יעקב סלומון

יעקב (יענקלה) סלומון (30 במאי 1916 – 17 באוקטובר 1963) היה איש ההגנה והפלמ"ח, מפקד הגדוד הרביעי בפלמ"ח (לימים "גדוד הפורצים", חטיבת הראל) ומפקד ההגנה במזרח אירופה.

יעקב סלומון
יעקב סלומון, 1947
יעקב סלומון, 1947
לידה 30 מאי 1916
כ"ז אייר ה'תרע"ו
טרנסילבניה, רומניה
פטירה 17 באוקטובר 1963 (בגיל 47)
כ"ט תשרי ה'תשכ"ד
תאריך עלייה 1924
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות Hahaganah.png  ההגנה
Palmach.jpg  פלמ"ח
Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות 1934–1948 (כ־14 שנים)
דרגה רס"ן
תפקידים בשירות
  • מפקד "פלוגת המאה", "ההגנה", פתח תקווה
  • מפקד פלוגת השרון, "פלוגות השדה"
  • מפקד הפלוגה הדרומית, "משמר החופים", הפלמ"ח
  • מפקד הגדוד הרביעי, הפלמ"ח
  • מפקד "ההגנה" במזרח אירופה
  • מפקד "הבריגדה הצ'כית"
פעולות ומבצעים
  • המרד הערבי הגדול
  • המרי העברי
  • גיוס חו"ל (גח"ל)
  • מבצע יואב
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ראשית חייועריכה

 
יעקב סלומון ילדות בעמק יזרעאל, שנות ה-20, עם תושבי האזור - זהות לא ידועה Jacob Salomon childhood Jezreel Valley, with locals, unknown identity 1920s

סלומון נולד בכפר שויומקו (הו') (רומ') שבטרנסילבניה, רומניה, להורים שומרי מצוות שעסקו בחקלאות. הוא היה הצעיר בין שמונה אחים ואחיות, מהם שניים נפטרו בינקותם. בשנת 1920 הגיע אביו, מרדכי, בלוויית שני חברים, אחד מהם בנו של רב העיר קלוז', כדי לבחון את אפשרות עלייתם של כמאה משפחות של חקלאים[1]. בשנת 1924 עלתה המשפחה לפלשתינה והשתתפה ביסוד כפר גדעון (עמק יזרעאל), שם עסקה בחקלאות. בשנת 1929, לאור קשיי פרנסה, עברו כמה ממשפחות הכפר, לגבעת שאול בירושלים. מאוחר יותר, בשנת 1934, עברה משפחתו של סלומון לפתח תקווה[2].

ב"הגנה" בפתח תקווהעריכה

סלומון התגייס לסניף ההגנה בפתח תקווה בקיץ 1934. במהלך "המרד הערבי הגדול", פיקד על אחת משתי יחידות שנועדו לבצע מעשי תגמול[3] ועל יחידה בת 150 איש שהורכבה מדתיים בני המושבה וחברי קבוצת "רודגס" (קבוצת יבנה)[4]. בהמשך מונה על ידי אליהו בן חור, מפקד גוש פתח תקווה, להחליף את מאיר דודזון בפיקוד על "פלוגת המאה". יחידה זו הייתה מהראשונות שאמצו את הגישה ההתקפית של היציאה מהגדר ומהראשונות שאמצו את תפיסת "ההגנה" כארגון ארצי, כך שחבריה התחייבו להיות מוכנים להישלח לכל מקום שידרשו[3][5].

