כניעה ללא תנאי

כניעה ללא תנאי היא כניעה מבלי שניתנות ערבויות לצד הנכנע. בעידן המודרני, כניעה ללא תנאי, כוללת את הערבויות הניתנות על ידי החוק הבינלאומי.  

גנרל-פלדמרשל וילהלם קייטל חותם על כניעת גרמניה בברלין, 8 במאי 1945

הכרזה כי רק כניעה ללא תנאי תתקבל, יכול להפעיל לחץ פסיכולוגי על הצד החלש, אבל יכולה גם להאריך את הלחימה. כניעה ללא תנאי מוגדרת מראש, או נשללת מראש, כיעד, על ידי מנהיגים ומצביאים לקראת מלחמה או במהלכה. לרוב, לוחם צד כלשהו יסכים לכניעה ללא תנאים רק אם לא נותרה לו שום יכולת להמשיך להילחם. הוא מציע זאת מתוך ציפייה שהכניעה תפסיק את פעולות המנצח כנגדו, תאפשר לו שמירה על זכויות בסיסיות. אפשרות זאת, תהיה אלטרנטיבה עדיפה מאשר לחימה עיקשת עד מוות. עם זאת, היחס לכניעה משתנה בין תרבויות שונות ובצבאות מסוימים כניעה היא חרפה גדולה יותר ממוות.

אחת הכניעות ללא תנאי הבולטות בהיסטוריה הייתה כניעת גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה. בישראל, מפורסמת כניעתם של חיילי מוצב המזח ללא תנאי באישור פיקוד הדרום, במהלך מלחמת יום הכיפורים.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא כניעה ללא תנאי בוויקישיתוף
  ערך זה הוא קצרמר בנושא צבא. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.