כבש דאל

כבש דאל (שם מדעי: Ovis dalli) הידוע גם ככבש דק-קרניים או כבש אלסקה, הוא מין של כבש בר בינוני בתת-משפחת היעלים המצוי בצפון-מערב אמריקה הצפונית. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1884 על ידי חוקר הטבע האמריקני אדוארד ויליאם נלסון וקרוב מבחינה פילוגנטית למינים כבש גדול-קרניים האמריקני וכבש השלג מסיביר. כבש דאל הוא כבש הבר בעל התפוצה הצפונית ביותר.

כבש דאל
מצב שימור
conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מכפילי פרסה
משפחה:	פריים
תת־משפחה:	יעלים
סוג:	כבש
מין:	כבש דאל
שם מדעי
Ovis dalli ‏נלסון, 1884
תחום תפוצה

האטימולוגיה של השם המדעי היא כדלהלן: "Ovis" = כבש; "dalli" הוא על שם החוקר האמריקאי ויליאם הילי דאל שחקר את האקולוגיה של כבש זה. לעיתים הכינוי "כבש דק-קרניים" נחשב כשמו הרשמי של המין, בעוד שהכינויים "כבש דאל" ו"כבש סטון" משמשים כשמות של תת-המינים. כבש זה מופיע בסמלה של המדינה הקנדית קולומביה הבריטית; בשנת 2012 יצא מטבע אמריקני שעליו מוטבע כבש דאל זכר בפארק הלאומי דנאלי.

תיאור

קרניים

זכר ונקבה מתת-המין כבש דאל מצוי.

לזכרים של כבש הדאל יש קרניים גדולות, ארוכות וספיראליות עם שפיץ חד בסופם, העלול להיות עגלגל לאחר קרבות מרובים. בדומה לכבש גדול-קרניים גם לכבש הדאל הזכר המסה של הקרניים גדולה יחסית למשקל הגוף, ומשקל הקרניים ביחד עלול להוות כ-8 עד 10 אחוז ממשקל הגוף הכולל (בסביבות 8 ק"ג); עם זאת קרניים במשקל כזה אינן נראות בתדירות גבוהה, ובדרך כלל הן רזות יותר בבסיסם ופחות מסיביות מאשר אצל קרובו. הקרן עבה מאוד בבסיס ונמשכת לאחורה, יורדת בעיקול חד למטה וחוזרת ומתעקלת למעלה באזור הלחיים. מלבד החריצים לאורך הקרן יש גם טבעות צמיחה שנתיות המקיפות את כל הקרן, שעל פיהם ניתן לקבוע את גילו של הכבש.

גם לנקבות יש קרניים המתעקלות מעט אחורה, אולם הן קצרות ודקות בהרבה ובצורת חרב. צבע הקרניים אצל הזכרים הוא חום בהיר עד בז', ואצל הנקבות בדרך כלל אפרפר-בהיר עד כהה. כיתר הכבשים מבנה הקרן הוא חלול מבפנים, ומונע פציעות חמורות בגוף ובמוח במהלך הקרבות העוצמתיים ביניהם.

כסות ומידות גוף

הפרווה הצמרית של כבש הדאל מורכבת משערות עבות ארוכות ומחממות, המגינות עליו מטמפרטורות גבוהות באזורים הרריים שבהם הוא מצוי. בקיץ הפרווה הופכת להיות קצרה ודקה, כאשר השערות הארוכות נושרות. צבע הפרווה שונה לגמרי בין תת-המינים, ומאפשר זיהוי קל מאוד ביניהם: לתת-המין המצוי הפרווה בהירה מאוד ונעה בין לבן לגמרי לצהבהב בהיר, ואילו לתת-המין סטון הצבע הכללי הוא אפרפר-כחלחל בהיר או כהה (לעיתים רחוקות חום אדמדם בהיר), כאשר הפנים העכוז, הבטן והחלק התחתון של הרגליים לבנים או אפרפרים בהירים. זנבו שחור ובולט, בניגוד לתת-המין המצוי שזנבו כמעט ואינו נראה בשל התמזגותו עם הפרווה הלבנה. כיוון שהכבשים רובצים על ברכיהם, הפרווה באזורים אלה נשחקת והופכת לצהבהבה כהה מעט.

זכרים ונקבות מתת-המין כבש סטון.