ב"פלוגות השדה"עריכה

 
יעקב (יענקלה) סלומון העלייה לחניתה 1938 Jacob Salomon Kibbutz Hanita

בסוף 1937 נקרא סלומון על ידי יצחק שדה להשתתף בקורס מפקדי מחלקות. במרץ 1938 השתתף באבטחת העלייה לחניתה ולאחר מכן הדריך בקורס מ"כים של "פלוגות השדה" (הפו"ש), שנפתח ב"חניתה תחתית". בתקופה זו הצטרף לשני סיורים בפיקודו של אורד וינגייט, שהמחישו פעולה ביחידה גדולה[2]. זמן קצר לאחר מכן הוא מונה כסגן מפקד פלוגת השרון ובהמשך כמפקדה. הפלוגה הייתה אחת משתיים ב"קו המזרחי", היא חלשה על האזור שמחדרה ועד הירקון ופעלה, בשיתוף עם הבריטים, כנגד לחץ של כנופיות ערביות[6]. פעילות הפו"ש בקו המזרחי והדרומי הוערכה כשיא הפעילות המבצעית של "ההגנה" בתקופת המרד הערבי[7].

 
מ"ג אסירי ההגנה, מדריכי הקורס: יעקב סלומון (משמאל), משה כרמל (שני משמאל), משה דיין (מימין) כלא עכו, 1939

בכלא עכו (מ"ג אסירי ההגנה)עריכה

בקיץ 1939, עם דעיכת המרד הערבי הגדול ופירוק הפו"ש, נשלח סלומון להדריך בקורס קצינים תחת פיקודו של רפאל לב ולצידם של מדריכים נוספים, ביניהם יגאל אלון ומשה דיין[8]. הקורס נועד להכשיר מפקדים לכוח החדש שהוקם, "חיל השדה". הבריטים, אשר לנוכח תוצאות המרד הערבי הגדול נסוגו מהתמיכה בציונות, גילו באוקטובר 1939 את המחזור השני של הקורס ועצרו את משתתפיו. העצורים נשפטו ונדונו לעונש של עשר שנות מאסר, אשר הומתק על ידי המפקד בצבאי לחמש שנות מאסר. קבוצה זו נודעה כ-"מ"ג אסירי ההגנה". סלומון נבחר כאחד מחברי ועד האסירים ולנוכח שליטתו בשפה הערבית והקשרים שיצר עם סוהרים ואסירים ערבים, כונה על ידי חבריו "המוכתר"[9]. שינוי נוסף במדיניות הבריטים, על רקע התפתחויות במלחמת העולם השנייה והחשש מפלישת הצבא הגרמני לארץ, הביא לשחרור מוקדם של סלומון וחבריו, בפברואר 1941.

בפלמ"חעריכה

תפקידי מטהעריכה

סלומון התגייס לפלמ"ח עם הקמתו, באמצע 1941, ושימש בתפקידי מטה. במהלך 1942 הוא מונה כמפקד הקורס הארצי הראשון לספורט שימושי[2] ובסוף 1942 מונה כמפקד הקורסים הימיים הראשונים[10][11][12]. בשני התחומים לא היה בעל ניסיון ומונה בשל יכולותיו הפיקודית והארגוניות[2].

במקביל, לבקשתו של משה דיין, פעל סלומון לגיוס מתנדבים דוברי הונגרית לצניחה באירופה. כך גייס את אחיינו, הצנחן יונה רוזן, והפעיל אותו לאיתור מתנדבים נוספים, ביניהם חנה סנש[13]. החל מסוף 1943 השתלב בפעילות "המחלקה הבלקנית" שנועדה להגיע לדרום מזרח אירופה לפעול שם להצלת יהודי המקום ולארגונם למאבק מזוין. במסגרת זו פיקד על "החולייה ההונגרית"[14][15] וכן על קורס ימי שנערך לכלל חברי המחלקה[15].

"משמר החופים"עריכה

בסוף 1943 מונה סלומון לפקד על הפלוגה הדרומית של משמר החופים[16][17][14]. פלוגות משמר החופים היו יחידות נוטרים שהוקמו בשיתוף פעולה עם הבריטים כדי להתריע על פלישה, ריגול או חבלה מצד הגרמנים ובני בריתם. הן צורפו לפלמ"ח, ופורקו בסוף 1944.

