פתיחת התפריט הראשי
ישראל יעקבסון

ישראל בן יעקב שאימץ ב-1808 את שם המשפחה יעקבסוןגרמנית: Israel Jacobson;‏ 17 באוקטובר 1768 - 14 בספטמבר 1828 היה בנקאי, איש עסקים, נדבן ומנהיג יהודי-גרמני, ראש הקונסיסטוריה היהודית של וסטפליה, נחשב לאחד ממבשרי היהדות הרפורמית.

תוכן עניינים

ביוגרפיהעריכה

ישראל יעקבסון נולד בהלברשטאדט, בנו היחיד של איש העסקים והנדבן ישראל יעקב. הוריו הועידו אותו להיות רב, לכן היקנו לו השכלה יהודית רחבה, אולם הוא העדיף לפנות לעולם העסקים. ישראל פעל בחצרות שליטים גרמנים מקומיים, בעיקר של הדוכס מבראונשוויג והצליח תוך זמן לא רב להגיע לעושר ניכר. הוא הפנה חלק מכספו למעשי צדקה, בעיקר יהודיים, אך לא רק. זכה למיני כיבודים ובין היתר הוענק לו תואר כבוד של האוניברסיטה הקטנה של העיר הלמשטט.

ב-1795 נפטר הרץ סמסון, חמיו של ישראל יעקבסון והוריש לו את תוארו, "הרב המחוזי של חבל וזר" ואת משרתו כסוכן הכספים של הדוכס מבראונשוויג. ב-1804 קיבלו, הוא ומשפחתו, אזרחות מלאה ומכאן ואילך נהנה מזכויות דומות לזכויות הנוצרים. למרות אזרחותו המלאה, הוא דאג ליתר היהודים, שלא זכו לכך וקיווה שרוח צרפת, בה ניתנה אמנציפציה ליהודים, תגיע גם לחבלי גרמניה.

עם הקמת ממלכת וסטפליה והמלכתו של ז'רום בונפרטה, הגיע לקאסל ישראל יעקבסון, שקשר יחסים טובים עם השליט, שאת קופתו מילא בהלוואה גדולה. ז'רום בונפרטה העמיד את ישראל יעקבסון בראש הקונסיסטוריה היהודית של וסטפליה ונתן לו סמכויות נרחבות במינוי יתר חברי ההנהלה.

יעקבסון יצר קונסיסטוריה יהודית שבראשה עמדו, בנוסף לו, שלושה רבנים ושני משכילים צעירים. הבכיר ברבנים היה רבה של קאסל, אריה ליב ברלין שתמך ברפורמות מתונות ולצידו שמעון יצחק קלקר, ששימש ברבנות של סטוקהולם ומנחם מנדל שטיינהארט, רבה של הילסהיים. המשכילים הצעירים, שהשלימו את הנהגת הקונסיסטוריה היהודית, היו ירמיה היינמאן, המזכיר האישי של יעקבסון ודוד פרנקל, עורך כתב העת "שולמית". יעקבסון היה בקשר עם דוד פרידלנדר והתייעץ איתו בנושא התיקונים המוצעים בתפילות ובטקס החתונה כך שיהיו דומים יותר לטקסים הנהוגים באוכלוסייה הנוצרית.

רבים ראו ביעקבסון את מייסדה של התנועה הרפורמית. יעקב רדר מרקוס, בביוגרפיה שהקדיש לו ב-1972, כתב עליו שכבר ניכרו בו תפישותיה של התאולוגיה החדשה אך "הרפורמים לא כתבו עליו כי דמויות גדולות יותר עלו באופק, בעוד שקונסרבטיבים ואורתודוקסים לא טרחו להתעמק בתולדותיו."[1] לעומת זאת, ההיסטוריון מיכאל מאיר צייו שאף כי יעקובסון הותיר את רישומו על חיי הדת של יהודי גרמניה, וכי תמיכתו במבשרי התנועה עשתה אותו לדמות חשובה בה, הוא לא היה הוגה מקורי והשקפתו הייתה זהה למעשה לזו של המשכילים המאוחרים; לדבריו, הוא לא היה "רפורמטור מודע" של הדת.[2][3] למרות שעמיתיו, בעיקר ישראל קליי, הוציאו לאור מאוחר יותר את נוסח התפילה הרפורמי המובהק הראשון ב-1818[4] ועוררו מחאה עצומה, צעדיו של יעקבסון בווסטפליה לא עוררו כמעט התנגדות. הרפורמות שלו אומצו כמעט כולן על ידי אסכולת "תורה עם דרך ארץ", בהנהגת רש"ר הירש ודומיו.[5]

הנצחהעריכה

משנת 2001, התאחדות היהודים הפרוגרסיביים (רפורמים) של גרמניה מעניקה כל שנתיים פרס על שמו של ישראל יעקבסון. ב-2001 הוענק הפרס לרב ולטר הומולקה, ב-2003 לרב אורי רגב מהתנועה ליהדות מתקדמת, ב-2005 לרב ולטר יעקב וב-2007 לרב הנרי ברנדט, להיסטוריון ארנסט לודוויג אהרליך ולרב ויליאם וולף.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא ישראל יעקבסון בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Jacob R. Marcus, Israel Jacobson: Founder of Reform Judaism, Hebrew Union College, 1972. עמ' 1.
  2. ^ Michael Meyer. Response to Modernity: A History of the Reform Movement in Judaism. Wayne State, 1995. עמ' 30-33.
  3. ^ מיכאל מאיר. For Reform Judaism, Change Is the Constant.
  4. ^ מאיר, עמ' 54.
  5. ^ מיכאל ק. סילבר, Orthodoxy, אנציקלופדיה יוו"א.