934:
"הפרשנות המסוגננת העדינה שלו והידע המאוזן והווירטואוזי זכו להצלחה רבה בכל קטע של תוכניתו היפה".
במחצית השנייה של שנות ה-30 לימד גם בבית הספר למוזיקה באויפשט. כיהודי כבר לא היה יכול להופיע בפני קהל לא יהודי ומינואר 1940 הופיע במסגרת הפעילות האמנותית של אומיקה - ההתאחדות הלאומית היהודית-הונגרית לחינוך בתיאטרון גולדמארק. לאחר מכן - התאריך המדויק אינו ידוע - היא שינה את שמו ומאז ואילך הופיעה בתור ינה זולנאי.
במלחמת העולם השנייה נלקח לשירות עבודה (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי).[3] ג'רג' קוראני מזכיר את ינה זולנאי בספר הזיכרונות שלו[4] משנת 2005 על שירות העבודה ב-centropa.org:
"כל ערב ארגנו ערב מופע. מורה אוקראינית השאילה את הפסנתר החבוט שלה, שעליו פירש הפסנתרן ינה צייטינגר (זולנאי) (לימים פרופסור באקדמיה למוזיקה) קטעי סולו של מיקלוש בנצה - שביצע את אריות הבס-בריטון היפות ביותר בספרות האופרה - וקטעי כינור הומוריסטיים שלי ושל ארנה ויטנברג (וארנאי) התלווה אליו. התוכנית הייתה רצופה גם במופעי פרוזה, בעיקר הרצאות של לאסלו טאבי".
בשנים 1949–1950, הפך זולנאי למזכיר הכללי האחרון של האגודה החופשית של מוזיקאים ההונגרים ולאחר מכן למנהל הכללי הראשון של "החברה הלאומית לניהול קונצרטים", קודמתה של הפילהרמונית הלאומית ההונגרית, שנוסדה ב-1949. משנת 1950 לימד פסנתר במחלקה ללימודי המשך של ארגון בית הספר למוזיקה מטרופוליטן. ב-1957 חגג 25 שנה לקריירה האמנותית שלו, ובהזדמנות זו ערך קונצרט באקדמיה למוזיקה, בה גם לימד.[5] חיבוריו למטרות פדגוגיות עוררו ויכוחים. יצירותיו כוללות:
- שתי קנטטות
- שני קונצ'רטו לפסנתר
- סונטה לכינור
- רביעיית כלי מיתר
- שני מחזורי שירים (אטילה יוז'ף ושירים יפניים)
הוא מת בתאונה ב-27 ביולי 1971 והובא למנוחות בבית הקברות היהודי ברחוב קוזמה בבודפשט.
לקריאה נוספת עריכה
- לקסיקון ביוגרפי הונגרי. עורכת ראשית. אגנש קניירש. בודפשט, הוצאה לאור אקדמית, 1981.
- אלדאר טוט-בנצה סאבולצ'י: לקסיקון מוזיקה I-III. מהדורה חדשה מתוקנת. עורך ראשי ד"ר דנש ברטה, עורכת מרגיט טוט. בודפשט, Zeneműkiadó Vallalat, 1965.
- ינה זולנאי באתר אומיקה - ההתאחדות הלאומית היהודית-הונגרית לחינוך
קישורים חיצוניים עריכה
- ינה זולנאי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- ינה זולנאי באתר Arcanum
- לאסלו הרשאני: אמנים יהודים בסערה צייטינגר (זולנאי) ינה - באתר התאחדות הקהילות היהודיות בהונגריה
- אחת מיצירותיו לפסנתר - נוקטורנו
הערות שוליים עריכה
- ^ Gyászjelentése (1971. július 31.) Népszabadság, 29. évfolyam, 179. szám
- ^ "Szülei házasságkötési bejegyzése a Budapest VI. kerületi polgári házassági akv. 491/1902. folyószáma alatt". נבדק ב-2020-09-16.
- ^ "Egy ukrán tanítónő kölcsönadta ütött-kopott pianínóját, amelyen Zeitinger (Zolnai) Jenő zongoraművész (később zeneakadémiai professzor) szólódarabok interpretálásán kívül..." centropa.org
- ^ ספר הזכרונות של ג'רג' קוראני
- ^ Film Színház Muzsika (1957. október 18.) 1. évfolyam, 23 szám