הגדוד הרביעיעריכה

בסתיו 1944, שונה המבנה הארגוני של הפלמ"ח ופלוגותיו קובצו לארבעה גדודים. פלוגה ז', פלוגת המטה על יחידותיה המיוחדות, הפכה לגדוד הרביעי. בגדוד נכללו באותה עת יחידות של ימאים ("הפלי"ם"),מסתערבים (המחלקה הערבית, "השחר"), סיירים, טייסים ויחידות רזרביות. שמעון אבידן, מפקד פלוגה ז' שיועד לפקד על הגדוד, מונה לתפקיד אחר ובמקומו מינה יצחק שדה את סלומון כמפקד הגדוד [18][14][19].המינוי היה יוצא דופן, שכן המג"דים האחרים היו "חוגיסטים", כלומר יוצאי מחנות העולים ואילו סלומון לא השתייך לתנועה כלשהי. על רקע זה, המג"דים האחרים קבלו את המינוי בהסתייגות אולם הוא זכה לגיבוי של שדה[20]. סלומון פיקד על הגדוד בתקופת תנועת המרי העברי ובמסגרת זו נטל הגדוד חלק בפעולות חבלה שונות, כגון חבלה בסירות משמר בריטיות ב"ליל הרכבות", פיצוץ תחנות משטרת החופים בגבעת אולגה וסדני עלי, התקפה על משטרת כפר ויתקין ב"ליל המשטרות" ופיצוץ גשר דאמיה (אדם) ב"ליל הגשרים". סלומון סיים את תפקידו לאחר "השבת השחורה" ופירוק תנועת המרי[2]

 
יעקב (יענקלה) סלומון, מפקד "ההגנה" במזרח אירופה' 1947–1948 Jacob Salomon commander of Ha'Haganah in east Europe (Hungary, Rumania, Czechoslovakia) 1947-1948
 
יעקב סלומון (שני מימין) וקצינים צ'כוסלובקיים (זהות לא ידועה), צ'כוסלובקיה, 1948 Jacob Salomon (second from the right) with Czechoslovak officers (Unknown identity), Czechoslovakia, 1948

ב"הגנה" במזרח אירופהעריכה

בדצמבר 1946 יצא סלומון לאירופה, שם מונה על ידי נחום שדמי, מפקד "ההגנה" באירופה, לפקד על "ההגנה" במזרח אירופה, בארצות הונגריה, רומניה וצ'כוסלובקיה[21]. באמצע 1948 פורקה "ההגנה" וסלומון המשיך לפעול באירופה עד סוף 1948, במסגרת משלחת צה"ל. 

הונגריהעריכה

בתחילת 1947 התמקד סלומון בהונגריה בהקמת תשתית אימונים להגנה עצמית של יהודי המקום. את התשתית הקים בעזרת יוצאי המחתרת החלוצית בהנהגתו של יוסף (יושקה) מאיר ובעזרתם של שליחים ארצישראליים. בהמשך מיקד את האימונים בהכשרה של למעלה מ־1,200 מגויסים לקראת עלייה לארץ[22]. לצד זאת סייע לפעולות המוסד לעלייה ב' ותנועת הבריחה. בתחילת שהותו בהונגריה ערך, יחד עם השליחה חנה ריבלין, בירור ביחס לגורלה של חנה סנש בימיה האחרונים. בין השאר הם עקבו אחר משפט שנערך לשופט שדן את סנש למיתה ונפגשו עם אסירה שישבה עם סנש בתא הכלא ומסרה פרטים על ימיה האחרונים[2].

רומניהעריכה

ניסיון להניח יסודות לפעילות דומה ברומניה סוכל על ידי שלטונות רומניה בסוף קיץ 1947. לעומת זאת השלטון אפשר ליהודים להגר ושיתף פעולה עם גדול מבצעי ההעפלה של אוניות הפאנים[22]

"אניות הפאנים"עריכה

במחצית השנייה של 1947, פיקד סלומון על המבצע היבשתי של גיוס כ-15,000 מעפילים מרחבי רומניה והסעתם לנמל בורגאס בבולגריה, משם הפליגו עם אניות הפאנים - פאן יורק (בשמה העברי, "קיבוץ גלויות") ופאן קרסנט (בשמה העברי, "עצמאות"). לנוכח היקף המבצע, שהיה הגדול שמבצעי ההעפלה, פנה שאול אביגור, מפקד המוסד לעליה ב', לנחום שדמי, מפקד "ההגנה" באירופה, כדי לקבל סיוע. שדמי הטיל על סלומון את המשימה לגייס את המעפילים וזה נערך לכך באמצעות הקמת מטה של 30 אנשי צוות, אשר כונה "המחלקה האופרטיבית" ופעל בשיתוף עם רשויות שונות של רומניה. למרות לחץ שהופעל עליהם, מנעו סלומון ומפקדי המוסד לעליה ב' את הניסיון להכתיב מפתח מפלגתי בקביעת המעפילים. גיוס המעפילים נערך על ידי חלוקת רומניה לשבעה מחוזות, שבכל אחד מהם פעל ועד מקומי. במקביל הקים סלומון תשתית של קורסים בכל רחבי רומניה להכשרת 800 אנשי פיקוד, לשליטה במעפילים בעת מסעם. ההתארגנות כללה היערכות לשימוש בנשק למקרה שהבריטים ינסה למנוע את ירידת המעפילים לחופי הארץ, אולם משנודע הדבר לנחום שדמי הוא אסר על כך. לאחר כמה חודשי היערכות, הוסעו המעפילים לנמל באמצעות רשת הרכבות הרומנית שהותאמה ושועבדה לשם לכך. הרכבות הגיעו באופן מתואם לנמל, ובבוקר ביום 27.12.1947 הפליגו האניות[23][24][25][26].

ההיערכות למבצע לוותה בהתנגדות של הנהגת היישוב לנוכח לחץ בינלאומי שהופעל למניעתו והחשש מפני ההשלכות על המהלכים המדיניים להקמת המדינה. מפקדי המבצע ובהם סלומון הוציאו אותו לפועל למרות ההתנגדות, לנוכח מצוקתם של אלפי היהודים שמכרו את רכושם ונערכו לעזוב את ביתם. על רקע זה הותיר המבצע רושם בקרב הנהגת היישוב של ערעור מרותה. האניות הפליגו, עם כן, הן כנגד עמדת הבריטים הן כנגד עמדת הנהגת היישוב, אשר נאלצו לנהל משא ומתן כשהאניות בלב ים. בהוראת בן-גוריון הושג הסכם להפניית האניות לקפריסין ולאחר קום המדינה, הגיעו המעפילים לארץ[24][23][27].

גיוס חוץ לארץ (גח"ל)עריכה

בתחילת 1948, לנוכח המאבק הצבאי בארץ, עברה ה"הגנה" באירופה לעיסוק בגיוס, אימון והעלאת מתנדבים. סלומון היה מיוזמי המהלך ובמרץ 1948 הקים, יחד עם משה אגמי, איש המוסד לעליה ב', מרכז גיוס בפריס[28]. "ההגנה" באירופה הכשירה בבסיסיה כ 25,000 מגויסים, אשר היוו כרבע עד שליש מכוח האדם בצה"ל באותה עת[22]. במקביל, סלומון פעל בתקופה זו בצ'כוסלובקיה בשיתוף עם אהוד אבריאל, שליחו של בן-גוריון לענייני רכש ומאוחר יותר ציר ישראל בצ'כוסלובקיה. סלומון קידם קורסים מקצועיים שערך הצבא הצ'כי בתחומים כגון קשר, טייס וצניחה, ובמסגרת זו מינה את חיים גורי לפקד על קורס הצנחנים הראשון[29]. סלומון פיקד גם על יוזמת גיוס נוספת של יחידה לוחמת - "הבריגדה הצ'כית"[30], אשר הגעתה לארץ כיחידה, נמנעה בסופו של דבר.

הבריגדה הצ'כיתעריכה

במסגרת פעולות הגיוס, הוקמה "הבריגדה הצ'כית" - יחידה של יהודים צ'כוסלובקים, ברובם ותיקי מלחמת העולם השנייה. תוכנית זו נועדה לאפשר לקבוצה גדולה של יהודים לעלות לארץ עם משפחותיהם ורכושם. היקף היחידה תוכנן ל־1,500 לוחמים ובסופו של דבר הגיעו לארץ כ-600. היחידה התאמנה בצ'כוסלובקיה כחודשיים ונועדה להגיע לארץ מצוידת בנשק שסיפקו שלטונות צ'כוסלובקיה. סלומון מונה לפקד על היחידה עד הגעתה לארץ והוא שאף לעמוד בראשה גם במהלך מלחמת העצמאות. באוקטובר 1948 הגיעו אבריאל וסלומון לארץ ודווחו על היחידה לבן-גוריון. בסופו של דבר החשש של הצמרת הביטחונית בישראל מקונספירציה קומוניסטית מנע את הפעלת היחידה ולחבריה הותר להשתלב בצה"ל כיחידים. במקביל הופעל ככל הנראה לחץ בינלאומי גם על שלטונות צ'כוסלובקיה שלא יאפשרו לשלוח את הנשק הכבד. המגויסים שהגיעו בדרך זו לארץ נשארו בה וחלקם הקימו את המושב כרם מהר"ל[30][31][32].

אחרית ימיועריכה

השהות של סלומון באירופה לוותה בתסכול משום הרצון שלו להשתתף במאמץ המלחמתי בארץ. בעת ביקורו בארץ, באוקטובר 1948, הצטרף באופן פרטיזני ליצחק שדה, אז מפקד חטיבה 8, והשתתף באופן חלק במבצע "עשר המכות" ("מבצע יואב") לכיבוש הנגב, אולם עם חזרתו הסופית לארץ נתקל בסירוב להשתלב בצה"ל ושוחרר בדרגת רב-סרן. זאת ככל הנראה על רקע עמדה פוליטיות פרו-סובייטית שיוחסה לו, כמו למרבית סגל פיקוד "ההגנה" באירופה, אף שלא היה חבר או פעיל במפלגה כלשהי[2][33][34]. העיתונאי יוחנן להב הציע לכך הסבר אחר, לפיו הדבר נבע ממעורבותו של סלומון בהנעת מבצע הפאנים למרות עמדת הנהגת היישוב, כמו גם ניסיונו לקדם תוכנית בתמיכה של משה סנה ויצחק שדה, להורדת המעפילים לחוף גם במחיר עימות עם הבריטים[27]

סלומון פנה לעסקים פרטיים והקים חוה חקלאית על קרקע של הכפר הערבי שיח מוניס שהוקצתה לו וניסה לקדם יוזמות עסקיות נוספות. ערב מבצע קדש נעצר על ידי השב"כ למשך לילה אחד ונלקחו מסמכים מביתו ככל הנראה בעקבות ציתות לשיחה שקיים עם ידידו משה סנה. זאת לנוכח החשש שקשריו של סלומון עם בכירי מערכת הביטחון יביאו לדליפת פרטים על המבצע. פרטי המעצר נחשפו על ידי אהוד אבריאל, אז חבר כנסת מטעם מפא"י, שקבל על דבר המעצר בפני ראש השב"כ עמוס מנור[32][2]. פרשה זו הסתיימה לאחר בירור שנערך לדרישתו של סלומון שבעקבותיה הושבו לו המסמכים ונמסרה לו התנצלות.

