פתיחת התפריט הראשי

כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו

כל הראוי לבילה (לבלילה - ערבוב) אין בילה מעכבת בו הוא כלל הלכתי בתלמוד הקובע עיקרון מהותי לחלק מהמצוות. לפי כלל זה, אותו טבע רבי זירא, לעיתים קיימים תנאים הלכתיים מעכבים, שהדרישה של ההלכה היא שהם יוכלו להתקיים באופן תאורטי, אף על פי שאין חיוב שהם ייעשו בפועל.

מקור הכללעריכה

במשנה במסכת מנחות נפסק, כי על המביא קרבן מנחה להביא עד שישים עשרונות בכלי אחד, שכן יותר מכן לא ניתן לערבב ביעילות את הקמח עם השמן שבו. התלמוד מקשה על כך מברייתא, בה נכתב כי גם אם מביא המנחה לא ערבב את מנחתו - המנחה כשרה, ואם כן מדוע המנחה חייבת להיות בשיעור כזה המאפשר ערבוב יעיל? על כך משיב רבי זירא: "כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו."[1]

רש"י מסביר כי מצוות הבלילה היא סימן משמעותי על סוג המנחה עליה מדובר בתורה, שכן בתורה כתוב "ויצק עליה שמן", וכתוב גם "מנחה בלולה", ומכאן שמדובר במנחה המובאת בצורה כזו הניתנת לבלילה; נמצא, שהמביא מנחה שאינה בלולה, חסר בעיקר מצוותו, שכן אין הוא מביא כלל את המנחה עליה מדובר בתורה אלא סוג אחר לגמרי; אבל כאשר המנחה בצורתה מתאימה לזו עליה מדובר בתורה, וחסר בה רק מצוות מסוימות שנעשות כסדר הקרבת הקרבנות, שם אין מצווה זו או אחרת מעכבת כליל את הקרבת הקרבן, שכן אין מפורש בתורה שמנחה שלא נעשתה בה בלילה אינה כשרה.[2]

שימושים בתלמודעריכה

הכלל מוזכר פעמים מספר בתלמוד ובקרב הראשונים והפוסקים ככלל יסודי. אחת מהפעמים בו הוא מוזכר, הוא במסכת נדרים. הגמרא פוסקת, כי למרות שאין חובה על הבעל לשמוע את הנדר כדי להתירו, ולכן הוא יכול אף לבצע שליח כדי להפר את הנדר, וזאת למרות שכתוב בפסוק "ושמע אישה", אין לומר כי הכוונה היא שיש חובה דווקא לשמוע את הנדר, אלא הפסוק בא להוציא חרש מלהתיר את נדרי אשתו, שכן "כל שאין ראוי לבילה - בילה מעכבת בו"[3].

הערות שולייםעריכה