כילדברט השני
כילדברט השני (Childebert II; בערך 570 – מרץ 596) היה המלך המרובינגי של אוסטרזיה (שכללה אז את פרובאנס) בשנים 575–595,[1] ושל בורגונדיה בשנים 592–595,[1] כבנו המאומץ של דודו, גונתרם, מלך בורגונדיה.
 | |
| לידה |
6 באפריל 570  |
|---|---|
| פטירה |
מרץ 596 (בגיל 25) |
| מדינה |
האימפריה הפרנקית |
| בן או בת זוג |
פאילובה |
  | |
ילדות
עריכהכילדברט נולד בסביבות שנת 570. הוא היה בנם של המלך סיגברט הראשון וברונהילדה (ברונכילדיס). כשאביו נרצח בשנת 575 על ידי שני עבדים של המלכה-הרעיה פרדגונד מסואסון, נלקח כילדברט מפריז (לפי סיפור אחד, לאחר שהורד מחלון בתיק על ידי אמו) על ידי גונדובאלד (Gundobald), אחד מאדוניו הנאמנים, למץ (בירת אוסטרזיה), שם הוכר כריבון. הוא היה אז רק בן חמש, ובמהלך שנות קטינותו הארוכות, היה מאבק על השלטון בין אמו ברונהילדה לבין האצילים, כאשר ברונהילדה הייתה דומיננטית עד שכילדברט הגיע לבגרות בשנת 585. ברונהילדה מינתה למחנכו של כילדברט את הדוכס גוגו (Gogo), שהיה דמות מרכזית בפוליטיקה המרובינגית.[2]
כילפריך הראשון, מלך פריז והמלך הבורגונדי גונתרם, ביקשו לכרות ברית עם כילדברט, שאומץ על ידי שניהם בתורם. מכיוון שגונתרם היה אדון מחצית ממרסיי, מחוז פרובאנס הפך למרכז של מאבק קצר בין השניים. גונתרם חבר לדינמיוס מפרובאנס (אנ'), שעודד את הכמרים של הדיוקסיה של אוזס (אנ') לבחור את הדיאקון שלהם מרקלוס לבישוף, כנגד הבישוף שכבר נבחר יובינוס (אנ'), מושל פרובאנס לשעבר. בזמן שיובינוס ותיאודור, הבישוף של מרסיי (אנ'), נסעו לחצרו של כילדברט, גונתרם אסר אותם. דינמיוס, בינתיים, מנע את כניסת גונדולף (Gundulf), דוכס ממשפחת סנאטורית חשובה והדומסטיקוס (אנ') לשעבר של כילדברט, מלהיכנס למרסיי מטעם כילדברט. בסופו של דבר הוא נאלץ להיכנע, אם כי מאוחר יותר אסר שוב את תיאודור ושלח אותו לגונתרם. כילדברט החליף אותו בפרובאנס בניקטיוס (אנ') (585). למרות המרד של דינמיוס, כילדברט זיכה אותו רשמית ב-28 בנובמבר 587.
יורש, מלך ומנהיג מלחמה
עריכהעם ההתנקשות בחייו של כילפריך בשנת 584 והסכנות שנגרמו למונרכיה הפרנקית עקב משלחתו של גונדואלד בשנת 585, עבר כילדברט ללא סייג לצדו של גונתרם. על פי הסכם אנדלוט (אנ') משנת 587, הוכר כילדברט כיורש של גונתרם,[3] ובעזרת דודו בשנת 587 הוא דיכד את מרד הדוכסים ראוכינג (Rauching), אורסיו (Ursio) וברתפריד (Berthefried), והצליח להשתלט על טירת וובר (Woëvre). ניסיונות רבים נעשו להתנקש בחייו על ידי פרדגונד, אשתו של כילפריך, שהייתה להוטה להבטיח את הירושה של גונתרם עבור בנה כלותאר השני. כילדברט השני ניהל יחסים עם האימפריה הביזנטית, ולחם במספר הזדמנויות בשם הקיסר מאוריקיוס נגד הלומברדים באיטליה, בהצלחה מוגבלת.
עם גונתרם, הוא אישר לנזיר האירי קולומבנוס לייסד את המנזר של Luxeuil (אנ') ושני מנזרים נוספים בלב הרי הווז' ולעבוד עם הנזירים שלו בכל הממלכות הפרנקיות.
עם מותו של גונתרם בשנת 592 סיפח כילדברט את ממלכת בורגונדיה, ואף תכנן לתפוס את אחוזותיו של כלותאר ולהיות המלך היחיד של הפרנקים. עם זאת, הוא ואשתו הצעירה פאילובה (Faileuba) מתו לאחר שהורעלו בשנת 596. ילדיהם של כילדברט ופאילובה: הבוגר, תיאודברט השני, ירש את אוסטרזיה עם בירתה מץ, והצעיר, תיאודריך השני, קיבל את ממלכתו לשעבר של גונתרם, בורגונדיה, ובירתה באורליאן.
המשורר ונאנטיוס פורטונאטוס, בן זמנו של כילדברט, חיבר לכבודו שיר שבח והלל, בו תיאר אותו כ"מלכיצדק שלנו, מלך וכוהן", המנהל את הממלכה בצדק וביושר, בהשראת האל והכנסייה.[4]
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 אורה לימור, "ממלכת הפרנקים במאה ה-7", בתוך: ראשיתה של אירופה, כרך ב, יחידה 3, פרק ד, האוניברסיטה הפתוחה, תשס"ג 2003, עמ' 72.
- ^ יצחק חן, "המנהל המלכותי בתקופה המרובינגית", בתוך: ראשיתה של אירופה, כרך ב, יחידה 5, פרק א, האוניברסיטה הפתוחה, תשס"ג 2003, עמ' 204–205.
- ^ Brandon Taylor Craft, Queenship, intrigue and blood-feud: deciphering the causes of the Merovingian civil wars, 561–613, Master's Theses, Louisiana State University 2013, p. 6
- ^ יצחק חן, "האידאולוגיה המלכותית", בתוך: ראשיתה של אירופה, כרך ב, יחידה 5, פרק א, האוניברסיטה הפתוחה, תשס"ג 2003, עמ' 199.