כללי טיסת מכשירים

טיסה לפי כללי טיסת מכשיריםראשי תיבות: כט"מ; באנגלית: Instrument flight rules; בראשי תיבות: IFR) היא טיסה שבה הטייס לא צריך להסתמך על תנאי הראות, והוא יכול לנהל את הטיסה גם מבלי לראות את פני השטח כלל.

מפה המיועדת לטיסת מכשירים באזור נמל התעופה בן-גוריון[1]. נתיבי הטיסה מסומנים בשחור וכוללים את ציון גובה הטיסה בנתיב. הקווים הירוקים מציינים את גבולות אזור בקרת TMA של השדה.

בזמן טיסת המכשירים הטייס מסתמך על מכשור המטוס כדי לנווט. מכשור זה כולל בדרך כלל מקלטי VOR,‏ NDB ו־GPS. בזמן הנחיתה הוא יכול להשתמש גם במערכת נחיתת מכשירים (ILS).

על מנת לטוס טיסת מכשירים הטייס חייב לעבור הכשרה מיוחדת, ולהחזיק ברישיון מסוג "הגדר מכשירים". כמו כן המטוס גם חייב להיות מצויד במכשור המתאים.

בישראל מוגדרים כללי טיסת מכשירים כחלק מתקנות הטיס.

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ פרסום מידע תעופתי פנים ארצי (פמ"ת) המפורסם על ידי מנהל התעופה האזרחית מכוח הוראות תקנות הטיס (הפעלת כלי טיס וכללי טיסה), התשמ"ב-1981. מפות נתיבי טיסה (נתיבי התובלה הנמוכים ו־ATS) מהוות חלק בלתי נפרד מהפמ"ת.
  ערך זה הוא קצרמר בנושא תעופה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.