כמרבית כבשי הבר גופו של כבש הדאל שרירי ומוצק, עם רגליים דקות וקצרות וזנב קצרצר. לעיתים בחורף הרגליים נראות קצרות מאוד בשל הפרווה העבה. אוזניו קטנות, וגופו, ראשו, וצווארו קצרים. אפו שחור ומוארך, עיניו בינוניות ומתחתם בלוטות ריח שחורות הנמצאות בשימוש בעונת הרבייה; אצל תת-המין המצוי הבלוטות נראות כפס שחור בשל הפרווה הלבנה, ואצל תת-המין סטון כמעט שאינן נראות. הפרסות דקות ומחודדות בצבע שחור או אפרפר, וכיתר הכבשים הן מיועדות לטיפוס מהיר על סלעים בזכות כרית הגומי הנתפסת בקלות בזיזים קטנים. הזכרים גדולים וכבדים בצורה ניכרת מהנקבות כדלהלן.

מידות גופו של כבש הדאל

	זכר	נקבה
גובה כתף	109-92 ס"מ	80-70 ס"מ
אורך ראשו וגוף	178-130 ס"מ	162-132 ס"מ
אורך זנב	7 - 11.5 ס"מ	9.9-7 ס"מ
אורך קרן	עד 100 ס"מ	עד 25 ס"מ
משקל קרן	8.2-6.56 ק"ג	8.2-6.56 ק"ג
משקל גוף	82.3-72.5 ק"ג	50.4-46.4 ק"ג

תת-מינים

כאמור כבש הדאל מחולק לשני תת-מינים:

• כבש דאל מצוי (שם מדעי: O.d. dalli), נפוץ בהטריטוריות הצפון מערביות, קולומביה הבריטית, יוקון (קנדה) ואלסקה (ארצות הברית).
• כבש סטון (שם מדעי: O.d. stonei), נפוץ בצפון קולומביה הבריטית ובדרום יוקון, עם גלישה קטנטנה לכיוון אלסקה.

תפוצה ובית גידול

כבש הדאל מצוי בצפון אמריקה הצפונית במדינות ארצות הברית וקנדה. תפוצתו מתחילה החל מהמורדות הצפוניים של הרי הרוקי בקולומביה הבריטית עוברת לאורך מערב יוקון והטריטוריות הצפון מערביות בנהרות "יוקון" ו"מקנזי" וברכסי ההרים הבאים: "הרי החוף", "דוסן", "סנט אליאס", "ביג סמן", "פלי", "סלווין", "מקנזי", "ריצ'רדסן", "אוגלוי", "בריטניה"; התפוצה מסתיימת ברכסי ההרים האלסקאים: "ברוקס", "אנדיקוט", "רי", "ויט", "מקינלי", "רנגל", "צ'וגק", "דה לונג", ו"בירד".

כפי שאופייני לכבשי הבר, גם בית גידולו של כבש הדאל הוא בעיקר אזורים הררים טרשיים, מדרונות עם מרעה, סלעים, וצוקים עד גבהים של 2,000 מטר מעל פני הים, אם כי תפוצתו היא הצפונית ביותר מכל כבשי הבר בגבול של אקלים ארקטי ותת-ארקטי; לעיתים הם נמצאים גם באזורים נמוכים כגון: טייגות, יערות נשירים, שטחי מרעה, לאורך נהרות, וכן עמקים המקיפים את ההרים. כבש הדאל אינו מתרחק יתר על המידה מאזורים הררים כדי שיהא לו קל לברוח אליהם בשעת סכנה. בחלק מהאזורים כגון אלסקה כבש הדאל מצוי אף בטונדרות, שבהן יש אקלים קפוא של הקוטב הצפוני. באביב, הכבשים מצויים בעיקר בפסיפס של מדרונות עם דשא, ועוברים למרעה תת-אלפיני גבוה בקיץ. בחורף הכבשים נודדים לאזורים נמוכים יותר שבהם פחות שלג המקשה על מציאת מזון. אזורים שבהם יש רוחות חזקות עדיפים לאורך כל החורף, כיוון שהרוחות מעיפות שלג רב החושף מתחתיו כתמים של צמחייה וחזזיות בסיוע קל של הפרסות.

אקולוגיה

זכרים בפארק הלאומי דנאלי עם כסות חורפית עבה.

כבש דאל זכר באזור טונדרה.

