כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו

כל הראוי לבילה (לבלילה - ערבוב) אין בילה מעכבת בו הוא כלל הלכתי בתלמוד הקובע עיקרון מהותי לחלק מהמצוות. לפי כלל זה, אותו טבע רבי זירא, לעיתים קיימים תנאים הלכתיים מעכבים, שהדרישה של ההלכה היא שהם יוכלו להתקיים באופן תאורטי, אך אין חיוב שהתנאים יתקיימו בפועל. למשל, בטבילה במים לטהרה יש צורך שהשיניים יהיו נקיות כך שהמים יוכלו לגעת בהן, אך אין חובה שבפועל המים יגעו בשן.

מקור הכלל

במשנה במסכת מנחות נפסק, כי על המביא קרבן מנחה להביא עד שישים עשרונות בכלי אחד, שכן יותר מכן לא ניתן לערבב ביעילות את הקמח עם השמן שבו. התלמוד מקשה על כך מברייתא, בה נכתב כי גם אם מביא המנחה לא ערבב את מנחתו - המנחה כשרה, ואם כן מדוע המנחה חייבת להיות בשיעור כזה המאפשר ערבוב יעיל? על כך משיב רבי זירא: ”כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו.”

רשב"ם מסביר כי מצוות הבלילה היא סימן משמעותי על סוג המנחה עליה מדובר בתורה, שכן בתורה כתוב ”ויצק עליה שמן”, וכתוב גם ”מנחה בלולה”, ומכאן שמדובר במנחה המובאת בצורה כזו הניתנת לבלילה; נמצא, שהמביא מנחה שאינה בלולה, חסר בעיקר מצוותו, שכן אין הוא מביא כלל את המנחה עליה מדובר בתורה אלא סוג אחר לגמרי; אבל כאשר המנחה בצורתה מתאימה לזו עליה מדובר בתורה, וחסר בה רק מצוות מסוימות שנעשות כסדר הקרבת הקרבנות, שם אין מצווה זו או אחרת מעכבת כליל את הקרבת הקרבן, שכן אין מפורש בתורה שמנחה שלא נעשתה בה בלילה אינה כשרה.

שימושים בתלמוד

הכלל מוזכר פעמים מספר בתלמוד ובקרב הראשונים והפוסקים ככלל יסודי, בהקשרים שונים:

• הפרת נדרים: במסכת נדרים. הובא בתלמוד, שעל אף שאין חובה על הבעל לשמוע את נדרי אשתו כדי להתירו, ולכן הוא יכול אף לבצע שליח כדי להפר את הנדר, וזאת למרות שכתוב בפסוק "ושמע אישה", אין לומר כי הכוונה היא שיש חובה דווקא לשמוע את הנדר, אלא הפסוק בא להוציא חרש מלהתיר את נדרי אשתו, שכן "כל שאין ראוי לבילה - בילה מעכבת בו".
• בית הסתרים: בית הסתרים אף על פי שאין צריך שיכנסו שם המים, צריך שיהיה ראוי לביאת מים מדין 'כל הראוי לבילה - אין בילה מעכבת בו'. כלומר, שבאופן תאורטי אם היו נכנסים לשם מים, צריך שהמים יגעו בכל מקום בדיוק כשם שצריך שהמים יגיעו לכל מקום בגוף האדם בצד החיצוני הגלוי. ולכן, אם יש חציצה הדבוקה לגוף בתוך בית הסתרים, כגון חציצה בין השיניים, (באופן שבדרך כלל מקפידים על כך), אף על פי שלא צריך שיגיעו המים לשיניים, ואע"פ שבאמת לא נכנסו לשם המים, צריך לחזור ולטבול, אע"ג שגבי טבילה לא שייכת הסברא שהובאה לעיל, שמסתבר שהתורה דיברה על הלכתחילה, משום שאין דין כלל שיגיע מים לבית הסתרים.

קישורים חיצוניים

• מאמרים בנושא כל הראוי לבילה, באתר ספריית אסיף