באוקטובר 1963 נספו סלומון ואמו, רחל, בתאונת דרכים. סלומון, בן 47 במותו, השאיר אחריו אלמנה ושלושה ילדים.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ספר המהנדסים והעליה השלישית מהונגריה 1920–1930, עריכה: גלעדי, דוד, תל אביב: התאחדות עולי הונגריה, המרכז, תל אביב, תשנ"א, עמ' 63
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 יטבת, משה, יענקלה סלומון: זיכרון קרוב רחוק, דרור-סלומון, זהבית, 1999
  3. ^ 1 2 סלוצקי יהודה, ספר תולדות ההגנה, עריכה: דינור, בן־ציון (עורך ראשי) ואח', ישראל: מערכות, 1963, כרך ב (חלק שני), עמ' 740
  4. ^ שנותיהם היפות, זכרונות, תעודות, צילומים של חברי ארגון "ההגנה" בפתח תקווה והסביבה, עריכה: אורן, ברוך, עירית פתח־תקוה, משרד הביטחון, קרן ירמיהו פינק, ספר ג', תשמ"ג, עמ' 159
  5. ^ בן חור, אליהו, לצאת את הגדר, ישראל: מערכות, 1985, עמ' 96-96, ISBN 965-05-0225-4
  6. ^ דגן, שאול, הפו"ש – פלוגות השדה של ארגון ה"הגנה", ישראל: משרד הביטחון, 1995, עמ' 96, 149, ISBN 965-05-0798-1
  7. ^ עילם, יגאל, ההגנה: הדרך הציונית אל הכוח, תל אביב: זמורה, ביתן, מודן, 1979, עמ' 102
  8. ^ יגאל שפי, סיכת מם־מם: המחשבה הצבאית בקורסים לקצינים ב"הגנה", תל אביב, ישראל: משרד הביטחון והמרכז לתולדות כוח המגן ה"הגנה", 1991, עמ' 230,231, ISBN 9650505768
  9. ^ דגוני, נח, דפים מן הכלא: יומנו של אסיר "ההגנה" מכלא עכו, תל אביב: מערכות, 1976, עמ' 60,64
  10. ^ סלוצקי, יהודה, ספר תולדות ההגנה, עריכה: דינור, בן־ציון (עורך ראשי) ואח', תל אביב: עם עובד, 1973, כרך ג' (חלק ראשון), עמ' 418
  11. ^ 1 2 זהר, אברהם ופעיל, מאיר, הפלמ"ח הימי (פלי"ם), העמותה לחקר כוח המגן על שם ישראל גליל ומשרד הביטחון, 2001, עמ' 24, ISBN 965-05-1082-6
  12. ^ קדרון, ענת, הפלי"ם, הפלי"ם ההעפלה והרכש, פרק (א') מעבודת גמר לתואר 'מוסמך' בנושא הקמת חיל הים, בהדרכת פרופ' יואב גלבר. אוק. 2000. מכון הרצל לחקר הציונות ולימודה – אוניברסיטת חיפה.
  13. ^ רוזן, יונה, נקראתי ואלך, ישראל: העמותה לחקר תנועות הנוער הציוניות בהונגריה, 2002, עמ' 23,64, ISBN 965-7014-86-7
  14. ^ 1 2 3 פעיל, מאיר וזהר, אברהם, פלמ"ח - פלוגות המחץ של ה"הגנה", 1941 - 1949, עריכה: אידן, אריה, ישראל: משרד הביטחון והעמותה לחקר כוח המגן ע"ש ישראל גלילי, 2008, ISBN 978-965-05-1446-4
  15. ^ 1 2 מרקוביצקי, יעקב, היחידות היבשתיות המיוחדות של הפלמ"ח, תל אביב: משרד הביטחון, 1989, עמ' 81,82, ISBN 965-05-0415-X
  16. ^ סלוצקי, יהודה, ספר תולדות ההגנה, עריכה: דינור, בן־ציון (עורך ראשי) ואח', תל אביב: עם עובד, 1973, כרך ג' (חלק ראשון), עמ' 417
  17. ^ גופר, חיים, המשמר על החוף, ישראל: מרכז גלילי ותג הוצאה לאור, 1995, עמ' 180, ISBN 965-487-023-1
  18. ^ סלוצקי, יהודה, ספר תולדות ההגנה, תל אביב: עם עובד, 1973, כרך ג' (חלק ראשון), עמ' 427