התנהגות ופעילות

כבש הדאל הוא בעל חיים חברותי, החי בעדרים המתחלקים לזכרים ונקבות. הזכרים חיים בקבוצות קטנות בסביבות 15 פרטים ואינם באים במגע עם נקבות מחוץ לעונת הרבייה, כאשר שוררת ביניהם היררכיה הנקבעת בעיקר על ידי גודל הקרניים; לעיתים קרובות הדומיננטיות נקבעת מבלי להילחם, אלא אם כן יש שני זכרים בעלי גודל וקרניים דומים. הנקבות לעומת זאת, מתקבצות לעדרים גדולים יותר המלווים בדרך כלל בטלאים צעירים, כשהם אינם תוקפניות אחת כלפי השנייה מלבד מריבות קטנות על מקומות האכלה ומנוחה. גם הזכרים המבוגרים חיים בקבוצות, ודבר זה הוא יוצא דופן משאר כבשי הבר, שאצלם הזכרים המבוגרים אגרסיביים וחיים בבדידות. בכל עדר יש כאמור מעמד דומיננטי, ועם מת לדוגמה זכר מבוגר בעדר, את מקומו יורש הזכר הדומיננטי ביותר אחריו וכן הלאה.

זכר עם כסות קייצית קצרה.

לזכרים בוגרים יש שישה טווחים עונתיים לאורך כל השנה: עונת הרבייה, אביב, קיץ, אמצע החורף, סוף חורף, ואתרי ליקוק מלח. לנקבות יש ארבעה טווחים: חורף, אביב, המלטה, וקיץ. מלבד הנדידה המרכזית בחורף הם עלולים לנדוד תקופה זו למרחקים קצרים יותר המושפעים מזמינות מזון, טמפרטורות נמוכות, ועומק השלג. במהלך הנדידות בעונות כבשי הדאל תמיד חוזרים לשטחים הקבועים שלהם; עם זאת נצפו גם אוכלוסיות שנשארו במקומם לאורך השנה. מרבית הפעילות מתרחשת בשעות הבוקר המוקדמות, שעות הצהריים המאוחרות והערב, כאשר בשאר היום הם נחים ומעלים גרה. לכבשים אלו יש מקומות מנוחה קבועים, כשבדרך כלל הם חופרים עם פרסותיהם גומא בקרקע ונחים בה.

בין אפריל לספטמבר, קרני כבש הדאל גדלים באורכם ובהיקפם. בכל שנה נוצר מסביב לחלק שצמח פס כהה, אשר יכול לשמש כדי לקבוע את גילו של הפרט. לעיתים יש גם נשירה עונתית של חלקים מהקרן בחודשי מרץ עד יולי, כאשר לזכרים יש נשירה מוקדמת מהנקבות.

תזונה

בקיץ כאשר יש מזון בשפע, התזונה העיקרית שלכבשי הדאל כוללת: עשבים, עשבי תיבול, שיחים וססקיה, ובסתיו והחורף כאשר יש מחסור במזון היא מורכבת מדשא קפוא, חזזיות, וטחבים שאותם הוא משיג על ידי חפירה עם הפרסות בשלג, וענפים ועלים של עצים שונים שעליהם הוא מגיע על ידי עמידה על הרגליים. כמו כן בעונות מסוימות הכבש נוהג לחפש אתרי ליקוק מלח, ומרבצי מינרלים שונים העשירים בחומרים חיוניים כמו סידן, כשלעיתים הם עוברים קילומטרים רבים כדי להגיע לאזור כזה. כאמור, המין מעדיף בחורף מדרונות עם רוחות חזקות המעיפות את השלג ומגלות את הצמחייה. באזורים שבהם הכבשים נפגשים עם אוכלי עשב אחרים כגון איילים, הם אינם מתחרים איתם על המזון.

שני טלאים מתת-המין המצוי לצד אימם.

רבייה ומחזור חיים

עונת הרבייה של כבשי הדאל מתחילה בדרך כלל בין חודשי נובמבר ודצמבר, כאשר בתקופה זאת נוצר מעמד דומיננטי על ידי הזכרים הבוגרים, הנקבע ביניהם על ידי עימותים אלימים הכוללים גם בעיטות, דחיפות, ונגיחות בבטן. הזכרים הדומיננטיים נוהגים להכריז על מעמדם בעדר על ידי שאגות. הקרב המרהיב והעיקרי הוא ראש בראש, שמתחיל כאשר שני זכרים יריבים נעמדים במרחק 7–10 מטר וסוקרים אחד את השני; שלב זה מאפשר לזכרים קטנים, כאלו עם קרניים קטנות או חלשים יותר, לברוח ללא פגע. כאשר לשני הזכרים יש גודל וקרניים דומים, מתחיל ביניהם הקרב; הם מתקרבים למרחק 3–5 מטר אחד מהשני, לוקחים תנופה, ומזנקים קדימה עם ראש כפוף בעוצמה גדולה מאוד. לעיתים הם נעמדים זה מול זה במרחק גדול יותר של עד 12 מטר, ורצים ומזנקים קדימה בעוצמה כפולה. אם לשני הזכרים יש כוח דומה הם עלולים להילחם ביניהם במשך שעות עם כ-5 התנגשויות בשעה, עד שאחד מהם יכנע לבסוף. אף על פי שזהו צורת הלחימה העיקרית ביניהם, קרבות אלו מזוהים יותר עם הכבש גדול הקרניים.
כשאר כבשי הבר קרניו של כבש זה חלולות, ולו חללי אוויר בגולגולת העבה, אשר סופגים את הזעזוע החזק בשעת ההתנגשות ומונעים פציעה חמורה בעצמות. מסיבה זאת שיעור תמותת כבש הדאל הזכר נדיר יחסית לשאר הפרסתנים, ואחוזי הפציעה בכלל נמוכים אף לעומת מינים אחרים של כבשי בר.

נקבה וטלה.

לאחר תקופת הריון של כשישה חודשים, נולד טלה אחד בדר כלל או לעיתים שנים בין אמצע מאי ותחילת יוני. הטלה מסוגל ללכת עם אימו 24 שעות לאחר הלידה, ולאחר מספר ימים מצטרף לעדר. כאשר הוא גודל מעט, הוא מבלה את זמנו בחברת טלאים בגילו וחוזר לאימו מדי פעם לינוק או לנוח. לאחר שבועיים הטלאים מתחילים לנסות לאכול מזון מוצק, ולאחר שלושה עד חמישה חודשים נגמלים לגמרי, כאשר הנקבות נשארות עם אימם לכל משך חייהם, ואילו הזכרים יצטרפו אחר שנה לעדרים משלהם. נקבות מגיעות לבגרות לאחר שנתיים וחצי וממליטות לראשונה בגיל שלש או ארבע, בעוד שהזכרים מצליחים להתרבות רק בגיל 5–7 שאז הם מסוגלים להתמודד בקרבות.
תוחלת החיים הממוצעת של כבשי דאל היא בסביבות 10 שנים.

טורפים ותמותה טבעית

טורפיו העיקריים בטבע של כבש דאל בוגר הם זאבים וזאבי ערבות, ובמידה פחותה גם דובי גריזלי ודובים שחורים כאשר יש להם הזדמנות; גרגרנים ושונרים קנדים יצודו בעיקר פרטים צעירים או חולניים, בעוד שעיטים זהובים עלולים לתפוס טלאים קטנים בשבועות הראשונים לחייהם. היכולת להשתמש באחו הררי ובצוקים בקנה מידה כמעט אנכי, נותנת לכבשי הדאל יתרון כאשר הם מחפשים אזורים בטוחים ללדת או כשהם נמלטים מפני טורפים. מקרי מוות נפוצים נגרמים גם על ידי נפילות מקריות ומפולות שלגים וסלעים בבית גידולם ההררי. שלג עמוק, טמפרטורות נמוכות, צפיפות אוכלוסין גבוהה, מחלות, ומחסור במזון מזין, הם מקורות עיקריים לתמותה בעיקר בקרב כבשים צעירים.

איומים ושימור

ציידים עם שני כבשים זכרים. 1953.

מין זה מסווג על ידי ארגון השימור IUCN במצב השימור - "ללא חשש" (LC) ובמגמת אוכלוסייה "יציבה" בשל תפוצתו הרחבה, אוכלוסייה גדולה, וכי הוא לא יורד בשום דבר הנדרש כדי להעפיל לרישום בקטגוריה מאוימת. האיום העיקרי עליו הוא מוות טבעי הנגרם על ידי מחלות, מחסור במזון, טריפה, ובמידה מועטת ציד לא חוקי בפארקים לאומים לפוחלץ או לבשר, והפרעה על ידי כריית מינרלים וסלילת כבישים בבית גידולו. להלן פעולות השימור העיקריות בארצות הברית וקנדה:

• אלסקה: כבשי הדאל הם בין החיות המוגנות ביותר בארצות הברית, והם בעלי אוכלוסייה ותפוצה נרחבת, מצויים באזורים מוגנים רבים כגון פארקים לאומיים, שמורות טבע, ומקלטים; בין שמונה האזורים המוגנים הבולטים ניתן למנות את הפארק הלאומי דנאלי שהוקם במיוחד כדי להגן על כבשים אלו, ופארקים נוספים כגון: הפארק הלאומי שערי האזור הארקטי, הפארק הלאומי ימת קלארק, הפארק הלאומי ראנגל-סנט אליאס, הפארק הלאומי הפיורדים של קינאי, ועוד. שבעה מאזורים אלו הם בין הפארקים הגדולים בארצות הברית, כשהפארק הלאומי דנאלי הוא השמורה הגדולה ביותר באמריקה הצפונית (24,588 קמ"ר). כ-70% מכבשי הדאל באלסקה נמצאים באזורים שבהם מותר הציד, אולם עם זאת הם אינם מאוימים כיוון שרוב הציד מוסדר בקפדנות על ידי המדינה, ובאזורים מסוימים על ידי רשויות פדרליות. תחת מחלקת אלסקה לתקנות ציד נמצאת האחריות לנתינת רישיונות ובדרך כלל רק לציד של זכרים בוגרים. כבשים אלו פופולרים מאוד בציד, ובסביבות 1,200 עד 1,300 זכרים בוגרים ניצודים מדי שנה. בחלק קטן מאוד באלסקה יש היתר לצוד כבשי דאל שנכנסו לשטח פרטי, אולם יש חיוב לדווח על כל ציד (גם ברישיון). מחלקת הציד עוקבת בדריכות אחר אוכלוסיות הכבשים, כשרישיונות הציד ניתנים על פי האומדנים השנתיים; בסיוע גופים אחרים המחלקה גם מבצעת מחקרים על המין בעזרת משדרים, תצפיות, וכדומה.
• קנדה: שלושה פארקים לאומים ("נאהאני", "קלואן", ו"איואויק"), המכסים שטח של 36,976 קמ"ר, מגינים על 3,200 כבשי דאל. אזורים מוגנים בקולומביה הבריטית מנוהלים בקפדנות, ומאפשרים ציד מוגבל של כבשים אלו. ניהול של אוכלוסיות כבשים כולל אכיפה על הציד, שיפור בית גידול (בדרך כלל באמצעות שרפה), שליטה באוכלוסיית הזאבים, ומעורבות חזקה בפעילויות אנושיות כגון כרייה, ייעור וחקלאות בבית גידולם. על פי החוק בטריטוריות הצפון מערביות וביוקון מ-1898, לשבטים אינדיאנים מותר לצוד כבשי דאל למטרות קיום בתוך ומחוץ לתחומי הפארקים הלאומיים ושמורות הטבע. זכויות דומות הוענקו לילידים בצפון מזרח קולומביה הבריטית בשנת 1906. בתחילת המאה ה-21 פסק בית משפט הפדרלי בקולומביה הבריטית, שלכל האינדיאנים הקנדיים יש זכות לצוד כבשי דאל ללא החזקת רישיונות אך בכפוף לשיקולי ארגוני השימור. ציידים שאינם ילידים יכולים לצוד ברישיון זכרים עם קרן מלאה (ביוקון וקולומביה הבריטית) או עם שליש קרן (בטריטוריות הצפון מערביות) אך חייבים לדווח על כל ציד. בדרך כלל, ההערכות של מספר וגילאי הזכרים שנהרגו על ידי ציידים מספקים את הבסיס לניהול וויסות טוב יותר. על מנת לגרום לאוכלוסיות לגדול, יש לעיתים חוקים האוסרים לצוד באזורים מסוימים תקופה ארוכה. הציד השנתי הממוצע בקנדה הוא 280 ביוקון ו-500 בקולומביה הבריטית. 70% מהכבשים ניצודים על ידי ציידים שאינם מקומיים.

מספרים

האוכלוסייה של כבשי הדאל בקנדה היא 41,500 פרטים; מתוכם 27,000 מתת-המין המצוי (19,000 ביוקון, 7,500 בטריטוריות הצפון מערביות ו-500 בקולומביה הבריטית), ו-14,500 מתת-המין סטון (3,000 ביוקון, ו-11,500 בקולומביה הבריטית). באלסקה האוכלוסייה (מתת-המין המצוי) נאמדת בין 70,000 ל-75,000 פרטים, וכמה עשרות פרטים מתת-המין סטון.

קישורים חיצוניים

• כבש דאל, באתר ITIS (באנגלית)
• כבש דאל, באתר NCBI (באנגלית)
• כבש דאל, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• כבש דאל, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
• כבש דאל, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• כבש דאל, באתר GBIF (באנגלית)
• כבש דאל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)