כמרת רפאים שחורה

כימרת הרפאים השחורה (Hydrolagus homonycteris), היא מין במשפחת הכימריים. המין חי בסמוך לחופי אוסטרליה וניו זילנד, בדרום-מערב האוקיינוס השקט.

קריאת טבלת מיוןכמרת רפאים שחורה
מצב שימור
conservation status: least concernנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
conservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: דגי סחוס
סדרה: כימראים
תת־סדרה: Chimaeroidei
משפחה: כימרות קצרי חוטם
סוג: Hydrolagus
מין: כמרת רפאים שחורה
שם מדעי
Hydrolagus homonycteris
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

למרות שלעיתים הכימרה נתפסת ברשת, אינה בסכנה והיא מוגדרת כ"ללא חשש" על ידי האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע (IUCN).

טקסונומיה ואטימולוגיה

עריכה

כימרת הרפאים השחורה תוארה על ידי דומיניק א. דידייה בשנת 2008. שם הסוג שלו, Hydrolagus, מגיע מהמילים היווניות הידרו, שפירושן "מים" ולגוס, שפירושו "ארנבת". [2] השם הספציפי, homonycteris, מורכב מהמילה homo, המילה הלטינית לאדם, ו- nycteris, עטלף.[3] שמו נלקח על שם תומאס א. גריפית'ס, פרופסור באוניברסיטת ווסליאן באילינוי, שתלמידיו כינו אותו "איש עטלף".

לכימרה קירבה טקסונומית לכימרת התהומות.

תיאור

עריכה

צבעה נע בין שחור לחום כהה וקוץ בעל ארס בסנפיר הגב. שוני בין הזויגים: תוחלת חיים וגודל- נקבות- בין 4 ל-6 שנים ומגיעות ל-70 סנטימטרים. זכרים- בין 2 ל-3 שנים ומגיעים ל-60 סנטימטרים.

תפוצה ובית גידול

עריכה

כימרת הרפאים השחורה חיה בדרום-מערב האוקיינוס השקט מול חופי דרום-מזרח אוסטרליה, בניו זילנד מרכס מערב נורפוק ועד למישור קמפבל. באוסטרליה היא חיה בעומק של 870–1,450 מטר ובניו זילנד ב־500–1,400 מ'.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא כמרת רפאים שחורה בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ כמרת רפאים שחורה באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ Capuli, Estelita Emily. "Hydrolagus homonycteris, Black ghostshark". FishBase. נבדק ב-28 בנובמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ Didier, Dominique A. (2008-01-01). "Two new species of the genus Hydrolagus Gill (Holocephali: Chimaeridae) from Australia". In Last, P.R.; White, W.T.; Pogonoski, J.J. (eds.). Descriptions of new Australian chondrichthyans. CSIRO Marine and Atmospheric Research. pp. 349–356.