  19. ^ ברנר, אורי, ראשי פרקים לתולדות הפלמח לוחמיו ומבצעיו, אגודת דור הפלמ"ח, מהדורה רביעית, 1988, עמ' 15-17
  20. ^ דרור, צביקה, מצביא ללא שררה - סיפור־חייו של יצחק שדה, "הזקן", ישראל: הקיבוץ המאוחד, 1996, עמ' 278-279
  21. ^ בן-דוד, יהודה, שליחות "ההגנה" באירופה, ישראל: המרכז לתולדות כוח המגן ע"ש גלילי ותג הוצאה לאור, 1995, עמ' 63, ISBN 965-487-014-2
  22. ^ 1 2 3 מרקוביצקי, יעקב, גחלת לוחמת - גיוס חוץ לארץ במלחמת העצמאות, ישראל: משרד הביטחון והמרכז לתולדות כוח המגן ה"הגנה" על-שם ישראל גלילי, 1995, ISBN 965-05-0737-X
  23. ^ 1 2 הדרי, זאב (וניה) וצחור, זאב, אניות או מדינה - קורות אניות המעפילים הגדולות "פאן־יורק" ו"פאן־קרשנט", הקיבוץ המאוחד ואוניברסיטת בן גוריון
  24. ^ 1 2 סלוצקי, יהודה, ספר תולדות ההגנה, תל אביב: עם עובד, 1972, כרך שלישי - ממאבק למלחמה (חלק שני), עמ' 1182 - 1190
  25. ^ שדמי, נחום, קו ישר במעגל החיים, עריכה: קורן, יהודה, ישראל: משרד הביטחון, 1995, עמ' 187, ISBN 965-05-0783-3
  26. ^ ספר הפלמ"ח, עריכה: זרבבל, גלעד, תל אביב: ארגון חברי הפלמ"ח והקיבוץ המאוחד, 1953, כרך ראשון, עמ' 713-719, 828
  27. ^ 1 2 להב, יוחנן, יעקב סלומון גיבור־כל־הדרכים נספה בתאונת־דרכים, ידיעות אחרונות, 25.10.1963, עמ' 15
  28. ^ בן־גוריון, דוד, יומן המלחמה - מלחמת העצמאות, תש"ח-תש"ט, עריכה: ריבלין, גרשון ואורן, אלחנן, תל אביב: החברה להפצת משנתו של דוד בן־גוריון ומשרד הביטחון, מהדורה שניה, 1983, כרך א, עמ' 366 (22.4.1948),ISBN 965-05-105-3
  29. ^ גורי, חיים, עד עלות השחר, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2000, עמ' 36
  30. ^ 1 2 בן־גוריון, דוד, יומן המלחמה - מלחמת העצמאות, תש"ח-תש"ט, עריכה: ריבלין, גרשון ואורן, אלחנן, תל אביב: החברה להפצת משנתו של דוד בן־גוריון ומשרד הביטחון, מהדורה שניה, 1983, כרך ג, עמ' 785 (29.10.1948), 793 (3.11.1948),ISBN 965-05-105-3
  31. ^ מרקוביצקי, יעקב, קונספירציה קומוניסטית או סיוע לאחים: גיוס הבריגדה הצ'כוסלובקית, 1948 - 1949, עיונים בתקומת ישראל - מאסף לבעיות הציונות, היישוב ומדינת־ישראל 6, המרכז למורשת בן גוריון, אוניברסיטת בן גוריון, 1996, עמ' 190-201
  32. ^ 1 2 לוין, דב, ריאיון עם אהוד אבריאל בנושא: "יענקלה סלומון, פועלו בשליחות ההגנה בהונגריה ובמזרח אירופה", המדור לתיעוד בע"פ, המכון ליהדות בת זמננו, האוניברסיטה העברית, 7.12.1974, עמ' סרט ק 700
  33. ^ בן־גוריון, דוד, יומן המלחמה - מלחמת העצמאות, תש"ח-תש"ט, עריכה: ריבלין, גרשון ואורן, אלחנן, תל אביב: החברה להפצת משנתו של דוד בן־גוריון ומשרד הביטחון, 1983, עמ' 215 (8.2.1948),ISBN 965-05-105-3
  34. ^ חרותי, יעקב, אמת אחת ולא שתיים, תל אביב: הוצאת יאיר ע"ש אברהם שטרן, 2008, פרק 41, עמ' 290-295, ISBN 978-965-555-343-7