כביש הטבעת הפנימי של לונדון

כביש בממלכה המאוחדת

כביש הטבעת הפנימי של לונדוןאנגלית: London Inner Ring Road) הוא ציר היקפי אשר מקיף את מרכז העיר לונדון ומורכב ממספר רחובות וכבישים.

כביש הטבעת הפנימי של לונדון
London Inner Ring Road
אורך 19 ק"מ
נקודת התחלה מעגלי
London Congestion Charge Zone since 2011.png

מפה המתארת את אזור הגודש של לונדון, אשר גבולו הוא כביש הטבעת.
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הוא נחשב לכביש הטבעת הפנימי כדי להבדילו מכביש הטבעת האמצעי המקיף אותו וכביש הטבעת של לונדון (כביש M25) שנחשב לציר החיצוני ביותר המקיף את רוב העיר (באורך של 188 ק"מ). הציר מהווה גם את גבולו של אזור אגרת גודש בלונדון, אשר הכניסה לתוכו מוגבלת ומותנית בתשלום אגרה, זאת כדי להגביל את כמות התנועה בכבישים המרכזיים והפנימיים של העיר.

היסטוריהעריכה

בתחילת המאה ה-20 החלה להיווצר בעיית תחבורה אמיתית בעיר לונדון. לאורך השנים הועלו מספר הצעות להתמודדות עם הבעיה, עד שבשנת 1938 פורסמו מסקנות לגבי פיתוח כבישים מהירים על ידי המהנדסים צ'ארלס ברסלי ואדוארד לוטיינס. מספר שנים לאחר מכן פטריק אלברקרומבי, מעצב ערים ואדריכל, פרסם שני מחקרים (בין 19431944) לגבי הבעיות השונות של לונדון. בין היתר הציע אלברקרומבי להקים מספר כבישי טבעת סביב מרכז העיר, כאשר כל אחד מהם רחוק ורחב יותר מקודמו. תוכניות אלו לא מומשו בתקופה זו משום סיומה של מלחמת העולם השנייה והבעיות הכלכליות שבאו לאחריה.

בשנות ה-60 המועצה של לונדון הגדולה הגתה את תוכנית ארבעה כבישי הטבעת סביב העיר. חלקים משתי הטבעות החיצוניות נבנו בתחילת שנות ה-70, אך שתי הטבעות הפנימיות שהיו עתידות להיבנות בתוך החלקים הפנימיים של העיר נתקלו בהתנגדות ורק קטעים בודדים נבנו ולבסוף התוכנית בוטלה בשנת 1973 לאור ההתנגדות הרבה. למרות זאת, מיזם כביש הטבעת הפנימי יצא בכל זאת לפועל על ידי הרחבת מספר רחובות והגדרה רעיונית של ציר הטבעת. כך גם היה לגבי רוב כביש הטבעת האמצעי, בעוד שכביש הטבעת החיצוני שקיבל את השם M25, אכן יצא לפועל ונבנה בין השנים 19751986.

הרחובות המרכיבים את כביש הטבעתעריכה

 
גשר מצודת לונדון הנמצא על צידו המזרחי של הציר.
 
חלקו הדרומי של פארק ליין, בצידו המערבי של הציר.

מהנקודה הצפונית ביותר ועם כיוון השעון:

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה